לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

So Close,But So Far Away


I shut the world outside until the lights come on

Avatarכינוי: 

בת: 19




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2014

כתבתי לאבא ברכת יום הולדת באימייל


כתבתי לאבא בבוקר אימייל עם ברכת יום הולדת, סיפרתי מה עובר עלי

בקצרה ושאלתי מה חדש אצלו, איימל רגיל פעם בחודש שאנחנו שולחים

זה לזו מאז הפגישה הראשונה בקיץ שעבר בעשר שנים האחרונות.

 

עשיתי סידורים רבים רוב היום(אחד מהם מיפוי עצמות-אני זוהרת מקרינהמוציא לשון)

עד הערב, עד עכשיו. ועכשיו? קצת שקעתי במחשבות עליו. ושאלה מהדהדת

בראשי- האם סלחתי לו.

 

אמא אבא אחי אחותי ואני עלינו לארץ כשהייתי בת חמש, לאחר שנתיים הם התגרשו

ולאחר שלוש שנים הוא עזב בחזרה לרוסיה משאיר את אמא שלי בארץ זרה ללא שום

קרובי משפחה, כסף או שפה. הוא הכה והתעלל. אין לי שום רצון להרחיב על כך.

 

אמא שלי לא זוכרת את התקופה איתו והזמן שהיא היתה איתו אחרי שהוא התחיל 

להראות את האישיות האמיתית שלו, כשהוא הפסיק לחזר. היא זוכרת את זה כתקופה

שחורה. יש רגעים שזה עולה והיא נזכרת,היא נכנסת להיסטריה באותם רגעים.

 

חשבתי שסלחתי לו כי המחשבות עליו לא מטרידות אותי ואני לא חושבת עליו כלל, אף 

פעם לא ידעתי איך מרגיש להיות עם אבא אז גם אף פעם לא ידעתי איך זה לאבד אחד.

אבל המחשבה שלו מנסה להתחבר אלי ולשכוח את כל העבר מאחור ממש מרגיזה אותי.

אני חושבת שמה שיעביר את הכעס שיושב בי שנים עקב מה שהוא עשה לאימי ישתחרר

רק כאשר אוציא את זה עליו, אבל אני לא מתכוונת לעשות את זה כי ככל הנראה לא

נתקרב עד כדי כך שיהיה טריגר שאשכרה יגרום לכעס הזה לצאת עליו בבת אחת אז..

כן, כנראה שלא סלחתי לו. אבל זה בסדר, לפחות פעם אחת בחיים לא אסלח למישהו

שאני אוהבת אחרי יום כי אני לא מסוגלת לכעוס, לו זה מגיע ואני? ממש לא הבת שלו.

 

בת ביולוגית אולי, אבל יש לי אבא אחד, וגם אמא אחת, ושניהם הוא אדם אחד- אמא שלי.

היא חינכה וגידלה אותי, אני האדם שאני היום רק בזכותה, חוץ מהזרע שלו, אין לו שום

טיפה שלו באישיות שלי כיום.

 


 

 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 28/5/2014 18:21  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שקעתי, שקעתי שוב


הימים האחרונים כמו מערבולת של שחור שלא נגמרת. אני נאחזת בכל כוחי בדברים הקטנים

שגורמים לי לשמוח כמו הקול שלו בטלפון או סרטון מצחיק אבל זה נמשך רק לכמה דקות.

לאחר שזה מסתיים אני חוזרת לסערה.

 

כבר המון זמן ברור שיש לי בעיה עם ההורמונים, לא היה לי מחזור חמישה חודשים ואז

הוא הגיע ולאחר מכן שוב נעלם לעוד ארבע. הלכנו לגניקולוג,הוא בדק ואמר שהכל תקין,

שלח לרופאת הורמונים היא הציעה טיפול התחלתי שהוא מאד כללי,כדורים למשך שבוע

שאחריהם המחזור היה אמור להתחיל, הוא התחיל ואז כשהסתיים התחלתי לקחת גלולות

כדי שהמחזור החודשי יסתדר. אחרי התאונת דרכים שמו לי גבס, גבס אומר שהסיכוי לקריש

דם גדל פי כמה וכמה וגלולות מעודדות קרישת דם אז לפי המלצת רופא הפסקתי עם הגלולות

לפני כמעט חודשיים.

 

מאז תנודות המצב רוח שלי חריפות יותר, כשאני ללא מצב רוח אני שוקעת יותר, ככה לפחות

החבר אמר. אני לא יכולה לדעת אם זה ביגלל ההורמונים או שזו פשוט תקופה כזו, שהתאונת

דרכים ריתקה אותי לבית. במשך שלושה שבועות יצאתי פעם בשלושה ימים מהבית לסיבוב למטה

או אצל הרופא לשעה מקסימום. לאחר מכן התחלתי לזוז מעט יותר והתחלתי ממש ללכת כמו אדם

נורמלי לפני שבועיים בערך.

 

כל השבוע הייתי מדוכדכת אבל היומיים האחרונים אני לגמרי מתחת למים, לא מצליחה לצוף אפילו

מעט. כבר בכיתי פרקתי ובכיתי שוב, חייכתי ואז שוב בכיתי בחדר, זה לא עובר. החבר שקוע

בלימודים ואני לא רוצה להפריע, אמא עסוקה בדיכאון שלה ובמצב הכלכלי, לא ממש שמה לב אלי.

 

אני מניחה שאצא מזה בשלב מסויים אבל אני צריכה למצוא את הכלים, כרכע כל מה שאני עושה

זה לבהות בסדרה חדשה שמצאתי (וסיימתי), לאכול גלידה שוקולד ועוד הרבה מתוקים. אולי

אזרוק את השרירים לפח ואאמץ לעצמי את האורח החיים המסריח? מלא אנשים חיים ככה,

מה הטעם להשקיע כל כך באכילה בריאה וספורט.

 



 

מכירים את זה שאתם צופים בעצמכם מתדרדרים מיום ליום כי אתם חיים ללא מטרה

חשובה זמן רב מדי? כן, אז זה.

 

מתי כבר יגייסו אותי.

אגב התקבלתי למודיעין.

אחרי המלחמות והדאגות שנמשכו יותר משנה, התקבלתי למקום שנלחמתי להיות בו,

האמת שיהיה מצחיק אם אבחר בעתודה בסוף.

 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 9/5/2014 22:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ערב יום העצמאות


באמצע שעשינו אהבה, כמה דקות לפני שאנחנו צריכים לצאת למרכז העיר

כדי לצפות בזיקוקים, ממש לקראת סוף האהבה עלו לי פלשבקים, פלשבקים של החייל.

 

פלשבקים על יום מסוים שאני והחייל נפגשנו והרגשות שהציפו אותי באותה התקופה תקפו,

ותקפו חזק. הוא כמעט התחיל לגמור, חיבקתי אותו עם עינים עצומות בחוזקה ודמעות שזלגו

ללא סוף ואמרתי " די די די די" בקול רועד.

 

הוא הפסיק וחיבק אותי בעדינות ושאל מה קרה לקולות ההתיפחות שלי.

נשכב לצידי ואני קברתי את עצמי בו מנסה לסלק את המחשבות על החייל מראשי.

 

סיפרתי לו ושכבנו כך מספר דקות, הוא חיבק חזק, ליטף ולחש שהכל בסדר עכשיו

והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום בזמן שנרגעתי לאט לאט. קמנו,התקלחנו התלבשנו ויצאנו.

 

הזיקוקים היו מקסימים.

 




LittleStrawberry

נכתב על ידי , 6/5/2014 22:48  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





38,882
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-LittleStrawberry- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -LittleStrawberry- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ