לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  נועה\X

מין: נקבה

Skype:  noa 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2009

פרק 12


לא יהיו ממני שום סימני חיים עד השערים לשלושים בספטמבר כי אני עוברת לח"ול וזה הערב האחרון של המחשבים שלי כאן,ועד שיסדרו לנו שם אינרטנט נורמלי 

* * *

מה את עושה?" שאל זיק את הילדה שגררה אותו במורד הרחוב.

"פשוט תשתוק,זה קשור לראני!" היא הצליפה בכעס ודחפה אותו לסמטה צדדית.

"אני הלן,אבל זה לא משנה כרגע,גררתי אותך לכאן לא סתם".זיק היה מבולבל לגמרי,הוא רק רצה לנוח קצת,וכבר מישהו לופת אותו ומתחיל לגרור לסמטה כלשהיא. "מה את רוצה?את הרי המכשפה שאליה כולם כאן מדברים"

"אני לא מכשפה,ואני רוצה ממך...תבין לבד."

היא פקחה את עיניה וזיק לא ראה דבר יוצא דופן בשניות הראשונות,עיניים אפורות ואטומות לגמרי,אחרי שנייה הוא ראה משהו אחר,סלעים המזכירים צלעות של חיה ענקית,וקצת אחרי סיומם סלע מחודד המזדקר כלפי מעלה כמו אצבע שלדית,הוא התקרב במהירות,וראה שמישהו תלוי על הסלע. ברגע שהוא ראה מי זה הוא תפס בקיר בעוצמה כזו ששבר לבנה,זו הייתה ראני,חרב ארוכה ומחודדת בין צלעותיה,היא פשוט הביטה בו,העיניים הירוקות נראו כמו זכוכית,חסרות חיים וריקות. "לא תפסיקי!" הוא מצא את עצמו צועק והלן גרמה לחיזיון להיעלם.

,"מה את עשית לה?".

"אני כלום,אבל טעיתי,מה שאמרתי לה משתייך גם לעבר,וזה מה שיקרה עם לא תעזור לי".

"את הרי יכולה להסתדר לבד...

" "על ספינה אני חסרת אונים,אני לא יודעת לנווט".

"ולמה לי לעזור לך?

" "ראית מה יקרה,אתה רוצה שזה יקרה?"

"אולי"

"אז בוא ניתן לה למות,נכון?

זיק שקל את תשובתו,הוא לא רצה לפול לרגליה של הלן,אבל לא הייתה לא ברירה אחרת,"טוב,אני אנווט" והחל ללכת,הלן חייכה ורצה בעקבותיו.

* *

ראני?את כאן? נשמע הקול המרוחק,ראני גילתה שהיא שוכבת על סלעים אפורים,מסביבה היו עמודים,דומים לצלעות של חיה ענקית,שעמדו מצידיה של דרך אפר,ערפל דליל ריחף על הכל,לא נותן לראות צלול חמש צעדים ממך.

ראני,תעזרי לי!ראני!,הקול לא הניח לה,ראני ראתה סלע מזדקר באזור שבו הדרך נגמרה,משהו היה תלוי עליו.

היא התקרבה לסלע בריצה וראתה את מה שהיה תלוי עליו,זו הייתה נערה בעלת יד ממתכת,היא הרימה את ראשה כשראתה את ראני. את...את ראני?

למה קראת לי אם את לא מכירה אותי?

ראיתי אותך כשהיית קטנה,קשה לזהות,אני לא זוכרת הרבה...

את חיה?

לא,אבל אני גם לא מתה,כשאתה קיים רק בתור נתונים אתה לא יכול להיות חי,אבל את תעזרי לי לצאת מכאן?

מי תקע אותך כאן מלכתחילה?

התושבים של הכוכב הזה,הם רוצים ממני להפעיל את כל הטכנולוגיות שלהם,ואני לא אצליח להשתחרר בלי עזרה ממך.

למה אני צריכה לעזור לך?

אני אעזור לך אם תשחררי אותי,בבקשה ראני,אני אעשה כל מה שתגידי! היא כמעט צעקה ולראני היה נדמה שהיא רואה דמעות בעיניה.

אני אעזור לך,אבל מה אני אמורה לעשות?

את צריכה להגיע למקום הזה במציאות,את לא תראי אותי,אבל אני נמצאת שם,גם על הסלע,את צריכה בסך הכל לקרוא לי...

טוב,אבל איך קוראים לך?

אני סיא- המשפט נקטע מכיוון שמשהו מהיר חלף בניהן,זה דמה לאדם,אבל זה נראה עשוי מאש,כאשר העשן התנדף הנערה לא הייתה על הסלע,באותה השנייה ראני ראתה שהאדמה נופלת מתחתיה.

היא התעוררה בבהלה,הכל נראה רגיל,קלי ישנה ליד המדורה,ולרין ליקקה את זנבה ונץ חידד את החרב על סלע. אבל ראני הייתה בטוחה שזה לא היה חלום,ושהדמות הבוערת מנעה ממנה לגלות איך קוראים לנערה ההיא. 

"קרה משהו?" שאלה ולרין שחדלה ללק את זנבה ובחנה את ראני בחשדנות.

"לא"

"בטוחה?"

"כן"

"נו...טוב..." ולרין נשכבה ועצמה את עיניה למחצה.

* *

"מה את רוצה?ג'ן?" שאל החתול הירוק שישב על כתפה של ג'ן בשעה שעמדו על עץ האיקליפטוס הענקי שסביבו תמיד היה ערפל,אפילו בשעות היום.

"טוב,אני אספר לך...לפני האלה שיש כאן עכשיו על הכוכב הזה הייתה עוד ציוויליזציה,הם מוזרים,לכולם יש חיבור ישיר,טכנולוגיה מתפתחת מאוד,מבחינת מראה הם כאלה:שיער חום אדמדם או בהיר,ועיניים בגווני כחול,לפעמים אפילו סגול קצת ירקרק,זה היה פעם,עכשיו נשארו מעט מאוד מהם,רק חמישה אולי,מחזיקים אותם בבסיסים צבאיים,אני יודעת בוודאות שיש כאן אחת,ואני רוצה אותה לעצמי, היא האקרית טובה,ויש לי הרגשה שהיא למדה להפוך את עצמה לוירטואלית,מה שאומר שהיא יכולה להפריע למפקדת למשוך את הילדה אליה".

"המממ...הבנתי..."

"היא משונה,אבל חזקה,הם מתקשים לרסן אותה אפילו עכשיו,והיא מסוממת,אז אם נצליח לשחרר אותה היא שלנו!" החתול הנהן וקפץ מהעץ,ג'ן התפרקה לעלים.

* *

לוסי נשענה על אדן החלון של המפעל והביטה על ים האורות המוארים של העיר,משום מה היה לה חשק לזנוח את כל התוכנית ולהצטרף לראני.

באותו הרגע נשמע משהו דומה לפריטה על נבל,לוסי הקשיבה בדקדקנות-דממה.

עוד כמה צלילים נשמעו,זה הגיע מהגג,לוסי זינקה על אחת הקורות והציצה מבעד לאחד החורים בגג,מישהי ישבה על אחת הארובות ולידה עמד נבל כסוף,קטן יחסית,אחד מאלה שאפשר להעביר כשאתה מחזיק אותם.

לוסי חיכתה זמן מה והנערה החלה לנגן,היא הייתה מוזרה,שיער חום אדמדם,עיניים סגולות שצורתן שקד. "את?מה את עושה כאן?"

היא שאלה והנערה הביטה בה כמה שניות,ואז קפצה מהארובה לוקחת איתה את הנבל. לוסי הבינה שהיא כנראה תחזור ולכן חיכתה,היא באמת חזרה ושוב החילה לנגן,הפעם לוסי החליטה לא להפריע לה,משהו במנגינה גרם לה להיזכר להתחזות שלה לבת-אנוש,ועל השקרים בסיטונות שספרה לראני. "את כאן?אני אגיד לך שני דברים,הראשון שאת תמיד יכולה להתחרט והשני שראני לא יודעת עדיין את השם,אני דאגתי לזה" היא אמרה ושוב קפצה מהארובה,לוסי נשארה נטועה במקומה,מביטה בתימהון במקום שבו הנערה אדומת השיער נמצאה לפני שנייה. 

"אחחח...אולי כן,אולי לא,אבל אני זקנה!" אמרה לוסי ונעלמה באוויר.

נכתב על ידי נועה\X , 22/8/2009 20:01  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים מעבר לים , המשועממים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנועה\X אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נועה\X ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ