לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

These words are my heart and soul


I shut the world outside until the lights come on

Avatarכינוי: 

בת: 22




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2017

נשאר חודש


מעניין איך תקופה של מנוחה וחוסר כיוון מסוים לא הכי טובה עבורי.נפצעתי באגן

לפני שלושה שבועות ומחר אני מנסה לאמן רגליים בפעם הראשונה אחרי כל תרגילי

השיקום שעשיתי בשבוע האחרון, אמור להיות בסדר. רקמת צלקת זה זין. מחרפן

ומעצבן להתרגל לעובדה שכספורטאית שמאמנת את עצמה אני הולכת להפצע. עם זאת

מפציעה לפציעה אני לומדת המון ומצמצמת אותם ואת זמן ההחלמה ככה שיש שיפור.

 

מעבירה שיעורים פרטיים פה ושם בקורסים שעשיתי באונ', מחר יש לי אימון אישי ראשון עם

גברת, מקווה שילך טוב. היום היה טקס חזרה לשרות שלא הלכתי אליו, עתודאית שחורה.

הייתי בטוחה בהחלטה עד שהתחלתי לקבל הודעות מהחברים וקצת התבאסתי. נכון שזה

לעמוד בשמש שבע שעות בשמש ואז בסוף הטקס לחזור הביתה לעוד חודש אבל זה לקבל

תפיחה על השכם על ההצטיינות. אני חושבת שהייתי אוהבת את זה.

 

התקשרו אלי מהיחידה, אמרו שאצא לקורס מקצועי שלוש חודשים אחרי חזרה לשרות ובערך

במאי כנראה אצא לקק"צ. לומר את האמת זה באמת קשה להכנס לצבא בגיל 22 לעומת גיל 18.

תותית בת 18 לא ידעה הרבה על עצמה ולא ראתה בברור את עתידה, גם עכשיו לא אבל  יש כיוון

מסוים שאם נניח לא היה את הצבא הייתי ממש שמחה ללכת בו ולהשקיע את כל כוחותי כדי להיות

הכי טובה בו. אבל אז נכנס הצבא שאין לי מושג מה באמת אעשה בו כי הכל שם מסווג.

 

זה קשה. הזהות שלי מתגבשת מיום ליום וכעת גוש גדול, מסורבל, אפשר להגיד כלוב עם חוקים

שאכנס אליו, יגנוב לי כמעט את כל הזמן החופשי. החל מהשאלה שהכי מטרידה אותי לגבי התחביב

הכי גדול שלי שהוא הרמת משקולות- מתי לעזאזל אכניס אימונים ועד איך אוכל להיות מרוצה משלוש

שעות במקרה הטוב ביום של זמן חופשי? בערב כשאת עייפה מתה. כבר לא מדברת על קורסים.

כל התקווה שלי היא שאולי אוכל להוציא ספורטאי מצטיין אבל נראלי יזרקו אותי מהיחידה כי אנסה

גם להוציא חיילת בודדה. יותר מדי ת"ש ופחות מדי עבד עבורם, יש מצב ויזרקו אותי.

 

אני מתה מפחד שלא אתחבר למה שאעשה. שארגיש שכל דקה מבזבזת את הזמן שלי. שגונבים

לי את הזמן שהייתי יכולה לעבוד קשה בכיוון אחר לחלוטין שהייתי נהנת ממנו. עושה מה שעושה

לי טוב ולא למערכת. והתקווה היחידה שלי היא ששני הכיוונים האלו יהיו זהים אבל אי אפשר 

לדעת עד שאכנס לתפקיד. מי יודע אולי אוהב. אבל בהחלט אשנא בהתחלה על האיבוד החופש.

 

קשה לי להתרגל לשפוך על החבר את כל האהבה ועוד דברים שבשנה האחרונה הייתי רגילה

לכוון למקומות, אנשים אחרים. קשה להרגיל את המוח לראות ולעשות דברים שעשית אחרת

במשך שנה.

 


 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 18/9/2017 20:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דורשת יותר ממנו


איכשהוא זה תמיד מגיע בנושא הזה למצב שאני חושבת שאני לא בסדר.

 

אני יודעת שאני דורשת יותר תשומת לב ממנו. נקח את הדוגמא הכי פשוטה, גם כאשר

אני עייפה ומותשת אני מעדיפה כן להפגש ושיהיה בעולם שלו וינוח רק כדי ללכת לישון

לידו והוא..לא, הוא רוצה להיות לגמרי לבד בלי לדאוג שהוא לא נותן לי מה שהייתי רוצה.

 

במצב כזה הוא מעדיף לדחות את הפגישה למחר כאשר יהיו בו את כל הכוחות ואילו אני

אם הייתי בנעליו הייתי מעדיפה להיות עם עצמי קצת אבל בכל זאת לישון לידו כי הוא הכל.

 

ביגלל זה לפני שנה הרעיון של שני גברים נשמע לי הגיוני. כדי שלא יהיו מקרים כמו עכשיו

כאשר הוא דוחה את הפגישה למחר ואני עוד יום מתגעגעת ופגועה שהוא לא כמוני בכל

מצב כמו העייפות הכי גדולה עדין רוצה ללכת לישון לצד האדם האהוב.

 

באמת שאני מנסה להבין ולא לקחת ללב ושהוא אחר אבל זה כואב. זו לא פעם ראשונה,

או העשירית או האחרונה.. וזה למרות כל המילים של הגעגוע בשבוע האחרון ועד כמה

גם הוא רוצה אלי בכל דרך או אפשרות ועוד תיאורים שכשבאמת מגיע העניין ואני רוצה

להגיע אליו מהצפון הוא.. אחר.

 

 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 3/9/2017 10:14  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





49,740
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , ספורט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-LittleStrawberry- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -LittleStrawberry- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ