בלי לומר מילה , שתיקה מביכה , כמה מבטים ...
שוב מציצים אחד על השני , כאילו מעולם לא דיברנו ... כאילו מעולם לא היה מה שהיה
כאילו לעולם לא אהבת , מעולם לא נישקת , מעולם לא אמרת כמה אני חשובה לך , מעולם לא צחקנו יחד, מעולם לא אמרת כמה אני יפה , מעולם לא ליטפתי את שיערי ... כאילו כלום לא קרה .
לראות אותך בלי להיות איתך זה לא אותו הדבר , וזה גם לא יהיה ... אתה רחוק ממני ולא רק פיזית , הרסתה אותי
ואני אפילו בלי לשים לב , בלי דמעה אחת , בלי כלום התפרקתי לי לאט ... חזקה כמוני אין , אני לא נפגעת מאהבה נכזבת ... אני מתמודדת כזאת אני ותמיד הייתי , קשה .
תמיד רציתי לאהוב אותך, תמיד נתת לי הרגשה שהכל בסדר ותמיד נהיה יחד לא משנה מה , תמיד דיברת בזמן עתיד ... " שניסע " , " שנטוס " , " שתשני אצלי " זה היה כל כך קצר ... כבר נתת לי לשכוח , לשכוח מכל מה שהיה בנינו , לשכוח מהפרפרים בבטן שעשית לי כל פעם שראיתי אותך מול עיני .. הפרפרים האלה עדיין שם , עפים להם מתרוצצים , אבל אתה כבר מזמן לא פה ... אתה פרפר בפני עצמו .
" אולי האושר לא נכון לי והשלווה הזו לא טובה לי אולי אני צריכה את מה שאתה מביא איתך... "