לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

So Close,But So Far Away


I shut the world outside until the lights come on

Avatarכינוי: 

בת: 21




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2017

הפסקה מן הענן


אני לא יודעת למה אבל הימים האחרונים מרגישים כאילו זכיתי להפסקה קטנה.

הפסקה מן הענן האפל שמקיף יום יום ולא הולך בחודשים האחרונים והאמת שהוא

עדין כאן, ממש לצידי ואני מרגישה אותו סביבי אבל מסיבה כלשהי המלחמה נגדו

הפכה לאפקטיבית והוא הפסיק לחדור לתוכי, לראותי, דרך נשימתי ולגרום לכל

נשימה להרגיש הרבה יותר כבדה ממה שהיא.

 

אני מפחדת מהמילים האלו. מפחדת שזה יגמר מחר, מחרותיים או בעוד שעה.

ההפסקה הזו רק בת יומיים.

 

אני חושבת שהצעד הראשון היה בלילה שאמרתי בקול שלא טוב לי לחבר. חשבנו

ביחד אולי פסיכולוג יעזור ואבדוק זאת ביום אחר(בדקתי והחרא הזה יקר מדי).

המשכנו לשכב בשתיקה כשהוא מנסה לעטוף ולגרום לי להרגיש טוב יותר לפחות

במגע מלטף כי הדיבור כבר לא עוזר ומדי פעם זה לא היה לא נעים ומדי פעם זה כן.

 

בשלב מסוים בין השתיקות והדמעות שזלגו בשקט והמחשבות שרצו שאלתי שאלה

לגבי תפעול האקדח. אני לא יודעת למה ובאיזה הקשר זה עלה אבל ידעתי שהוא ידע.

הוא סיפר ואפילו בחושך ניתן היה לראות את תווי פניו נרגעות וקולו משתנה כמשחרר

לחץ שלו פוחד להגיד מילה אחת לא נכונה ובוחר את מילותיו בקפידה. לא, לאחר מכן

המילים זרמו משפתיו.

 

השיחה נמשכה ועוד שאלות עלו ונענו ובפעם הראשונה הסחת הדעת ודחיקת המועקה

שמציפה כל לילה ולעיתים ביום כאשר אין הסחות דעת..עבדה. נרדמתי עליו בתנוחה

האהובה עלינו כאשר הוא שוכב על הגב ואני שמה כרית על השקע בין כתפו לחזהו

ולצליל נשימותיו נרדמתי.

בשקט.

 


 

 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 27/3/2017 16:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעט כנות


אני נואשת לחיבה. מחפשת אותה אצל כל אחד שאליו אני מעזה להפגין מעט חולשה,

אף פעם לא מודה בכך אבל מוצאת את עצמי לומדת עד מאוחר בלילה בגלל שביום

רציתי עוד מעט מן הביחד. צריך לפצות על הזמן שאבד.

 

פעם כעסתי על עצמי על דברים בסגנון. היום כבר לא, מתייחס לזה כצורך. אנשים

שקרובים שמים לב שאני יוצרת יותר קשר וגורמים לי להוכיח לעצמי פעם אחר פעם

שאני זו שיצרתי לעצמי את המציאות הבודדת. וגם זה בסדר.

 

גם הלא טוב הפנימי שתמיד בפנים בסדר. גם אותם לילות שאני נשארת לבדי ובוכה,

גם הם בסדר.

 

בימים האחרונים יצא לי לדבר עם הירח בנושאי האימונים כי הוא המאמן היחיד שאני

מכירה שיודע יותר ממני ובחיי שנמאס לי שההכשרה של המאמנים בארץ פשוט פח.

בכל מקרה, כן, דיברנו, זה לא עורר תגובה רגשית, כן אקסטרה מחשבות עליו אבל

למדתי לדחוף אותם לתחת ולנפץ את הזכרונות העיוורים שלי מאהבה.

 

גם דיברתי עם הידיד, שפחות ידיד כבר שלושה שבועות אם לא יותר, לא יודעת.

מחייכים ומדברים במכון אבל שום דבר מעבר. חשבתי לחזור לקשר עם שניהם,

הראשון פסלתי לחלוטין ישירות כי אני לא יכולה לנשום כרגיל לידו למרות שעברו

חמישה חודשים ועם הידיד.. לא יודעת, בישביל מה, כי אין לך חברים..

 

נפגשתי עם חבר שהכרנו בחדר כושר לפני שנה ומאז מדברים די הרבה וקורא לי

המאמנת שלו, אני אוהבת להיות בחברתו, הוא אומר ישר כל מה שהוא חושב,

קשה לי עם אנשים שמשחקים והמוח צריך לעבוד אקסטרה שעות כדי להיות בטוח

שאותו האדם הבין אותך נכון.. לא אוהבת את זה, איתו אין את זה.

 

עוד כמה ימים מתחילה חופשת פסח ויש לי מועד ב' אחד שהוא תכלס מועד א'

שלא ניגשתי אליו ואז שבוע וחצי בבית של החבר כותבת סמנריון, משלימה את

כל השיעורים שהייתי אבל חשבתי על מיליון דברים אחרים.

 

כשכל הלא טוב הפנימי רק התחיל נתתי לעצמי להרגיש. עכשיו אני משתדלת 

לדחוק את זה לצד, אני לא אשרוד אם כל יום אתמוטט, אני צריכה לתפקד.

 



 

לחיי שלושת החודשים האחרונים לתואר.

 

LittleStrawberry 

נכתב על ידי , 26/3/2017 19:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

47,411
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , ספורט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-LittleStrawberry- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -LittleStrawberry- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ