לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  נועה\X

מין: נקבה

Skype:  noa 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2009

פרק 13


ראני התיישבה והחלה לצחצח את אחד החצים שלה,היא פחדה,אבל היא ידעה שלעולם לא תודה בכך,ולרין נרדמה.

"את מפחדת" אמר נץ בקור וראני הרגישה שהיא הולכת לבכות,היא קמה והתיישבה לידו.

"נכון,למען האמת,אני באמת מצטערת שעניתי אז לשיחת הטלפון,אני לא מבינה כלום כל מה שאני נקעת בו גדול עליי,אמרתי שאני שמחה רק כדי שתפסיק לייסר את עצמך..."

"אני מבן,את לא דומה לג'יאנה,היא לא הייתה מודה שהיא מפחדת"

"אני אני,היא היא"

"אני יודע את זה" אמר נץ וראני השתדלה לעצור את הדמעות,אבל נפלה על חזהו בבכי.

"ראני,על תבכי,את הרבה יותר בשבילי ממנה..."

"אני לא מאינה לך,אני אפילו לא יודעת את השם שלך!"

"אין לי סיבות לגלות לך אותו..."

ראני הרימה את ראשה ונישקה את נץ,"עכשיו יש לך סיבות,אני אוהבת אותך!" היא אמרה,מנסה לחקות את הנימה הקפואה שבה דיבר נץ,אבל ללא הצלחה,וזה העלה חיוך על פניו של נץ.

"מה זה החיוך האווילי הזה?"

"אני לא אגלה לך,רק בעוד חמישים שנה!"

"רשע!"

"בעוד חמישים שנה את תיראי בדיוק אותו דבר,מה זה משנה לך?"

"אני רוצה עכשיו!"

"אני אתן לך משהו משהו במקום..." אמר נץ ונתן לה חפץ קטן וכסוף ראני הביטה בזה בהפתעה,זו הייתה טבעת בצורת נחש כסוף דקיק.

"מה זה?"

"אני אוהב את המה זה שלך..." אמר נץ ולקח לה את הטבעת,הוא ענד אותה על אצבעה האמצעית וראני זזה במקומה באי נוחות,זה הזכיר לה אירוסין.

נץ נשכב על החול והצביע על כוכב אחד,"זה כוכב ממערכת כוכבים שלנו שנקראת הנאהבים,יש על זה ספור קצר,רוצה לשמוע?"

"כן"

"אני זוכר שפעם אמרתי לך את זה,וענית כן,אני אספר,פעם היה זוג נאהבים,האהבה שלהם הייתה כל-כך מושלמת שהאלים קינאו בהם והפכו אותם למערת כוכבים,רקלתקופה קצרה בשנה הם ביחד ושאר הזמן רק בטווח ראייה".

"מה אתה מספר לי את זה?"

"את אמרת שאת רוצה לשמוע"

"יש לכם אלים?"

"פעם היו,עכשיו כבר אין,אבל אני שמעתי את הספור הזה  פעם,יש כאן מקדש באזור בנקודה שבה הם נפגשים,עכשיו זה איזור שליטה נטוש,יש שם דרך אפר ועמודים בצורת צלעות של חיה וגם מצוק מחודד" אמר נץ בחיוך ועצם את עיניו.

"אנחנו יכולים ללכת לשם?"

"אין לי בעיה"

"יופי" אמרה ראני ונשכבה לידו על החול,היא לפתה את ידו וציפתה שנץ יתנער ממנה,אבל הוא רק הסתובב ואמר "כבר לא מפחדת?"

"עדיין,אבל אתה הרי לא תיתן לי למות..."

"מבטיח,אני יכול להישבע במה שאת רוצה,אחר כך אנחנו יכולים לחזור לכוכב שלך..."

"אנחנו?"

"אני לא אתן לך לחזור לבד יש שם המון אזורי שליטה נטושים והמון תוכנות וגם אני לא יודע לבשל אני אמות מרעב!"

"אני לא מבשלת הכי טוב"

"לא אכפת לי."

"אבל לפני שנייה אמרת ש-" אמרה ראני אבל החליטה לא להמשיך את הוויכוח ורק הביטה לשמיים כמו נץ,היא כנראה נרדמה,למחרת בבוקר נץ לא הראה שום סימנים למה שקרה אתמול בערב,הוא היה קר ושקט כרגיל,אבל הטבעת הזכירה לראני טוב מאוד את ההתרחשות.

* * *

"אתה לא תצליח!אתה חמור!אתה אוהב אותה ולא מבין את זה!" צעקה ליסה וזיק לפת את צווראה והטיח אותה לקצה השני של החדר,"אני אעשה את מה שאני רוצה!מסיאן יותר אכפת לי והיא הבטיחה לי המון דברים!"

"חמור!אתה תצטער על מה שאתה עושה!"

זיק לא ענה אלא שלף סכין ודקר את ליסה,להפתעתו היא לא התנגדה,הוא דקר וחתך עד שלא נותרה אלא ערימת נוצות כהות מכוסות בדם,ורק אז הבין מה הוא עולל.

"ליסה!אני חמור." הוא פשוט אמר,הוא נזכר בתגוגבתו כשראה את ראני על הסלע,משהו חדש התגבש בתוכו,הוא הבין שסיאן כבר לא משנה לו.

"לא פשוט להרוג אותי!" אמרה ליסה בחיוך לגלגני,אבל זיק שמח לראות אותה.

הלן יצאה האחד הארונות ואמרה "סחבתי ספינה,אנחנו הולכים!" זיק וליסה יצאו מעקבותיה מחוץ לחדר.

* ** 

"לאן אנחנו הולכים?" שאלה ראני כשראתה שנץ מתחיל לאסוף את כל החפצים,"אני הבטחתי לך אתמול..."

"אה"

"מה זה היה?"

"זה היה כן!"

"שמח לשמוע" אמר נץ והחל ללכת,ראני נגררה בעקבותיו.

ראני,אני סיאן,תזהרי! אמר הקול של אותה הנערה שהייתה תלויה על המצוק,ראני ניסתה למצוא אותה כדי לענות אבל נכשלה,הם עברו כמה גבעות והגיעו לתחילת דרך האפר הם התקדמו לאט,כמעט בזחילה והערפל הדליל גרם לכל לקבל גוון אפור.

הם הגיעו לסלע ונץ הלך לחפש מקום למחנה,ראני אמרה "סיאן,זו אני!" באותו הרגע משהו נפל מהמצוק,סיאן קמה והתמתחה,"תודה רבה לך,אבל סליחה יש לי חובות אחרים להסדיר!" היא אמרה והתוותה משהו בידה,ראני נקשרה אל הסלע.

"אתה יכול לצאת!" היא אמרה וראני ראתה את נץ יוצא מאחורי אחד מהעמודים.

"מה?ראני!מה קורה כאן?"

"אתה הרי רוצה להפוך לאל?הינה ההזדמנות שלך,תהרוג אותה"

נץ החל לשלוף את חרבו ובאותו הרגע מישהו קפץ עליו מלמעלה,ראני זיהתה את זיק.

"בחיים עדיין,אני רואה?" שאלה הלן בחיוך רחב,נץ הרים את חרבו במהירות וחבט בבטנו של זיק בעזרת הניצב

"טיפש,תעשה את זה כבר!" אמרה סיאן בקור,ראני הרגישה משהו מוזר,המחשבה היחידה שעלתה בראשה הייתה,האם כולם בוגדניים ודו-פרצופיים כאלה,אפילו נץ?.

ראני הרימה פניה,היא כבר לא דמתה לעצמה,השיער היה כסוף לגמרי והעיניים ירוקות בוהקות עד כדי כך שזה צמרר,"אני אהרוג את כולכם!" היא צעקה והשלשלאות שחיברו אותה לסלע נפלו על האדמה,היא הניעה את ידה בתנועה מעגלית ומשהו החל להתפשט,זה דמה לגל כחול.

"תברחו!זה הורג כל דבר חי שבו זה נוגע,זו כבר לא ראני!" צעקה הלן והם התחילו לסגת,הגל היה מהיר מדי,באותו הרגע משהו דומה לחומה מאש הופיע מולם,לוסי קפצה למטה ואמרה "אתם חייבים לי הרבה!".

"נשלם לך" אמר זיק בשלווה ושאל "איך עוצרים את זה?".

"אני חושבת שאין דרך..."

"יש לך רעיונות?" שאלה הלן את נץ שפשוט קם ויצא מבעד לחומה שלם,הוא התקדם אל ראני.

"זה אני,לא הייתי הורג אותך,את יכולה להרוג אותי אם את רוצה" הוא אמר בשלווה גמורה,מאחורי המחסום לוסי שאלה "נפלו לו כמה ברגים?הוא תמיד היה מטורף,אבל הוא יהפוך לעיסה דמית..."

"שיעשה מה שהוא רוצה,אין לי בעיה" אמרה הלן בקור.

נץ המשיך להתקדם אל ראני וכאשר היה במרחק כמה צעדים ממנה הוא אמר "ראני,אני מצטער,את יכולה לעשות איתי מה שאת רוצה".

הפעם ראני הגיבה,היא בחנה אותו בקור ונעצה את הניבים בצווארו,נץ התנודד על מקומו,להתפתעתו ראני הרפתה לאחר ששתתה כמות מסויימת,היא צנחה על הסלע,מעולפת,אבל הוא ראה את מה שקויווה לא לראות,היא לא חזרה לעצמה.

ברגע שראני חזרה לעצמה חומת האש נפלה וגם השאר יצאו,נץ שכב במרחק כלשהו ממנה,צד גופו מכוסה דם.

נכתב על ידי נועה\X , 24/8/2009 10:44  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים מעבר לים , המשועממים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנועה\X אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נועה\X ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ