לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פלאפי הארנב המעופף

ברוכים הבאים לפלאפי הארנב המעופף! עקב קוצר במקום, לא אוכל לתאר את כל הדברים המופלאים שעליהם אכתוב, אך אנסה לתת כמה מילים: הבלוג הזה הולך לעסוק בחיי, ובדברים המסעירים המטורפים ולפעמים המשעממים עד מוות שעוברים עליי. אם אתם בעלי לחץ דם גבוה, אולי תשבו?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

10/2017

LONG TIME NO SEE




שלום למי שקורא/ת (אם נשארו):

 


לאחרונה התחלתי לחשוב שוב על תאריך התפוגה שלי (של כולם בעצם). אז החלטתי לרשום מסמך של "מה לעשות במקרה ואני מת".

המסמך הוא בעצם אסופה של ססמאות והוראות כדי שזוגתי (או ההורים שלי) יוכלו לגשת לכל מיני חשבונות והרשאות שלי על הרשת ומחוץ לה. אבל מעבר ליבשושיות של צוואה, זה מראה מה בעצם השגת או אספת בחיים.

אני מתחיל להבין אנשים שמוצאים יופי וחופש במיעוט רכוש וכסף. אם את/ה לא מחזיק/ה יותר מדי דברים, גם הדאגות הן מועטות.

וגם, ככל שיש יותר, רוצים יותר כי יש את היכולת. מה שנקרא "עם האוכל בא התיאבון".

אבל התאבון הזה הוא התמכרות ואשלייה. אם ככל שיש יותר, רוצים יותר, זהו מעגל קסמים שרק יאיץ את סיבובו ככל שהתיאבון הזה יוזן יותר.

אני לא אומר שהפכתי לנזיר שמכר את הפרארי שלו, רחוק מכך. אבל, עם היופי הזה שבאמנות הזן, אולי הגיע הזמן להשיל כמה מהדברים שלי כדי להגיע למקום נקי וזך יותר.

כיום כולנו מוקפים בטכנולוגיה שרובה ככולה נועדה כדי לגרום לנו להוציא כסף ולצבור דברים.

"להפוך את החיים לקלים יותר" הפכה למנטרה שגורה, אבל האמת היא שאנחנו יותר צריכים שהחיים שלנו יהיו קצת קשים ומאתגרים כדי שלא נאבד בהם עניין.

אנחנו לא צריכים אפליקציות לכל דבר, אנחנו לא צריכים להיות נגישים 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע (הסתדרנו נהדר לפני שהאינטרנט והמכשירים הסלולריים הגיעו - אני זוכר את זה טוב), והמסכים הללו שתופסים את תשומת הלב של האנושות עושים יותר טוב מרע. הם מנתקים אותנו אחד מהשני בעולם האמיתי.

ראיתי יותר מדי פעמים הורים עסוקים בטלפון שלהם ומתעלמים מהילד שלהם. ויותר גרוע - הם ממכרים את הילד מגיל צעיר למסך משלו - בעיקר כדי להעסיק ולהשתיק אותו.

אבל להשתיק ילדים זה גם לדכא את הסקרנות שלהם ולהאכיל אותם בדיאטה של סרטים מצוירים וחוסר אתגר. ספרים טובים יותר כי אפשר להתנתק מהם בקלות (שלא לדבר על כך שהם לא דורשים סוללה כל עוד הם לא מהסוג האלקטרוני). זה קצת משעשע אותי, כי כיום אני קורא ספרים בעיקר בפורמט אלקטרוני - פשוט בגלל נוחות ומשקל. הנה - זו דוגמא נהדרת לעצלנות שעליה דיברתי קודם. אנחנו רוצים לעשות כמה שפחות ולהשיג כמה שיותר.

אני לא מעל כל זה. ההיפך הוא הנכון. אני אדם שמתגאה בהתמכרותו לטכנולוגיה - בגלל הדברים המדהימים שהיא מאפשרת. אבל אני גם מכיר בכך שעם הזמן,אנחנו עושים שימוש נלוז יותר ויותר בטכנולוגיה. מבזבזים אנרגיה חשמל וכוח מחשבה על אפליקציות מיותרות, ותקשורת גלובלית אמנם, אבל בנושאים זניחים והטכנולוגיה הזו שאמורה לחבר ביננו - יוצרת נתק אמיתי בחיי היום יום שבהם במקום להרים את הראש מהמסך ולחייך לאנשים, אתה מסתכל על המסך ומחייך לעוד קליפ של חתול משתעשע.


האם אני יכול להקשיב לעצמי ולהפוך לחברותי יותר? למשוך אנשים החוצה מהמסכים שלהם וליצור קשרים אמיתיים? אני לא יודע, אבל אולי הגיע הזמן לנסות.

נכתב על ידי פוקס , 6/10/2017 05:24   בקטגוריות טכנולוגיה, מחשבות, מהפיכה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  פוקס

בן: 43



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
8,268
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפוקס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פוקס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ