לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

את לא מבינה - סיפור בהמשכים



Avatarכינוי:  כתיבה - זאת אני (:

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2011    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2011

את לא מבינה | פרק 2


טוב אז שוב איחרתי אבל לפחות הפרק די ארוך!

ותגידו, מה דעתכם לגבי פוסט דמויות? (:

תהנו!

 

 

 

פרק 2:

 

לקח זמן עד שחזרתי לעצמי.

עמדתי זקופה עם שתי רגליים על הקרקע ועצרתי את עצמי מלהיסחב אחרי בחור שבקושי הכרתי.

משכתי ידי מידו בכוח, "אני נשארת כאן!" אמרתי בקול פוסק.

"לא את לא!" הוא פסק באותו טון.

"אתה בכלל לא מכיר אותי" התעצבנתי. זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב. אני לא מכירה אותו, הוא לא מכיר אותי, אני לא מבינה בכלל איך הגעתי למצב הזה.

"מספיק לי שאת לומדת איתי באותו בית ספר כדי להבין שאת לא צריכה להיות שם. אף אחד לא צריך להיות שם".

"מה זה עניינך בכלל?!" צעקתי לפתע.

לפתע שמתי לב לילדה שצעקה מקודם, היא נראתה נורא, הוא החזיק בידה בחוזקה והיא לא נראתה מתנגדת.

"מי זאת?" שאלתי.

"בואי!" הוא תפס בידי והתעלם מהשאלה.

הוא משך את שתינו לעבר מכונית לא גדולה בצבע שחור והכניס אותנו פנימה.

ניסיתי להתנגד אך ללא הצלחה.

משום מה הילדה עשתה כל דבר שאמר. מוזר, לפני זה היה נראה כאילו לא אכפת לה ממה שאמר.

הוא התיישב במושב של הנהג והתניעה את המכונית.

התעצבנתי, "אני עדין לא מבינה מה אכפת לך" אמרתי אבל בקול רגוע והבטתי בבית.

המוסיקה עדין הייתה רועמת ואני... שלפני רגע האדרנלין עלה, והרגשתי טוב..... דעכתי.

ניסיתי לפתוח את הדלת אבל היא הייתה סגורה.

לא היה לי יותר כוח בידיים והשענתי את הראש שלי.

הוא היה שקט ולא הגיב לשום דבר שאמרתי.

סובבתי את ראשי והבטתי בילדה.

"מה הוא קשור אליך?" שאלתי אותה בלחש.

"מה את חושבת שאת עושה?!" הוא צעק לפתע.

הלב שלי הלם בחוזקה. אם לא פחדתי ממנו עד עכשיו.... אני ממש מפחדת.

המכונית החלה לזוז.

"איפה את גרה?" שאל ברצינות.

לא עניתי.

"תראי זה לא משנה, אני גם לא התכוונתי לקחת אותך הביתה, אני לא יודע למה את מסוגלת או מה יש לך בבית".

לא. הוא פשוט חוצפן. מי הוא חושב שהוא?! להתערב בחיים שלא שלו? ועוד להציב לי גבולות?

"הצילו!" צעקתי בקול ודפקתי על החלון. שוב, זה לא עזר במיוחד. השעה הייתה מאוחרת ולא הייתה אף נפש חייה ברחבי המקום.

לא...... זה לא יכול לקרות לי. איך הגעתי למצב הזה שאני יושבת אצלו במכונית?

איך הגעתי למצב שמישהו יודע על זה שהסנפתי.... זה היה הסוד שלי. אף אחד לא אמור לדעת מזה חוץ מעמית והאנשים הלא מוכרים במסיבה.

ועוד הוא?

שהוא מכיר את כולם?

איך הוא בכלל הגיע למקום הזה?

מי זאת הילדה הזאת?

ושוב איך הגעתי למכונית שלו לעזאזל?!

כל כך הרבה שאלות רצו בראשי. אבל לא היה לי כוח. כאילו הרגשתי עיפה מתמיד, עיפות כבדה, שהכבידה לי על הנשימה.

נשמתי עמוקות.

"הכל בסדר?" הוא שאל כשהבחין בנשימות שלי.

לא עניתי.

המכונית נעצרה.

סובבתי את ראשי לכיוון החלון ונגלה לעיני בית פרטי גדול ומטופח.

הוא חנה ויצא מהאוטו.

קודם הוא הוציא אותה ואחר כך אותי.

לא התנגדתי. הרגשתי חלשה, ואני לא יודעת למה.

רציתי לחזור להרגשה של לפני כמה דקות.... ההרגשה המושלמת הזאת, של עולם ורוד. מה כל כך רע בזה?

עוד לפני שהספקתי לצאת מהרהורי מצאתי את עצמי בתוך הבית מביטה מסביבי.

"את יודעת לאן ללכת" הוא אמר לילדה, היא עלתה במדרגות ולאחר מספר שניות שמעתי אותה נכנסת לתוך חדר.

הייתי מבולבלת... מאוד מבולבלת.

"היא אחותי" הוא אמר והשפיל מבט כאשר הבחין כנראה בהרהורים שלי.

נדהמתי. מסכנה... אם אחד מהמשפחה שלי היה רואה אותי במצב כזה אני חושבת שהייתי הורגת את עצמי במקום לפני שהם היו הורגים אותי.

שתקתי.

 

  http://www.youtube.com/watch?v=JStfziF4duQ&ob=av2el

(אם מישהו יוכל לתת לי מדריך להעלאת שירים בצורה נוחה יותר לדף אני אשמח כי משום מה זה לא עובד לי)

 

בואי הוא משך בידי.

המשכתי לשתוק והלכתי אחריו.

הבית היה מדהים אמנם היה חשוך בגלל הלילה.

הוא הדליק אור ונתגלה בפני חדר גדול שכנראה היה החדר שלו.

"את ישנה כאן היום" הוא פסק.

הוא הוריד נעליים וחולצה.

וואו.... יש לו גוף. אבל מה?! מה?!

"רגע רגע, אני לא ישנה כאן!" צעקתי, "אין לך הורים פה?! ואתה מתכוון לישון איתי?!" השתגעתי.

"סוף סוף התעוררת" הוא גיחך.

וואו זה באמת עבר את הגבול!

"אין לך חברה או משהו?" שאלתי כשהתיישבתי על מיטתו והוא הוריד את המכנס שלו.

הוא זרק לעברי חולצה שלו, "הנה משהו נוח...".

"אתה לא עונה לי" אמרתי וחייכתי חיוך מרושע. נשכתי את השפה כאשר הסתכל לעברי.

"לא מצחיק" אמר בפרצוף רציני.

"מה קרה? נבהלת?" צחקתי.

"יש לי חברה. אבל זה לא קשור למה שהולך כאן. ההורים שלי בחול, ולא אנחנו לא הולכים לישון יחד".

"אז מה זה אמור להביע?" שאלתי כשהיה בבוקסר והוציא כרית מהארון.

"יש פה מספיק כריות" צחקתי. היתה לו מיטה ענקית, זוגית.

"כן אבל אני הולך לישון על הריצפה" המשיך לדבר בפנים רציניות. אף חיוך אף סימן של רגש כלשהו.

"הרגע תפסת אותי מסניפה ואתה נותן לי לישון במיטה שלך כמו נסיכה?" צחקתי, "נראלי התחלקת על כל השכל".

"את יודעת.... בבוקר אני לוקח אותך הביתה ומספר הכל להורים שלך".

"אתה לא תעז" אמרתי כשהפנים שלי הפכו לרציניות גם הן.

"יאלה תחליפי בגדים" הוא אמר והסתובב עם הגב אלי.

"לא." אמרתי בטון תוקף, "אתה לא תספר להורים שלי".

"רק אם את מתכוונת להבטיח לי שאת לא עושה את זה יותר" הוא אמר ממשיך לעמוד עם הגב אלי.

"סליחה? ומי אתה חושב שאתה בדיוק?".

"זה שיגרום לך להבין" הוא גיחך.

התעצבנתי, "להבין מה?!" קמתי.

הוא הסתובב עם פניו אלי "מה שאת לא מבינה" חייך.

לרגע נפלתי עמוק לתוך עיניו. במשך דקה ארוכה היתה שתיקה. הבטנו אחד בשני.

אני חייבת לצאת מזה. הורדתי את עיני והתקדמתי אליו הסתובבתי עם גבי אליו וביקשתי ממנו לפתוח את הריצ'רץ' של השמלה.

הוא פתח אותו והסתובב שוב עם הגב אלי.

הורדתי את השמלה ושמתי על עצמי את החולצה שלו, היא היתה באורך של השמלה שלי כך שכיסתה את גופי ובאמת שהרגשתי נוח.

הייתי עייפה מכל זה.

עדין לא הכנסתי לתוך התת מודע את העובדה שאני נמצאת בחדר של הבן אדם הכי פחות צפוי.

אתה יכול להסתובב אמרתי ותליתי את השמלה על הכיסא שלו.

הוא העביר עלי מבט.

אני כל כך שונאת בחורים כמוהו. שחושבים שבגלל שהם נראים טוב הם יכולים לעשות מה שבא להם, להתחיל עם כל אחת אפילו שהם אמורים להיות נאמנים לחברה שלהם.

הוא יצא מהחדר וחזר עם שמיכה הוא אירגן לעצמו מקום לשינה.

לרגע אפילו לא ריחמתי עליו. זה רק שעשע אותי שהוא ישן על הריצפה.

"לילה טוב" מלמל.

עמדתי וגיכחתי.

"מה מצחיק?" שאל בתוקפנות.

"אתה" צחקתי.

התקדמתי לעבר המיטה אבל בדיוק שניה לפני שהגעתי אליה. אלוהים יודע איך הגעתי למצב שעיקמתי את הרגל ונפלתי בדיוק עליו.

המוח שלי צעק לי "קומי, מה אתה עושה?".

אבל הלב הורה לי לא לזוז.

אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי באותו רגע.

אבל הקרבה הזאת.

הגוף החשוף שלו.

השתיקה היפה שלו.

העיניים.... כולם היממו אותי.

עצמתי את עיניי ובלי לחשוב פעמיים נישקתי אותו.

תהרגו אותי ע-כ-ש-י-ו.

נכתב על ידי כתיבה - זאת אני (: , 14/1/2011 20:27  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





10,902

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכתיבה - זאת אני (: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כתיבה - זאת אני (: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ