לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

jenny-זה מה יש


הדרך תמיד לפנינו גם אם לא תמיד היא גלויה. יפה, מעניינת, מפותלת, לא צפויה, מפחידה, מסקרנת, נוחה או קשוחה, מפנקת או מכאיבה - לא משנה מה - אבל תמיד היא שלך!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ¹ֳ´ֳ§ֳ₪ ֳ¥ֳ£ֳ ֳ¢ֳ¥ֳ÷ (ֳ ֳ¥ֳ÷ֳ¥ ֳ₪ֳ£ֳ¡ֳ¸). לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רוחות של סתיו


העונה האהובה עלי כבר שולחת סימנים.

כבר ממש קריר בלילה

כשיצאתי לטייל עם הכלבה לקחתי כבר משהו לשים עלי.

כבר הספקתי להיות קצת מצוננת ולהשתמש בטישו...

ושמעתי שהיום טפטף כבר בתל אביב.

האמת שהרגשתי מאוד סגרירי ככה בשעות אחה"צ אבל לא ראיתי את הגשם...

 

כשטיילתי לי בלילה - שמעתי משני בתים שונים בכי של קטנטנים

ונזכרתי בפוסט שכתבתי אתמול

ובזה שהקשיים לא פוחתים עם התבגרות הילדים אלא רק משתנים.

אם פעם בגיל שנה  -שנה וחצי היו מעירים אותי מידי פעם בלילה

והדיבור עדיין לא ברור ומובן

ואת מנסה לפענח מה לכל הרוחות היא/הוא רוצה?...

וההשגחה 7/24

אני בניגוד לאמא שהאזרחית קיין סיפרה עליה בפוסט האחרון שלה

שזעזע אותי ברמות שאני פשוט משתגעת.

אני לא הורדתי  את העניים מהילדים - אני הייתי תמיד מרחק פסיעה מאחוריהם

נותנת להם להתנסות אבל שמרחק פסיעה למנוע אסונות

(או סתם דברים לא נעימים...)

ואצלי הגדולות כמו תאומות - הפרש של שנה וחצי ביניהן כך שזה ממש לא היה פיקניק...

בקיצור - הפואנטה היא בדיוק כמו שסבתי עליה השלום היתה תמיד אומרת:

 

"ילדים קטנים מושכים בחצאית וילדים גדולים "מושכים" בלב..."

 

וזה כל כך נכון. 

 

אז אני לומדת לשחרר - ומתאמנת בכל יום.

ושוקלת מילים ותגובות והערות

בצורה שלפעמים אני ממש מעריכה את עצמי מאוד... :-)

 

ואני עדיין בתקופה של שינויים

חלקם קטנים - אם ברמה הביצועית ואם במהותם

וחלקם ממש ממש- עצומים.

מהפכה אחת כבר היתה - בתחום התעסוקה - 

הפכתי כמעט 180 מעלות.

מעבודה עם קהל ומכירות וכד' 

עבודה "נוצצת" (כאילו...) בשעות לא שגרתיות(לטוב ולרע)

עברתי לעבוד במשרה של 8-5 , חמישה ימים כמו שעון... 

כמעט משרה ממשלתית , לא רואה אנשים כמעט

בלי טלפונים

מול מסך המחשב כל היום.

ולמדתי תוכנה חדשה נהדרת שתמיד משך אותי - ותחום שרק נושק במעט למומחיות שלי (המקצועית)

אבל בכ"ז מנצל אותה - וכנראה שהשתלם להם לשלם לי על זה גם :-)

אז בינתיים החלק הזה בחיי קצת התיישר והסתדר

לא יודעת אם לאורך זמן זה יוכיח את עצמו אבל כרגע זה נותן לי שקט נפשי

וקצת אויר בבנק...

 

זה בינתיים - עד הפעם הבאה.

שבת שלום

ג'ני.

נכתב על ידי , 5/10/2013 03:14   בקטגוריות ילדים, משפחה ודאגות (אותו הדבר)  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The Shawshank Redemption ב-11/10/2013 09:37
 



שוב אדום בדרום


אני לא יודעת למה צריך לייחל הפעם.

 

שיהיה מבצע מאסיבי שישתיק אותם שוב לתקופה?

שלא תהיה כניסה קרקעית כי תמיד תמיד יש לזה מחיר ותמיד המחיר יקר?

ברור לי שאסור להמשיך לחיות ככה תחת איום של טילים ,

תחת הידיעה שבכל רגע נתון עלולה להשמע "אזעקת אמת"

לא מבינה איך אפשר לנהל חיים נורמליים תחת "צבע אדום"

ואני הגיבורה הגדולה שחיה במרכז גוש דן ...

אני אומרת שאילו הייתי "שם" הייתי מזמן עוזבת, בורחת,כי אני חרדה לילדים.

אז יהיה כמובן מי שיגיד שאני פחדנית וזה לא פתרון ומה אם כולם יעשו ככה?...הכל נכון

אבל עדיין האינסטינקט הבסיסי שלי אומר לא לחשוף את ילדיי לכזה סיכון.

אצלנו לא משעמם בכלל, אף פעם - והפעם במיוחד.

כשחשבתי על ההסלמה שהיתה בימים האחרונים

המחשבה העיקרית היתה שביבי, חצי דקה לפני הבחירות ,

יתחמק ככל האפשר מאיזשהו מהלך שעלול להוציא אותו רע.

ובכל זאת הוא לקח הימור פה - אולי צריך קצת להעריך את זה?

 

ישנתי בשקט הלילה וקמתי לחדשות שאמרו שהאזעקות נמשכו כל הלילה בישובי הדרום -

שם כנראה ממש לא ישנו בשקט.

נקווה לטוב.

ג'ני.

 

לא צילום שלי ולא כתוב מי צילם...אז אני לא יכולה לתת קרדיט - אבל יפה - לא?

נכתב על ידי , 15/11/2012 05:14   בקטגוריות ילדים, משפחה ודאגות (אותו הדבר), אקטואליה  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The Shawshank Redemption ב-17/11/2012 17:53
 



נשארתי ללא מילים


אז ככה.

אני לא מבקרת לאחרונה הרבה פה - או יותר נכון לא כותבת הרבה.

אני מבקרת כמעט כל יומיים שלושה.

קוראת בלוג אחד שניים או יותר, תלוי בזמן.

אבל אין לי זמן לכתוב כמעט - והראש מלא מלא מלא בפוסטים שנכתבו ונוסחו בראשי ולא זכו לחיים על המסך.

התלבטתי מאוד על מה לכתוב - על מזג האויר שיש עכשיו שאני כל כך אוהבת, על סוכות והחגים, על טיולים שעשינו לאחרונה(כמה וכמה כאלה)

על שלל הצגות שראיתי בחודשים האחרונים ולא יצא לי לכתוב עליהם.

אבל נראה לי שהמקרה שחויתי עם הבת שלי מאפיל על הכל.

 

כשחושבים על בגידה זה נקשר קודם כל ליחסים בין בני זוג.

אולי לבגידה בארץ מולדת.

יש עוד כל מיני בגידות. אבל לדעתי הפגיעה שבבגידה ע"י אחד מילדיך

יש את כל האלמנטיים הכי גרועים - ועוד עם ערך מוסף

אני האחראית העיקרית ל"תוצרת" הזו.

הילדה היא פרי בטני ותוצר של "בית הגידול" שאני בניתי.

אני חינכתי

טיפלתי האכלתי והלבשתי.

לימדתי אותה ללכת

לדבר

להקשיב

להיות נחמדה לאנשים, לענות בנימוס.

 

היא הכי דומה לי מבין ילדיי.

פיזית – העתק שלי בגילאים האלה.

כל כך דומה שזה מפחיד לעיתים.

שמחת החיים שלה

החיוך ואהבת האדם- דברים שעולים פי כמה על מה שהייתי חולמת בשבילה.

בכל ילד , כהורה – אתה מתחבר למשהו אחר

אני אוהבת את שלושתם בכל הוויתי

בילדה הזו

שחגגה 18 לפני כמה שבועות יש דברים שממיסים אותי

ויש דברים שמטריפים אותי לחלוטין – אני לא יכולה לסבול אותם.

כל הזמן אמרתי לעצמי שזה יחלוף, זה גיל

גם אני עשיתי דברים בלי רשות

גם אני מתחתי,

ועוד איך מתחתי גבולות.

וניסיתי להבין אותה –

ובמיוחד ניסיתי לעודד אותה כי יש דברים שהטבע לא ריחם עליה ולא הקל עליה.

ולא קל אצלנו בבית, אני יודעת.

אמרתי לא פעם שחברה שלה לא מוצאת חן בעניי, וביקשתי שתתרחק, שתשמור על עצמה.

לא עזר לי – אחרי תקופה היה בה את ההגינות לומר לי שצדקתי, שהחברה לא היתה טובה בשבילה.

 

את המקרה שקרה לנו השבוע לא יכולתי לצפות בשום דרך.

חשדתי.

חשדתי כבר תקופה – ולא האמנתי.

גם החשדות שלי לא הלכו כל כך רחוק.

מכירים את התחושה של אגרוף בבטן?

כשזיהיתי את האוטו זה בדיוק מה שהרגשתי.

חשבתי שאני מפסיקה לנשום.

לקח לי דקות ארוכות להתחיל לחשוב על משהו.

בעיקר – מעבר לחרדה ולדאגה

חשתי עלבון צורב,

הרגשתי נבגדת

הרגשתי שכל טיפת אמון שהיתה ביננו נעלמה ונמוגה לה.

האמון הזה נמדד כבר בכמה הזדמנויות –

ותמיד השארתי איזה שביב של חזרה בתשובה.

ובדקתי אותה עשרות פעמים – בידיעתה ושלא בידיעתה.

אין לי מושג איך לעבור את זה.

 

היא שאלה אותי: "את תסלחי לי אי פעם אמא?"

ואני לא ידעתי מה לענות.

 

לה אמרתי באותו רגע  "אני לא יודעת"

אבל היום – במרחק של כמה וכמה ימים

אני אומרת –רק לעצמי בינתיים– אני אף פעם לא אסלח

אבל אנחנו נחמד לחיות עם זה ונגדל מפה והלאה

כי הכי חזק זה שאת הבת שלי – לעולם.

 

 





 

 

 

 

שיחקנו חי-צומח-דומם באחת הנסיעות שלנו לטיול בחג, כשאמרתי בצומח בצ' "צבר"

הבן שלי קפץ ואמר: "מה פתאום? צבר זה חומוס זה דומם בכלל"... חמש דקות אחרכך נתקלנו במצבור צבר מלאי פרי ויכולתי להוכיח  לו...

 

שיהיה חג שמח ושבוע מצויין.

 

נכתב על ידי , 7/10/2012 03:03   בקטגוריות הורים, חינוך, ילדים, משפחה ודאגות (אותו הדבר), אהבה ויחסים  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של jenny10 ב-21/10/2012 00:13
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

מין: נקבה

Google:  jenny10

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , תרשו לי להעיר , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjenny10 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על jenny10 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ