לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

These words are my heart and soul


I shut the world outside until the lights come on

Avatarכינוי: 

בת: 23




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2018

לקראת הסוף


עברו כמעט חודשיים מהשחרור וזה מרגיש כמו עולם אחר, פתאום כמעט כל יום

אני שמחה סתם ללא סיבה, מתעוררת והכל בסדר ואין את ההרגשה של ה'ריק'.

כמובן גם קשור שאני בונה סופסוף קריירה בתחום שאני מקיאה קשת בענן מרוב

עניין בו ולומדת אותו כל יום.

 

אגב שבועיים לסיום קורס מדריכי כושר, ואוהו סבבי.

 

לא יודעת כמה אהנה לעבוד עם הציבור הרחב, מושך אותי עולם הכוח והPowerlifting

שזה הספורט שאני מגיעה ממנו אבל ניתן הזדמנות. מאמנת כבר בחור עם סקוליוזיס,

זה.. אתגר. ברור שהמתאמן הראשון שלי יהיה עם בעיות חמורות ביציבה ויכול אימון

רק פעם בשבועיים איתי אז כל ההסתגלות המוטורית איתי הולכת לפח כי שאר האימונים

בשבוע שלו הם בלעדי. אבל סבבה, עדיף את זה מאשר שלא יזוז בכלל. 

תנועה זה חיים.

 

עברתי מקורס ארוך לקורס מרוכז של 3 חודשים והמעבר היה קשה. מקבוצה שהגיל הממוצע

היה בו 35 עברתי לקורס של בני גילי וההבדל באווירה ענק. המון אגו ותחרותיות מיותרת.

פחות רצון ללמוד מאשר היה בקודם. החודש הראשון של הקורס לא היה מהנה כל כך.

 

זוכרים את החייל(קוראים ותיקים)? בחור שהייתי איתו שנה וחצי והיו הרבה דרמות סביבו.

אז נפרדנו אי שם לפני 5 שנים סופית ומאז לא דיברנו כל כך, פעם בשנה שיחה קצרה אולי.

ברישום לקורס פתאום ראיתי את השם שלו ובקיצור מאז אני רואה אותו 3 פעמים בשבוע 

למשך 9 שעות. ישראל ממש קטנה.

 

היה נחמד להיות איתו, נשאר אפס רגש אליו(מצאתי בטלפון הישן עותקים לפוסטים שפרסמתי

כאן שכתבתי שכנראה אמשיך לאהוב אותו לנצח. שכחתי מהאמירה הזו ושמחתי לגלות שלא כך).

התנהגנו כל הזמן כחברים קרובים, הוא היה מרוחק בהתחלה וזה מובן, לא דיברנו חמש שנים.

לאחר מכן הוא התקרב בחזרה(בצורה חברית). אצלי המצב אחר, ברגע שאני אוהבת אדם 

מסויים אני לא יכולה להפסיק לאהוב את האישיות שלו ולא להתנהג כאילו אנחנו עדין חברים

קרובים למרות שלא דיברנו באמת חמש שנים. מקולקלת.

 

באמצע הקורס, בערך חודש וחצי אחרי ההתחלה(עכשיו מסתיימים את ה3 חודשי קורס)

התחברתי לקבוצה מסוימת ובמיוחד לאחד שממש נהנת לדבר איתו ומאז הרבה יותר כיף

לי כי יש עם מי לדבר בפתיחות. אולי אספר בעתיד עליו, סיפור מעניין על לתת הזדמנות

להכיר באמת מישהו עם חומות הגנה,מגלים עולמות יפיפיים ומוצאים (בתקווה) חברים

לעתיד הרחוק גם. 

 


 

אגב Kisa, היות ואי אפשר להגיב אצלך בבלוג אכתוב כאן בתקווה שתקראי- תודה רבה על

התגובה שלך על פוסט לפני חודשיים. העצה והמילים שלך עזרו ברמה שאת לא מתארת לעצמך.

המשכתי לחשוב על זה וכל יום שעבר זה עשה הרבה הגיון ואחרי שבועיים עם עבודה שלי עם עצמי

מה שהלך אז נגמר כי הבנתי לחלוטין שזה מעגל מחשבתי וחוץ ממנו שום דבר לא לקיים חוץ מזכרון

שמזמן כבר מרגיש כמו הסטוריה רחוקה. ככה או ככה. אין לי מילים להודות חיבוק של הסוררת

 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 18/7/2018 20:13  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





51,505
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , ספורט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-LittleStrawberry- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -LittleStrawberry- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ