רותם

שיח רב שנתי, הגדל בעיקר על חולות עצורים במדבר ובחוף, בעל ענפים דקים בצבע ירוק מכסיף החרוצים בחריצי אורך עדינים. השיח מגיע לגובה של מעל 2 מ'. והוא מרשים בעיקר בפריחתו. שורשיו חודרים לעומק ניכר בקרקע והם "רותמים את החולות". באמצעות היכולת לחדור לעומק הקרקע הצמח מנצל ממנה מים גם בתקופות היובש הממושכות. העלים פשוטים צרים ומאורכים גודלם כ- 10 מ"מ. הם מצויים על הענפים רק בתקופת החורף הלחה ונושרים אחרי זמן מה. היתרון בכך הוא שהצמח מקטין את התנדפות המים בצורה זאת. רוב מהלך השנה הצמח חסר עלים ופעילות ההטמעה מתבצעת בגבעולים הדקים. הפיוניות חבויות בחריצי האורך של הגבעול וגם בכך פוחתת ההתנדפות.

הרותם פורח בחודש ינואר פברואר. הפרחים אורכם 15-10 מ"מ מסודרים באשכולות. כל פרח מחובר לגבעול באמצעות עוקץ קצר. הכותרת פרפרנית בצבע לבן בוהק, המפרש בולט.

הגביע דו שפתני צבעו סגול. השפה העליונה בת שתי שיניים השפה התחתונה מארכת מעט ולה שלוש שיניים.זירי האבקנים מאוחים לצינור. הפרח ריחני ומושך אליו חרקים בעיקר דבורים. הפרי תרמיל חד זרעי שאינו נפתח. הזרעים היבשים בעלי קליפה קשה ביותר וצבעם צהוב. התרמילים נאכלים בעיקר ע"י ארנבות. הזרעים אינם מעוכלים והם מופרשים בגללים. השפעת מיצי מערכת העיכול על הקליפה הקשה של הזרע מאפשרת להם לנבוט ביתר קלות. זרעים שנותרים בתרמילים ינבטו כאשר קליפת התרמיל תרקיב והזרע יקלוט מים.
הרותם שכיח במספר אזורים בארץ. על סלעים בצפון הגליל בכרמל ובשומרון בשטחי חול נודד ומיוצב במישור החוף ובפלשת ובבתי גידול יבשים במדבר ובשוליו כולל בקעת הירדן ועד הרי הנגב וסיני.

במקורות

הרותם מוזכר מספר פעמים בתנ"ך ובמקורות. השיח מוכר בתנ"ך כצמח המאפשר לנוח בצילו.
אליהו ברח לנגב: "והוא הולך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם אחת..." (מלכים א' יט' ד') כנ"ל אצל הגר "ותשלך את הילד תחת אחד השיחים" (בראשית כא', טו') פרוש ילקוט שמעוני סבור כי השיח הזה הוא רותם
בבראשית רבה מספרים לנו על בעירה כמטפורה ללשון הרע, שנזקיה לא כבים במהרה: