לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

So Close,But So Far Away


I shut the world outside until the lights come on

Avatarכינוי: 

בת: 19




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2014

תוכירי את עצמך


הבנתי שאני מתמקדת ברע ובלא טוב יותר מדי. למה? כי זה הכי קל.

כשאני לא מצליחה לפתור תרגיל אני מתעצבנת ונהיית עצובה, מסתכלת

במחברת או נעזרת באדם או באינט' ולבסוף מצליחה, אבל לא לבד.

אני זוכרת את זה, ומזכירה את זה לעצמי טוב מאד, נכנסת בעצמי.

אבל כשאני כן מצליחה? נו טוב, כל הכבוד, יש לך עוד 100, נראה אותך.

למה?

 

עכשיו אני פותרת תרגיל הגשה במת' שכל תרגיל שצריך לעשות נגזרת\להוכיח

מגיע לאורך של חצי עמוד הוכחה(עד לאיפה שהגעתי בנתיים, יש מצב והחרא

יחמיר) ו90% מכל התרגילים (בנתיים עשיתי את 1,2 לכל אחד מהם היו א-ה

סעיפים שבכל סעיף 4 תרגילים. ותכלס? אני גאה בעצמי.

 

כן, שרפתי חצי מיום חמישי ואת כל שישי על התרגילים האלו משום שבעוד 

שבועיים יש לי בוחן אמצע אז זה ממש לא הזמן להתעצל אבל אני הצלחתי.

 

אני צריכה לעבוד על עצמי, לעבוד על הפיטבק החיובי שאני נותנת לעצמי

משום שהוא לא פחות חשוב, הייתי אומרת חשוב באותה מידה. אז הנה

כלבה- את חכמה. כןכן, יש לך שכל ואת צריכה לזכור את זה.

 

מאז תחילת התואר הביטחון העצמי שלי נפל וברמות, הייתי בטוחה שאני

מאד חכמה אבל ברגע שנכנסתי לסמסטר א' עם 6 קורסים שכל יום מלמדים

אותך אלף דברים חדשים ואת בקושי מצליחה לסיים את התרגילים בכל

הקורסים לשבוע ומי מדבר ביכלל על לחזור.. אבל את יודעת מה? את תצליחי.

 

נשאר לך ללמוד חומר חדש רק עוד חודש ולאחר מכן לכל מבחן את תחרשי 

בנפרד ואת תצליחי, למה? כי את חכמה. אז תעלי את הבטחון העצמי

שנפל לך בחודש האחרון, תאכלי בננה ותחייכי. את תסתדרי.

 


וגם אם לא, בישביל זה יש שליפים וללמוד פשוט לפתור מבחנים מוציא לשון

 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 12/12/2014 19:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מחרפנת את עצמי


יש שבועות שבהם הגעגוע אליו כבר עובר גבול,גבול שכאשר עוברים אותו,

גורם לי לסבול והתעצבן ולחשוב על זה. הגבול הזה אפשר לתאר במילה

אחת- חלומות.

 

במשך שנתיים הייתי "מכורה" אל האקס, במשך שנתיים חייתי על רכבת

הרים של רגשות נוראית שגרמה לי להתמכר לתחושה של עיוורון

חושים של אושר שאחריה תמיד הגיע געגוע עז ועמק של כאב.

 

כל כך התחוקק לי בראש הרגש געגוע ושתמיד כשהוא לא היה ליד זה

אומר שאנחנו לא יחד. מאז שזה נפסק- האקס עבורי נפסק, עברה שנה

וחצי ואין לי כבר רגשות לבחור. אבל כאשר אני מתגעגעת לבחור הנוכחי

אני לא מפסיקה לחלום על האקס עד שאנחנו נפגשים.

 

זה חולני ואני כל כך לא סובלת את זה, מרוב שהגעגוע נחקק אצלי בראש

לא משנה שאני מתגעגעת לחבר הנוכחי ולא לאקס תמיד החייל זה מי שאני

חולמת עליו, החיוך והצחוק שלו, שכשאני מתעוררת ונזכרת יש לי בחילה ממנו.

 

וזה כל פעם ככה. עברתי לגור למעונות לפני חודש וחצי אז אני והחבר מתראים

רק בסופ"ש. אנחנו יחד כבר שנה וקצת וזה לא היה כל הזמן הזה כי התראנו

הרבה יותר והגעגוע והמרחק ממנו אפעם לא היה כל כך גדול. והדבר שהכי מתסכל

אותי? שזה רק ימשיך ככה ויחמיר. בעוד שנה הוא יצא לקק"צ, אני אהיה בשנה השניה

של התואר ובקיצור.. כל זה אולי ישתפר בעוד 3 וחצי שנים. מה לא הייתי נותנת כדי

לעבור לגור איתו. גרנו ביחד פעמיים לתקופה של חודש ובחיי שאין לי מילים לתאר

כמה מדהים זה היה אבל החלומות האלו.. הראש שלי כל כך דפוק.

 

הלוואי והצורך אליו לא היה כל כך חזק.. 

 


 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 11/12/2014 12:19  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בדידות של תחילת השבוע


אני עייפה, לחוצה וכדור עצבים אחד גדול. ושונאת כל רגע.

ההורמונים שלי כנראה גם משטוללים כי אני בוכה משטויות וכנראה כל

הסמטוחה מסביב לא בדיוק עוזרת. אוף. אני פרפקציוניסטית וגם חייבת

ממוצע גבוה והקצב למידה מטורף ואחרי 6 שבועות עדין לא לגמרי התרגלתי.

צריך להגיש תרגילים בכל קורס בכל שבוע ואני מוצאת את עצמי רק מספיקה

להגיש את התרגילים ולא לחזור על החומר. אני יודעת שהתרגילים על החומר

אבל הייתי רוצה למצוא זמן לתרגל דברים שאני מתקשה בהם להלן פיזיקה 

(שרמוטה) אבל אין פשוט זמן עם הפר"ח שאני עושה, מכון כושר והנסיעות בין

הערים כל שבוע.

 

אני יודעת שכשרוצים מוצאים זמן ובסוף דוחקים את העיסוקים האחרים לצד,

ובשלב מסוים יגיע החלק שאני הכי לא רוצה- פחות להתאמן אבל זה הכרחי

אם אני רוצה להיות חרשנית טובה.

 

מצאתי את עצמי מוציאה עצבים על החבר וזה קורה פעם ב.. כי זה חלק מזה 

לצערי אבל בפעם הראשונה במערכת יחסים לא היתי סובלנית אליו בריב. בקטע 

שהוא העיר לי על זה שאני רגשית מדי וOver reacting בנוגע למשהו ודי נכנסתי בו.

לרוב במקרים כאלה שנינו כמובן מוציאים עצבים אבל עוצרים כשזה הופך להיות פוגע.

 

ביקשתי בבוקר שאמא תבקש מרופא טופס לבדיקות דם והוא אמר שזה מצוין שאני

טבעונית אבל כדאי לי ללכת לדיאטנית טבעונית כדי שתלמד אותי. אמא שלי כמובן

הסכימה איתו והיא מנסה למצוא לי תור (היא עובדת שם) אז הסכמתי אם זה מה

שירגיע אותה ואני יותר עושה את זה עבורה כדי להראות לה שטבעונות לא שווה מוות

(אמא רוסיהמוציא לשון) כי לפני שהתחלתי עם כל זה למדתי היטב והרופא כנראה חושב שאני

מישהי טיפוסית שקופצת לזה כי זה טרנד או משהו בסגנון.

 

אני מזיינת תשכל על שטויות אבל מה שעובר לי בראש זה רק תחושת בדידות..

עם כמה שזה נפלא לגור לבד במעונות (טוב, עם שותפה מסריחה וחולה) מאד 

בודד כאן. חברים עדין אין (יש חבורה כזו אבל עדין לא מאוחדים), החברות 

מהתיכון בצבא, שתיים בבה"ד 1 אז אין עם מי לדבר לחצי שנה הקרובה והחבר..

מנסים לשמור על קשר הכי טוב שאפשר אבל אני עסוקה והוא עסוק בתואר שלו

אז מתרקים באיטיות מכאיבה ללא יכולת למנוע זאת לגמרי.

 


 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 7/12/2014 21:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

39,678
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-LittleStrawberry- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -LittleStrawberry- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ