אלון

שיח גבוה או עץ ירוק-עד בעל עלים קשים בצבע ירוק כהה. העלים הבוגרים בגודל עד 4ס"מ קירחים בשני צדיהם ושפתם משוננת. סידור העלים לאורך העלה מסורג. לפי סימן זה קל להבדיל בינו לבין שיחי בר-זית בינוני גם בהיעדר פירות. קליפת הענפים בצבע אפור בהיר וקליפת הגזעים כהה ומחורצת. בדרך כלל מופיע כשיח גבוה, אך לאחר גיזום מתאים גדל לעץ גבוה בעל גזע זקוף וצמרת עגולה. ידועות מספר קבוצות עצים מרשימים כאלה המגיעים לגובה 8 מ', למשל סביב הדולינה שליד קיבוץ סאסא. הפריחה בחודשי מארס-אפריל עם הליבלוב. הפרחים הזכריים ערוכים בקבוצות של עגילים רפים המפיצים את האבקה ברוח. הפרחים הנקביים זעירים מופיעים יחידים או בזוגות על ענפונים בחיק העלים המלבלבים. לאחר שנה מגיעים הבלוטים לצורת כדור בקוטר 2-3 מ"מ בצבע אפור כמו קליפת הענפים. הם מבשילים בסתיו חצי שנה אחר-כך לבלוטים קטנים היושבים בתוך ספלול עמוק בצבע ירוק בהיר. פחות מחציו של הבלוט בולט החוצה מהספלול. מרכיב חשוב של החורש הים-תיכוני בהרי הגליל, הכרמל, השומרון ויהודה. תפוצתו מזרח ים-תיכונית.

במקורות

האלון נזכר במקורות ישראל פעמים רבות ובהקשרים שונים. יש יסוד מבוסס להניח כי הכוונה היא לעץ האלון של היום: התלמוד מונה את האלון בין עשרת מיני הארזים ומפרש: אלונים עם בלוטים. נביאים השתמשו בו כמטפורה לחוזק ולחוסן: "על כל ארזי הלבנון הרמיםוהנשאים ועל כל אלוני הבשן" (ישעיהו ב' יג). גם הנביאים:

עמוס, זכריה יחזקאל ועוד, מזכירים בנבואותיהם את האלון. עץ האלון שימש לגילוף פסלים, וכמקום לפולחן אלילי. אנו יודעים גם כיתחת האלון נקברה דבורה, מינקת רבקה (בראשית לה,ח'). ענפי האלון נפסלו לשימוש בין עצי המערכה של המזבח (תוספתא מנחות ט' יג), יש המסבירים זאת :כיוון שאינו דולק יפה ויש המסבירים מפני "ישוב הארץ" (ספרא ויקרא פו'ג').

בתלמוד ישנה התייחסות לעפצים הרבים המצויים על עצי האלון (בעיקר על אלון התבור ואלון התולע) שהיה להם שימוש כלכלי בתעשיית עיבוד העור וכתוספת לדיו.