לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

So Close,But So Far Away


I shut the world outside until the lights come on

Avatarכינוי: 

בת: 19




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

התאונת דרכים ממשיכה לגבות מחיר


ביום שבת אני עוברת למעונות ואפשר להגיד שזה השבוע האחרון לפני תחילת הלימודים.

אני מתרגשת, חוששת, מתחרפנת ולא מפסיקה לחשוב על זה עד אתמול בצהרים בערך.

זוכרים את התאונת דרכים שהיתי בה בסוף חודש מרץ? אז אחרי שהשבר בעקב החלים,

העקב המשיך לכאוב כל החודשים האלו.

 

האורטופדים היו אבודים ולא ידעו מה לעשות כי על פני השטח והמימוש הכל הרגיש בסדר

חוץ מזה שהתקפלתי בכאב כל פעם שהם נגעו במקומות מסויימים והעובדה שללכת ניהיה

משהו שכבר התרגלתי לעשות דרך כאב תופת. עשיתי עשרות צילומי רנטגן, מיפוי עצמות

(הזריקו לי חומר וזהרתי כמו חד קרן(לא באמתקריצה), C.T והאחרון חביב M.R.I.

 

דחו את הבקשה ל M.R.I ארבעה פעמים (מרופאים שונים) עד שהאורטופד שלי (שאני מוכנה

להתחתן איתו ברגע זה) הלך למשרדים של האלה שאחראים על אישור ודחייה בדיקות אלו

(בדיקה אחת עולה לקופת חולים 11 אלף) ופשוט צעק עליהם וגירשו אותו מהמשרד באותו היום.

כרגע הגישו נגדו תלונה בגודל עזיראלי אבל נחשו מה, הם אישרו, עשיתי את הבדיקה לפני חודש

ואתמול הגיעו התוצאות.

 

נקרעו המון רצועות, התפתחה שם משהו בין דלקת לסרטן והאורטופד שלח אותי דחוף למומחה 

כף רגל (אליאס למי שמכיר, הוא כוכב כרגע בטלויזיה בשביתה של הרופאים, ראש מחלקת 

אורטופדיה של איכילוב, תמסרו ד"ש) ואמא מנסה לקבוע תור אליו אבל הבחור די עסוק.

בכל מקרה, אני אלך לייעוץ וככל הנראה יקבעו לי ניתוח כי מה שהולך שם זה מפחיד.

 

האורטופד אמר בשום אופן לא לרוץ יותר(לפני שלושה חודשים הוא אמר שאני יכולה לרוץ

ריצה קלה) והייתי האדם הכי מאושר בעולם כי אחרי שנה סופסוף לחזור לרוץ והתחלתי לרוץ

לקראת המטרה של ה10 ק"מ שלי והגעתי עד 5 ובום, הגיעו התוצאות. 

 

ניתוח אומר מינמום חצי שנה החלמה ואי דריכה על הרגל. בניתוח חותכים דרך כל השרירים פנימה.

יש לי תואר על הראש, מה ניתוח עכשיו מה.. כל היום אתמול השתדלתי לא לחשוב על זה משום

שמחשבה יותר משתי דקות גרמה לדמעות לעלות אז פשוט התעסקתי בדברים אחרים ובלילה 

ראיתי סרטונים שונים כדי לעייף את עצמי ולהרדם. 

 

זה יפריע לי תואר, אני יודעת שאפשר תמיד להסתדר אבל בואו נודה שזה חרא שפשוט מיותר.

אני מאד אוהבת ספורט, ואני תוהה שאם לא הייתי אוהבת כל כך זה היה קל יותר.. זה מרושע

להגיד אבל הורג אותי שיש כל כך הרבה אנשים עם רגלים בריאות שלא מסתכלים על כיוון הספורט

ואני אפילו סקווט בלי משקל עושה דרך כאב. כן, לא הכי חכם אבל עשיתי ולא ידעתי שזה כ"כ נורא

מה שהולך שם..

 


 

בכל מקרה, אין טעם לשקוע בבאסה.. קרה מה שקרה.. והכל בגלל שהוא פשוט לא הסתכל שמאלה..

חתולים משמחים אותי מאד. חשבתי המון זמן וברצינות לאמץ חתול למעונות אם השותפה היא קרייזי

קאט ליידי כמוני אבל אז הבנתי שזה יהיה לא נכון כל הזמן לקחת אותה איתי בימי שישי שבת ולתלוש

אותה מהסביבה המוכרת.

 

בכל מקרה, תמיד יהיה לי חתול בלב.

 

LitteStrawberry

נכתב על ידי , 20/10/2014 13:48  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משוחררת


לפני כשבועיים החלטתי שאני מסדרת את הספרייה העמוסה שהוזנחה במשך שנה.

ישבתי שעות על גבי שעות זורקת מחברות למחזור (אחרי שאני מוציאה את הברזל),

בדקתי מה חשוב מה לא, סידרתי, ניגבתי, מיינתי כדי לסדר את הבלגן שנוצר.

נתתי כמה ספרים לאחותו של החבר כי היא מתוקה בת 12  ואני כמו אחות גדולה

עבורה והייתי שמחה אם הספרים האהובים שפעם היו לגילי יהיו חלק גדול מהווה שלה.

 

לאחר שעתיים נתקלתי בקופסא שבה שמרתי את כל הברכות שהעניקו לי אי פעם.

ימי הולדת, מכתבי אהבה, תמונות, פתקי בוקר טוב לאהובתי ודברים קטנים ונפלאים

שנכתבו ברגעים אהובים. הוצאתי את כולם והתחלתי לעבור אחד אחד. אני מסוג

האנשים ששומרים כאלה דברים. המילים האלו נכתבו בחום, במחשבה עלי, לכן

מעולם לא זרקתי מכתבים מאקסים. גם אם זה נגמר בכאב, המילים נכתבו ברגש.

 

כשעיינתי בהם ראיתי כמה מכתבים היו מהחייל, הוא היה לוחם אז כתבנו זה לזו

המון וכל כך הרבה רגש היה בהם. חיובי, שלילי, געגועים כעס נשיקות, אהבה ו..הכל.

זו לא פעם ראשונה שרפרפתי בהם, עשיתי זאת מדי פעם במהלך השנים כשעשיתי

סדר אך מעולם לא היתה לי ההרגשה כמו שהיתה לי באותו היום. הרגשתי שאני לא

זקוקה להם יותר. 

 

מעולם לא הייתי תלויה בהם או קראתי אותם ברגעים קשים, אבל תמיד ידעתי שהם 

שם, תמיד חימם את ליבי לדעת שפעם זה היה כה חשוב עבורי ושמרתי אבל הפעם

היה משהו שונה, החלטתי שאני לא צריכה אותם.

 

אספתי את כל המכתבים מהאקסים והנחתי אותם ברוך בשקית של המחזור, ישבתי

על הרצפה והתחלתי לחייך, פשוט לחייך. הפעולה הקטנה הזו לוותה בכל כך הרבה

שחרור שלא הבנתי מאיפה זה הגיע, הרגשתי פשוט נהדר.

 




מצחיק שדבר כל כך קטן היה מה שהחזיק את העבר איתי. אתמול היתי ביומולדת

של החברה-הפעם-אחת-הטובות-ששכבה-עם-החייל-וניתקנו-קשר וגם הוא היה שם,

אחרי שנתיים של מערכת יחסים מזוכיסטית וסדיסטית, שנה וחצי מהפרידה, היתה

הפעם הראשונה שהסתכלתי אליו והרגשתי..

 

כלום.

כלום, חלול ויפיפה.

 

רק לחשוב על זה, אחרי כל כך הרבה זמן.. גורם לי לכל כך הרבה אושר.

 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 18/10/2014 22:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טעויות של העבר


יש לי נטייה לחזור על טעויות של העבר משום שאני לא תמיד זוכרת שעשיתי אותם,

או לא הדגשתי לעצמי מספיק מה התוצאות של המעשים שלי. ולא אני לא מדברת על החיילמוציא לשון.

כנראה אצתרך לכתוב לעצמי ביומן אחרת אשכח שוב לאחר כמה חודשים.

 

סיימתי את שבוע העבודה ומחר המקסים בא לישון אצלי ובנתיים שום דבר לא מתוכנן.

מקווה שנרבוץ בבית כל היום, שבוע שעבר הינו במקס ברנר ויום אחרי בסינמה VIP 

ומאז אני כל יום בבולמוסי אכילה (כן, הפרעות אכילה שלום למי שלא יודע קריצה).

 

סוף שבוע הבא אני עוברת לעיר רחוקה- לאוניברסיטה וזה עדין לא מתעכל, לפחות התחלתי ללמוד

לפיסיקה. פעם ראשונה שאני נוגעת במקצוע הזה, עשיתי 5 יח בביו' ובכימיה ו10 במחשבים

והצלחתי לברוח בצורה חלקה מפיסיקה אבל הגיע הזמן להתמודד איתו ועוד בתואר.

מי המציא וקטורים?! פאקינג דאמט, וזו רק ההתחלה.

 

יש לי מצב רוח אדיש ואין לי ממש כוח למשהו, מפספסת היום אימון אובליקס וגם ריצה.

למה? כי אין לי כוח לכלום ואכלתי יותר מדי, יאי! (ציניות, אני מהכלבות שאשכרה אוהבות ספורט)

יום שישי יש יומולדת לחברה לשעבר(נו הזאת ששכבה עם האקס ואז ניתקתי קשר עם שניהם

וחזרתי לקשר של "היי מה נישמע" של פעם בחודשיים כמשעמם לי כי אין לי שום כעס או משהו נגדם)

אז כן, החייל(האקס) והחברה לשעבר (מזיינת האקסים) הולכים להיות שם עם עוד חברים מוציא לשון 

האדישות שלי מצחיקה את עצמי.

 

התרחקתי מכל מי שפעם היה חבר או ידיד (חוץ מכמה בודדים) אחרי שאני והמקסים ניהינו יחד.

זה מבאס מצד אחד אבל מצד שני אני לא רוצה להכריח את עצמי להפגש ולדבר איתם. 

לכל אחד יש מכסת צומי שהוא צריך מאנשים אחרי וביגלל זה אנחנו באים באינטרקציה איתם(חלאות

אגואיסטיות שכמותינו) והמקסים ממלא את שלי(שלא לדבר על כך שהוא האדם הראשון בחיי שאני 

באמת יכולה לדבר איתו על כל דבר..הוא.. מדהים) ככה שדי טוב לי ככה ואני לא מתכננת פרידה

בקרוב כי אנחנו משהו שדומה לשני שואבי אבק שנפגשנו (המטפורה שלי פיזית נכונה? אני צריכה לנסות

להצמיד פעם שני שואבי אבק ולראות אם הן באמת לא נפרדים, אחרת אני מדברת פה בולשיט אבל

לכל בית יש תמיד שואב אבק אז איך אי פעם אדע? אולי תעזרו לי עם זה?) ככה שאנחנו די ממלאים

את החלל הבודד אחד של השני ומאושרים ביחד.

 

רציתי לכתוב פוסט שלם על למה נטשתי את הבלוג לחצי שנה אבל אני אכתוב את הברור מאליו- 

היה לי בלוג כל השנים האלו(נראלי 5) משום שלא היה לי מעולם אדם בחיי שסיפרתי לו הכל והוא

הבין. לכן הייתי בודדה כאן איתכם, אחרי שהמקסים נכנס לחיי ראיתם כמה פחדתי במיוחד אחרי 

מה שהיה עם החייל, לתת לו לאהוב אותי אבל שיחררתי ונתנתי ו.. לא טעיתי, אני לא שבורה.

 

למה עכשיו אני כאן? כי אני חופרת לו מספיק ביום יום ועכשיו אני עוברת לאוניברסיטה ויש כמות

מוגבלת של הדמעות שהוא יוכל לספוג בחודשיים הראשונים וההכי קשים ומשפטים של "למהה

בחרתי בעתודה, פאקינג דאמטטט אני רחוקה ממך ומאמא שעתיים-נסיעה-מינימום-בלי-פקקים

ואין לי כאן אפחדדד". אז כן, תצתרכו לחזור ולסבול אותי כאן קריצה.

 



 

רק לשם התעניניות ולא בקטע של "הו תנו לי צומי!" (לומרות שזה מגניב לפעמים) כמה מכם 

הם קוראים ישנים וכמה חדשים? 

 

LittleStrawberry

נכתב על ידי , 14/10/2014 18:33  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

39,290
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-LittleStrawberry- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -LittleStrawberry- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ