אירוס

אִירִיס או אִירוּס? השאלה איך לכתוב ולהגות זאת בעברית טרם הוכרעה, ואנחנו מעדיפים אִירִיס. איריס היא אלת הקשת בענן במיתולוגיה היוונית. הסוג כולל כ-200 מינים, והוא ידוע בפרחים מרהיבי-עין, ואכן תורבתו ממנו מינים רבים כפרחי קטיף וצמחי נוי בגינות. כל מיני האיריס הגדלים בר בארץ הוכרזו כמינים מוגנים (פרט לאיריס מצוי, שהוא אכן שכיח).

אברי הפרח מונים כולם כפולות של 3: יש בו 6 עלי-עטיף, מהם 3 חיצוניים ו-3 פנימיים הניצבים חליפות; 3 אבקנים; ו-3 עמודי עלי, שטוחים ורחבים כעלי-עטיף. השחלה תחתית, מחולקת ל-3 מגורות, כל אחת מהם מכילה כ-60 ביציות.

מבנה הפרח מוזר ומיוחד: הוא מחולק באופן ראדיאלי ל-3 חלקים זהים, הניצבים בזויות של 120 מעלות זה לזה. כל חלק כזה כולל עלה כותרת חיצוני אחד, עלה כותרת פנימי אחד, אבקן אחד ועלי אחד. מבחינת ההאבקה מְתַפְקֵד כל חלק כזה כמו פרח נפרד. עלה הכותרת הפנימי זקוף, צבעוני, תכופות מצוייר, והוא מתנשא כדגל מעל לפרח, עד כי יש סבורים שהוא מְתַפְקֵד כשלט המזעיק את המאביקים מרחוק במראהו הבולט; עלה הכותרת החיצוני אופקי פחות או יותר, מקושט לעתים קרובות בדגם של עורקים וכתמים, חלקו הקרוב לבסיס קעור בדמות חצי צינור, חלקו הרחוק משוטח; עמוד העֱלי שטוח ודק, דומה לעלה כותרת, מקביל לעלה הכותרת החיצוני אך קעור, כך שהוא יוצר גג של מנהרה, שעלה הכותרת החיצוני הוא רצפתה – זו מנהרת-ההאבקה. מתוך תקרת המנהרה (עמוד העלי) צומחת הצלקת בצורת בליטה רחבה ושטוחה, דומה אף היא לעלה כותרת. האבקן צמוד לתקרת המנהרה, מעט עמוק יותר בתוכה. במינים רבים מבשיל האבקן תחילה, והצלקת קולטת אבקה רק מאוחר יותר, וכך נמנעת האבקה עצמית, או לפחות מצטמצמים סיכוייה, וגוברים הסיכויים להאבקה זרה, באבקה שהובאה מפרח מבוגר יותר. פרח אחד פורח בין יום אחד (שעות ספורות בצהרון מצוי) לבין שבוע (4 ימים באיריס הדוּר).

הפרח שימש מקור השראה לעיצוב דגמי עיטור, החל בישראל בתקופת המקרא (אם נכונה פרשנותו של עזי פז, כי ה"שושן" הנזכר בתיאור מקדש שלמה, מלכים א' פרק ז', הוא בעצם איריס), עבור בסמלי שושלות מלכי פרס והאסלם, במלכי צרפת ואנגליה בימי הביניים, וכלה בסמל תנועת הצופים ובסמלה של החברה להגנת הטבע בישראל.

במקורות

המילה אירוס מוזכרת במקורות מספר פעמים בהקשרים שונים של טומאה וטהרה.

במסכת אהלות משנה ה, ישנו הדיון:

"ירקות שמנו, הנך דתנן בריש פירקין, אירוס וקיסום וירקות חמורים ודלעת יונית. והנהו במחוברים. דאי בתלושים, אי בשהוכשרו לקבל טומאה, לא חייצי, דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. ואי בשלא הוכשרו, היינו אוכלים טהורים"

לא ברור אם הוא פרח האירוס הידוע לנו כיום.