הדס

שיח בינוני ריחני, ירוק עד, עליו נגדיים פשוטים, גלדניים וחסרי פטוטרת וצורתם אליפטית. ההדס פורח בקיץ בפרחים לבנים מרובי אבקנים, פירותיו ענבות שחורות. הצמח נדיר בארץ כצמח בר, ונמצא בגליל העליון ובגולן.
נמצא בשימוש נרחב כצמח תרבות בגינון. לשמן המופק מעליו תפקיד חשוב ברפואה העממית. החל מהעת העתיקה שימש ההדס לצרכים רבים ביהדות ובקרב כל עמי האזור: לפולחן, לרפואה לבישום ולקטורת. ואצלנו הוא אחדמארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות.

ההדס המצוי הינו הנציג היחיד בארץ ובאזור הים-התיכון למשפחתו שרובה נמצאת באוסטרליה. נציג נוסף במשפחה שהובא ואוקלם בארץ, הוא האקליפטוס.

במקורות

ההדס קרוי בלשון המקרא : "עץ עבות". ההדס מסמל את ההצלחה ואת נצחיות החיים: " הרואה הדס בחלום, נכסיו מצליחין ואם אין לו נכסים ירושה נופלת לו ממקום אחר " (ברכות נ"ז א'). ביהדות נוהגים לברך על היין ועל ההדס בטקסי ברית מילה, פדיון הבן והבדלה. הצמח הוא אחד מארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות. את ארבעת המינים מאגדים יחד כסמל לאחדות עם ישראל. חכמים המשילו את ישראל לארבעת המינים(ויקרא רבה) "... מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בה בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה...".
עלי ההדס הריחניים, העמידים ליובש, מסודרים על הגבעול לסירוגין. לשם קיום המצווה חייב להתקיים מצב שבו לפחות 3 עלים יצאו מהגבעול בנקודה אחת ואז הוא "משולש" וכשר(עץ עבות). לעתים מקבלים עצי ההדס טיפול מיוחד הגורם לכך שענפים רבים יותר יגדלו להיות משולשים והגידול יהיה מסחרי. עלי ההדס דומים בצעירותם לעלי עצבונית החורש, "..כיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו".. השוואה זו ניתנה ע"י חכמינו לגבי יעקב ועשיו, שהיו דומים כשנולדו אולם דרכיהם נפרדו כשגדלו. במשנה מוזכר ההדס כמי ש"כלה נכנסת לחופה" עימו, לחילופין מניחים אותו על מיטת המת. (נצחיות החיים).

ההדס נחשב כסמל הטוב והיפה: "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד הדס"(ישעיהו נ"ה, י"ג).

פרשני המקרא מסבירים כי זיהוי זה הוא על פי מסורת קדומה שעברה מדור לדור. לקיום המצווה יש צורך, כאמור, בשלושה ענפי הדס טריים, אשר 3 עלים יוצאים מאותו מקום על הגבעול. כל ענף חייב להיות באורך של לפחות 29 ס"מ.