לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

So Close,But So Far Away


I shut the world outside until the lights come on

Avatarכינוי: 

בת: 22




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2017

שישי סוער


כל השבוע חרשתי תתחת למבחן בביולוגיה התפתחותית שהיה ביום שישי. איפשהו שם 

הבנתי שאם אני לא שמה את הרגשות והבלגן בצד אני הולכת להכשל במבחן ולא בדיוק

הייתי מעוניינת לעשות קורס חוזר ולא לקבל תואר שנה שלמה רק ביגללו. לקחתי את

עצמי בידים והתחלתי לחרוש. יום שישי בבוקר קמתי ב5:15 כדי להספיק להגיע לירושלים

מהצפון, התיישבתי על האוטובוס הראשון.

 

בכניסה לירושלים היה פקק ענק כי חסמו כבישים כדי לבדוק מכונית מכונית בכניסה לעיר

ואיחרתי ברבע שעה למבחן. באוטובוס כבר הספקתי להתעצבן, לבכות ולהשלים עם העבודה

שבזבזתי שבוע וחצי מהחיים שלי למבחן שאני לא הולכתלהגיע אליו אך ברגע שעברנו את

המחסום כבר לא היה פקק והספקתי למבחן.

 

במבחן עצמו לא הלך להיט, לא קיבלתי ציון עוד אבל לא למדתי אליו מספיק טוב, אני

לא בכושר למידה טוב+ תקופה לא טובה מבחינה נפשית ועוד תרוצים שבעצם אומרים

שנשבר מהתואר והתזמון היה מאד גרוע. לא נורא, העיקר בתקווה לקבל מעל 70.

 

אני והקנדי חזרנו לדבר, קבענו להפגש אתמול אחרי המבחן, להתאמן יחד ואז לנסוע אליו

ולבלות את הסופ"ש אצלו ולצאת לדייט ראשון. אחרי כל הסטרס והמעט שינה של הבוקר,

בקושי אכלתי והתחלתי אימון כבד. הסקווט הלך בסדר(שלוש סטים של 75 קילו לחמש

חזרותקול סופסוף משקל עבודה נורמלי וגדלות לי הרגליים והתחת כ"כ, זה כיף), עברתי

ללחיצת חזה, הסטים הראשונים לא היו טובים ובשלישי היה לי כשל שבו לא רק שלא

הצלחתי לעלות את המוט אלא הוא התחיל ליפול(התרגיל בשכיבה).

 

הקנדי שמר עלי אבל פספס את השניה שהמוט התחיל ליפול וזה הרגיש כאילו אני הולכת

למות. צעקתי את השם של האקס על חצי מהמכון(הייתי עם אוזניות) כדי שיתפוס את המוט.

כל זה קרה פחות משניה ואני לא חושבת שהקנדי הבין שזה השם שם האקס או מילה דומה

אחרת אחרי כל מה שעברנו היו רואים על הפנים שלו.

 

הלכתי החוצה להרגע מהסערה הרגשית(לא מצליחה ללמוד מספיק טוב למבחן, חורשת שבוע

וחצי עם ה100% שעכשיו יכולה לתת שזה תכלס 70% רגיל שלי וכמעט מפספסת אותו(לא

מכניסים חצי שעה אחרי תחילת המבחן) ועכשיו גם את התרגיל לא מצליחה.

 

ישבתי בפלא כדי להסיח את הדעת. האקס במקרה שלח הודעה וסיפרתי לו הכל, באיזשהוא

שלב התחלתי לבכות והלכתי לשרותים. נעלמתי לאיזה 20 דקות. אני והאקס מדברים מדי

פעם כחברים ומצחיק שהוא זה שניחם אותי בכל הסיטואציה. בהתחלה כעסתי על עצמי ביגלל

הסיטואציה אבל אם לחשוב על זה, זה די מובן. היינו יחד 4 שנים והוא תמיד היה זה שאני

סומכת עליו יותר מכל והקנדי התחלף בתפקיד של האקס מהר מדי והתת מודע נכנס לסיפור

ברגע של הרגשת סכנת חיים. הוא מכיר אותי יותר טוב ממני ותמיד יודע במה מדובר כשאין

מצב רוח. צחק ואמר שזה פשוט היה הקש ששבר את גב הנאקה שתמיד דורשת מעצמה

120% וכשלא מקבלת את התוצאות שהיא רוצה היא מתבאסת במילים עדינות ללא תלות

התחשבות בתנאים.

 

החלק המוזר (או שלא באמת) זה שעברו שבועיים מהפרידה ושבוע מאז שהשלמתי לחלוטין

שזה הדבר הנכון. מאותה נקודה אפילו לא חשבתי פעמיים. כן אני מתגעגעת אליו בטרוף

כfriend אבל לא בכיתי פעם אחת מגעגועים אליו כבן זוג, כנראה האהבה באמת מתה

לה לפני שנה כשהוא שלח אותי לאחרים. בכיתי הרבה לפני וגם אחרי ואני מניחה שעם

הזמן השלמתי עם המצב כפי שהוא. אם הייתי קוראת את זה בבלוג אחר הייתי חושבת

שהולכת פה הכחשה רצינית בלי לדעת את העבר. אני חושבת שלטובה ולרעה המציאות

היא כפי שהיא, זה באמת נגמר בטוב, מקווה שנוכל להיות חברים, הוא אדם נהדר.

 

הקנדי.. החלטנו לנתק קשר לחודש כדי שכביכול נתחיל מדף חלק את המערכת יחסים(הסיבה

שלו), אברר עם עצמי את העניינים לגבי האקס וכדי שאתרגל להיות לבד(הסיבה שלי). החלק

השני של המשפט קרה כמה ימים אחרי הניתוק והחלק השלישי נראה לי כלא בדיוק אפקטיבי

כשאני יודעת  שעוד חודש נהיה ביחד. כל הפואנטה של להתרגל לבדידות היא לדעת שזה יהיה 

ככה תקופה מסוימת ולהתרגל לזה ללא המחשבה שזה עוד X זמן יסתיים.

 

בכל מקרה, דיברנו עלזה כמה פעמים והנה אני שוב על המיטה שלו כותבת על המחשב נייד.

מבחינה רגשית טוב לי, מרגישה שמוכנה רגשית למערכת יחיסים איתו. ציפיתי מעצמי שיקח לי

זמן להחלים מהפרידה מן האקס והליקוק פצעים יגרום לי לא לרצות להיות עם אפחד, זה באמת

היה כך אבל זה נמשך שבועיים ולא החודשים שחשבתי. כואב ומשמח אותי לחשוב שלא היה שם

הרבה אהבה לאבד.

 

נשלים עם המציאות כפי שהיא.


 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 22/7/2017 15:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פאקינג מתפוצץ המוח מההבנה


בכל פעם שאני ערער על ההחלטה שלי אני רוצה לחזור לפוסט הזה ולקרוא את המילים שכתבתי.

אתחיל מההתחלה מאיפה המסקנות הבאות הגיעו ואז כל הנקודות יתחברו.

 

ההרגשה שהוא לא מתאים לי ו"טוב לא איתו אבל לא מספיק טוב" חילחלו בחודש האחרון לאט

לאט אבל הייתי צריכה הוכחות, הוכחות ללכת כנגד המקום הבטוח שלי שלעזוב אותו מרגיש כמו

להכנס לאש מתוך רצון.

 

דיברתי עם חברה והעלתי את הרעיון שאולי כל האהבה שלי לירח ולקנדי היא בעצם "התקה",

בקיצור, זהו אחד מן מנגנוני ההגנה שהאגו מפעיל ואומר שרגשות שאני מרגיש לאדם X, אני

מביע לאדם Y כי איתו אני מרגיש יותר בטוח להביע אותם. אני לא מתיימרת להיות פסיכולוגית

ועשיתי רק קורס אחד אבל ברגע שהבנתי, זה פשוט נשמע כל כך פאקינג הגיוני.

 

כל מה שהרגשתי לירח, לקנדי אלו היו רגשות שהרגשתי לחבר אבל לא היה מקום להכיל אותם

אצל החבר. הוא אוהב אחרת ממני. בהתחלה הוא היה צריך להסביר לי במילים שהוא אוהב

ביגלל שלא הרגשתי. הייתי צריכה *להבין* שהוא אוהב וזו הדרך שלו. הוא הקשיב לי, המון,

אבל תמיד הרגשתי שהוא חייב (קיבלתי 94 בסמנריון גנטיקה! סורי, רק עכשיו קיבלתי את 

המידע) להקשיב ולא *רוצה* להקשיב.

 

הוא לא שלך תותית, הוא לא האדם שלך. בבקשה תקשיבי. אני יודעת שזה מפחיד לצאת ממקום

הנוחות אבל את תמיד תרצי יותר. לא, זו לא דפקה בך שלא מספיק לך, *הוא* לא מספיק לך.

להיות עם אדם אנטיפתי עם אמא שיש לה המון בעיות ומכך הוא למד להתמודד עם סערת

רגשות של אחרים לא אומר שהוא *רוצה* לעשות את זה, הוא יודע שהוא *חייב*. נכון,

היה נוח לדעת שהוא אפעם לא יעזוב אותך כי את מספיקה לו אבל בחייאת, די, שחררי.

הוא פשוט ידע איך להתמודד איתך, הוא לא רצה לעשות את זה, פשוט למד מגיל צעיר.

 

הוא. לא. האדם. שלך.

אתם נפלאים כחברים אבל לא כבני זוג.

 

זה יהיה סופר כואב לשחרר אבל את מספיק גדולה וחזקה, נכון, עם בעיות פסיכולוגיות של

קושי להיות לבד ביגלל שבערך מגיל 0-7 אמא שלך שפכה עליך אהבה בכמויות ביגלל בעל

מתעלל ומכה שרשאי להקרא אביך הביולוגי ואז בגיל מסוים כל זה נפסק בבת אחת כי היו

גירושים והיא עבדה המון ובערך מאז שאת זוכרת את עצמך תמיד היה לך חבר כי זו היתה

הדרך שלך להתמודד עם הבדידות הענקית אבל נסיים את הניתוח הפסיכולוגי שלי עם עצמי

כאן וננשום כי מסתבר שפיסוק לא קיים.

 

קראתי עכשיו שוב חמש פעמים ברצף מה שכתבתי. היום יש לי הרבה אומץ והתלהבות 

שהבנתי הכל ואני מוכנה לעשות "הסר" למערכת היחסים בפייסבוק אבל אחכה למחר.

רציתי לכתוב תרוץ מפגר אבל עדין אין לי אומץ. מתי תעשי את זה. אני לא רוצה לעשות

את זה. את חייבת לעשות את זה. *הכנס מחשבות מיותרות וסותרות את עצמן באלף

קמ"ש של האם אני טועה אבל אני לא טועה*. כמו כל פאקינג יום בחודש האחרון כשזה

מחמיר מיום ליום.

 

אולי מחר יהיה לי האומץ.

 

 

עריכה:

עשיתי את זה.

 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 13/7/2017 21:03  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

49,060
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , ספורט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-LittleStrawberry- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -LittleStrawberry- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ