לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  נועה\X

מין: נקבה

Skype:  noa 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2009

פרק 13


ראני התיישבה והחלה לצחצח את אחד החצים שלה,היא פחדה,אבל היא ידעה שלעולם לא תודה בכך,ולרין נרדמה.

"את מפחדת" אמר נץ בקור וראני הרגישה שהיא הולכת לבכות,היא קמה והתיישבה לידו.

"נכון,למען האמת,אני באמת מצטערת שעניתי אז לשיחת הטלפון,אני לא מבינה כלום כל מה שאני נקעת בו גדול עליי,אמרתי שאני שמחה רק כדי שתפסיק לייסר את עצמך..."

"אני מבן,את לא דומה לג'יאנה,היא לא הייתה מודה שהיא מפחדת"

"אני אני,היא היא"

"אני יודע את זה" אמר נץ וראני השתדלה לעצור את הדמעות,אבל נפלה על חזהו בבכי.

"ראני,על תבכי,את הרבה יותר בשבילי ממנה..."

"אני לא מאינה לך,אני אפילו לא יודעת את השם שלך!"

"אין לי סיבות לגלות לך אותו..."

ראני הרימה את ראשה ונישקה את נץ,"עכשיו יש לך סיבות,אני אוהבת אותך!" היא אמרה,מנסה לחקות את הנימה הקפואה שבה דיבר נץ,אבל ללא הצלחה,וזה העלה חיוך על פניו של נץ.

"מה זה החיוך האווילי הזה?"

"אני לא אגלה לך,רק בעוד חמישים שנה!"

"רשע!"

"בעוד חמישים שנה את תיראי בדיוק אותו דבר,מה זה משנה לך?"

"אני רוצה עכשיו!"

"אני אתן לך משהו משהו במקום..." אמר נץ ונתן לה חפץ קטן וכסוף ראני הביטה בזה בהפתעה,זו הייתה טבעת בצורת נחש כסוף דקיק.

"מה זה?"

"אני אוהב את המה זה שלך..." אמר נץ ולקח לה את הטבעת,הוא ענד אותה על אצבעה האמצעית וראני זזה במקומה באי נוחות,זה הזכיר לה אירוסין.

נץ נשכב על החול והצביע על כוכב אחד,"זה כוכב ממערכת כוכבים שלנו שנקראת הנאהבים,יש על זה ספור קצר,רוצה לשמוע?"

"כן"

"אני זוכר שפעם אמרתי לך את זה,וענית כן,אני אספר,פעם היה זוג נאהבים,האהבה שלהם הייתה כל-כך מושלמת שהאלים קינאו בהם והפכו אותם למערת כוכבים,רקלתקופה קצרה בשנה הם ביחד ושאר הזמן רק בטווח ראייה".

"מה אתה מספר לי את זה?"

"את אמרת שאת רוצה לשמוע"

"יש לכם אלים?"

"פעם היו,עכשיו כבר אין,אבל אני שמעתי את הספור הזה  פעם,יש כאן מקדש באזור בנקודה שבה הם נפגשים,עכשיו זה איזור שליטה נטוש,יש שם דרך אפר ועמודים בצורת צלעות של חיה וגם מצוק מחודד" אמר נץ בחיוך ועצם את עיניו.

"אנחנו יכולים ללכת לשם?"

"אין לי בעיה"

"יופי" אמרה ראני ונשכבה לידו על החול,היא לפתה את ידו וציפתה שנץ יתנער ממנה,אבל הוא רק הסתובב ואמר "כבר לא מפחדת?"

"עדיין,אבל אתה הרי לא תיתן לי למות..."

"מבטיח,אני יכול להישבע במה שאת רוצה,אחר כך אנחנו יכולים לחזור לכוכב שלך..."

"אנחנו?"

"אני לא אתן לך לחזור לבד יש שם המון אזורי שליטה נטושים והמון תוכנות וגם אני לא יודע לבשל אני אמות מרעב!"

"אני לא מבשלת הכי טוב"

"לא אכפת לי."

"אבל לפני שנייה אמרת ש-" אמרה ראני אבל החליטה לא להמשיך את הוויכוח ורק הביטה לשמיים כמו נץ,היא כנראה נרדמה,למחרת בבוקר נץ לא הראה שום סימנים למה שקרה אתמול בערב,הוא היה קר ושקט כרגיל,אבל הטבעת הזכירה לראני טוב מאוד את ההתרחשות.

* * *

"אתה לא תצליח!אתה חמור!אתה אוהב אותה ולא מבין את זה!" צעקה ליסה וזיק לפת את צווראה והטיח אותה לקצה השני של החדר,"אני אעשה את מה שאני רוצה!מסיאן יותר אכפת לי והיא הבטיחה לי המון דברים!"

"חמור!אתה תצטער על מה שאתה עושה!"

זיק לא ענה אלא שלף סכין ודקר את ליסה,להפתעתו היא לא התנגדה,הוא דקר וחתך עד שלא נותרה אלא ערימת נוצות כהות מכוסות בדם,ורק אז הבין מה הוא עולל.

"ליסה!אני חמור." הוא פשוט אמר,הוא נזכר בתגוגבתו כשראה את ראני על הסלע,משהו חדש התגבש בתוכו,הוא הבין שסיאן כבר לא משנה לו.

"לא פשוט להרוג אותי!" אמרה ליסה בחיוך לגלגני,אבל זיק שמח לראות אותה.

הלן יצאה האחד הארונות ואמרה "סחבתי ספינה,אנחנו הולכים!" זיק וליסה יצאו מעקבותיה מחוץ לחדר.

* ** 

"לאן אנחנו הולכים?" שאלה ראני כשראתה שנץ מתחיל לאסוף את כל החפצים,"אני הבטחתי לך אתמול..."

"אה"

"מה זה היה?"

"זה היה כן!"

"שמח לשמוע" אמר נץ והחל ללכת,ראני נגררה בעקבותיו.

ראני,אני סיאן,תזהרי! אמר הקול של אותה הנערה שהייתה תלויה על המצוק,ראני ניסתה למצוא אותה כדי לענות אבל נכשלה,הם עברו כמה גבעות והגיעו לתחילת דרך האפר הם התקדמו לאט,כמעט בזחילה והערפל הדליל גרם לכל לקבל גוון אפור.

הם הגיעו לסלע ונץ הלך לחפש מקום למחנה,ראני אמרה "סיאן,זו אני!" באותו הרגע משהו נפל מהמצוק,סיאן קמה והתמתחה,"תודה רבה לך,אבל סליחה יש לי חובות אחרים להסדיר!" היא אמרה והתוותה משהו בידה,ראני נקשרה אל הסלע.

"אתה יכול לצאת!" היא אמרה וראני ראתה את נץ יוצא מאחורי אחד מהעמודים.

"מה?ראני!מה קורה כאן?"

"אתה הרי רוצה להפוך לאל?הינה ההזדמנות שלך,תהרוג אותה"

נץ החל לשלוף את חרבו ובאותו הרגע מישהו קפץ עליו מלמעלה,ראני זיהתה את זיק.

"בחיים עדיין,אני רואה?" שאלה הלן בחיוך רחב,נץ הרים את חרבו במהירות וחבט בבטנו של זיק בעזרת הניצב

"טיפש,תעשה את זה כבר!" אמרה סיאן בקור,ראני הרגישה משהו מוזר,המחשבה היחידה שעלתה בראשה הייתה,האם כולם בוגדניים ודו-פרצופיים כאלה,אפילו נץ?.

ראני הרימה פניה,היא כבר לא דמתה לעצמה,השיער היה כסוף לגמרי והעיניים ירוקות בוהקות עד כדי כך שזה צמרר,"אני אהרוג את כולכם!" היא צעקה והשלשלאות שחיברו אותה לסלע נפלו על האדמה,היא הניעה את ידה בתנועה מעגלית ומשהו החל להתפשט,זה דמה לגל כחול.

"תברחו!זה הורג כל דבר חי שבו זה נוגע,זו כבר לא ראני!" צעקה הלן והם התחילו לסגת,הגל היה מהיר מדי,באותו הרגע משהו דומה לחומה מאש הופיע מולם,לוסי קפצה למטה ואמרה "אתם חייבים לי הרבה!".

"נשלם לך" אמר זיק בשלווה ושאל "איך עוצרים את זה?".

"אני חושבת שאין דרך..."

"יש לך רעיונות?" שאלה הלן את נץ שפשוט קם ויצא מבעד לחומה שלם,הוא התקדם אל ראני.

"זה אני,לא הייתי הורג אותך,את יכולה להרוג אותי אם את רוצה" הוא אמר בשלווה גמורה,מאחורי המחסום לוסי שאלה "נפלו לו כמה ברגים?הוא תמיד היה מטורף,אבל הוא יהפוך לעיסה דמית..."

"שיעשה מה שהוא רוצה,אין לי בעיה" אמרה הלן בקור.

נץ המשיך להתקדם אל ראני וכאשר היה במרחק כמה צעדים ממנה הוא אמר "ראני,אני מצטער,את יכולה לעשות איתי מה שאת רוצה".

הפעם ראני הגיבה,היא בחנה אותו בקור ונעצה את הניבים בצווארו,נץ התנודד על מקומו,להתפתעתו ראני הרפתה לאחר ששתתה כמות מסויימת,היא צנחה על הסלע,מעולפת,אבל הוא ראה את מה שקויווה לא לראות,היא לא חזרה לעצמה.

ברגע שראני חזרה לעצמה חומת האש נפלה וגם השאר יצאו,נץ שכב במרחק כלשהו ממנה,צד גופו מכוסה דם.

נכתב על ידי נועה\X , 24/8/2009 10:44  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 12


לא יהיו ממני שום סימני חיים עד השערים לשלושים בספטמבר כי אני עוברת לח"ול וזה הערב האחרון של המחשבים שלי כאן,ועד שיסדרו לנו שם אינרטנט נורמלי 

* * *

מה את עושה?" שאל זיק את הילדה שגררה אותו במורד הרחוב.

"פשוט תשתוק,זה קשור לראני!" היא הצליפה בכעס ודחפה אותו לסמטה צדדית.

"אני הלן,אבל זה לא משנה כרגע,גררתי אותך לכאן לא סתם".זיק היה מבולבל לגמרי,הוא רק רצה לנוח קצת,וכבר מישהו לופת אותו ומתחיל לגרור לסמטה כלשהיא. "מה את רוצה?את הרי המכשפה שאליה כולם כאן מדברים"

"אני לא מכשפה,ואני רוצה ממך...תבין לבד."

היא פקחה את עיניה וזיק לא ראה דבר יוצא דופן בשניות הראשונות,עיניים אפורות ואטומות לגמרי,אחרי שנייה הוא ראה משהו אחר,סלעים המזכירים צלעות של חיה ענקית,וקצת אחרי סיומם סלע מחודד המזדקר כלפי מעלה כמו אצבע שלדית,הוא התקרב במהירות,וראה שמישהו תלוי על הסלע. ברגע שהוא ראה מי זה הוא תפס בקיר בעוצמה כזו ששבר לבנה,זו הייתה ראני,חרב ארוכה ומחודדת בין צלעותיה,היא פשוט הביטה בו,העיניים הירוקות נראו כמו זכוכית,חסרות חיים וריקות. "לא תפסיקי!" הוא מצא את עצמו צועק והלן גרמה לחיזיון להיעלם.

,"מה את עשית לה?".

"אני כלום,אבל טעיתי,מה שאמרתי לה משתייך גם לעבר,וזה מה שיקרה עם לא תעזור לי".

"את הרי יכולה להסתדר לבד...

" "על ספינה אני חסרת אונים,אני לא יודעת לנווט".

"ולמה לי לעזור לך?

" "ראית מה יקרה,אתה רוצה שזה יקרה?"

"אולי"

"אז בוא ניתן לה למות,נכון?

זיק שקל את תשובתו,הוא לא רצה לפול לרגליה של הלן,אבל לא הייתה לא ברירה אחרת,"טוב,אני אנווט" והחל ללכת,הלן חייכה ורצה בעקבותיו.

* *

ראני?את כאן? נשמע הקול המרוחק,ראני גילתה שהיא שוכבת על סלעים אפורים,מסביבה היו עמודים,דומים לצלעות של חיה ענקית,שעמדו מצידיה של דרך אפר,ערפל דליל ריחף על הכל,לא נותן לראות צלול חמש צעדים ממך.

ראני,תעזרי לי!ראני!,הקול לא הניח לה,ראני ראתה סלע מזדקר באזור שבו הדרך נגמרה,משהו היה תלוי עליו.

היא התקרבה לסלע בריצה וראתה את מה שהיה תלוי עליו,זו הייתה נערה בעלת יד ממתכת,היא הרימה את ראשה כשראתה את ראני. את...את ראני?

למה קראת לי אם את לא מכירה אותי?

ראיתי אותך כשהיית קטנה,קשה לזהות,אני לא זוכרת הרבה...

את חיה?

לא,אבל אני גם לא מתה,כשאתה קיים רק בתור נתונים אתה לא יכול להיות חי,אבל את תעזרי לי לצאת מכאן?

מי תקע אותך כאן מלכתחילה?

התושבים של הכוכב הזה,הם רוצים ממני להפעיל את כל הטכנולוגיות שלהם,ואני לא אצליח להשתחרר בלי עזרה ממך.

למה אני צריכה לעזור לך?

אני אעזור לך אם תשחררי אותי,בבקשה ראני,אני אעשה כל מה שתגידי! היא כמעט צעקה ולראני היה נדמה שהיא רואה דמעות בעיניה.

אני אעזור לך,אבל מה אני אמורה לעשות?

את צריכה להגיע למקום הזה במציאות,את לא תראי אותי,אבל אני נמצאת שם,גם על הסלע,את צריכה בסך הכל לקרוא לי...

טוב,אבל איך קוראים לך?

אני סיא- המשפט נקטע מכיוון שמשהו מהיר חלף בניהן,זה דמה לאדם,אבל זה נראה עשוי מאש,כאשר העשן התנדף הנערה לא הייתה על הסלע,באותה השנייה ראני ראתה שהאדמה נופלת מתחתיה.

היא התעוררה בבהלה,הכל נראה רגיל,קלי ישנה ליד המדורה,ולרין ליקקה את זנבה ונץ חידד את החרב על סלע. אבל ראני הייתה בטוחה שזה לא היה חלום,ושהדמות הבוערת מנעה ממנה לגלות איך קוראים לנערה ההיא. 

"קרה משהו?" שאלה ולרין שחדלה ללק את זנבה ובחנה את ראני בחשדנות.

"לא"

"בטוחה?"

"כן"

"נו...טוב..." ולרין נשכבה ועצמה את עיניה למחצה.

* *

"מה את רוצה?ג'ן?" שאל החתול הירוק שישב על כתפה של ג'ן בשעה שעמדו על עץ האיקליפטוס הענקי שסביבו תמיד היה ערפל,אפילו בשעות היום.

"טוב,אני אספר לך...לפני האלה שיש כאן עכשיו על הכוכב הזה הייתה עוד ציוויליזציה,הם מוזרים,לכולם יש חיבור ישיר,טכנולוגיה מתפתחת מאוד,מבחינת מראה הם כאלה:שיער חום אדמדם או בהיר,ועיניים בגווני כחול,לפעמים אפילו סגול קצת ירקרק,זה היה פעם,עכשיו נשארו מעט מאוד מהם,רק חמישה אולי,מחזיקים אותם בבסיסים צבאיים,אני יודעת בוודאות שיש כאן אחת,ואני רוצה אותה לעצמי, היא האקרית טובה,ויש לי הרגשה שהיא למדה להפוך את עצמה לוירטואלית,מה שאומר שהיא יכולה להפריע למפקדת למשוך את הילדה אליה".

"המממ...הבנתי..."

"היא משונה,אבל חזקה,הם מתקשים לרסן אותה אפילו עכשיו,והיא מסוממת,אז אם נצליח לשחרר אותה היא שלנו!" החתול הנהן וקפץ מהעץ,ג'ן התפרקה לעלים.

* *

לוסי נשענה על אדן החלון של המפעל והביטה על ים האורות המוארים של העיר,משום מה היה לה חשק לזנוח את כל התוכנית ולהצטרף לראני.

באותו הרגע נשמע משהו דומה לפריטה על נבל,לוסי הקשיבה בדקדקנות-דממה.

עוד כמה צלילים נשמעו,זה הגיע מהגג,לוסי זינקה על אחת הקורות והציצה מבעד לאחד החורים בגג,מישהי ישבה על אחת הארובות ולידה עמד נבל כסוף,קטן יחסית,אחד מאלה שאפשר להעביר כשאתה מחזיק אותם.

לוסי חיכתה זמן מה והנערה החלה לנגן,היא הייתה מוזרה,שיער חום אדמדם,עיניים סגולות שצורתן שקד. "את?מה את עושה כאן?"

היא שאלה והנערה הביטה בה כמה שניות,ואז קפצה מהארובה לוקחת איתה את הנבל. לוסי הבינה שהיא כנראה תחזור ולכן חיכתה,היא באמת חזרה ושוב החילה לנגן,הפעם לוסי החליטה לא להפריע לה,משהו במנגינה גרם לה להיזכר להתחזות שלה לבת-אנוש,ועל השקרים בסיטונות שספרה לראני. "את כאן?אני אגיד לך שני דברים,הראשון שאת תמיד יכולה להתחרט והשני שראני לא יודעת עדיין את השם,אני דאגתי לזה" היא אמרה ושוב קפצה מהארובה,לוסי נשארה נטועה במקומה,מביטה בתימהון במקום שבו הנערה אדומת השיער נמצאה לפני שנייה. 

"אחחח...אולי כן,אולי לא,אבל אני זקנה!" אמרה לוסי ונעלמה באוויר.

נכתב על ידי נועה\X , 22/8/2009 20:01  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 11


ראני לא הצליחה להירדם,והיא וויתרה על הניסיון.

היא פתחה את היריעה שכיסתה את פתח האוהל ואוויר הלילה הקר הכה בפניה,היא יצאה ועמדה כמה דקות,תוהה מה קורה לה.

"אני יודע מה זה,ואני יודע איך לעצור את זה" אמר מישהו מאחוריה והיא פנתה בחדות וראתה את נץ.

"ואיך?"

"את בטוח רוצה לדעת?"

"כן"

נץ לא ענה אלא שלף את אחת החרבות ויצר חתך עמוק בכף ידו.

"נץ?אתה בסדר?"

"כן"

"זה לא נראה ככה"

"את צריכה לשתות דם,שלי יתאים"

"ומה אם אני לא רוצה"

"את חייבת"

"ולמה?"

"סתם להתנפל על אנשים את לא יכולה,שנינו מסכימים על זה?"

"כן"

"ואת צריכה לשתות דם,אין לך ברירה"

"למה?"

"הדבר שבתוכך רוצה דם,ולך לא נותרה ברירה אלא להשביע את הרצון שלו" אמר נץ וקירב את היד הפצועה אליה,ההשפעה הייתה מיידית,ראני תפסה את ידו ונעצה את שיניה בחתך,לאחר ששתתה כמה דקות היא אמרה בחלחלה "על תעשה את זה יותר!"

"אין לי ברירה וגם לך אין"

"תפסיק להיות כזה לעזאזל ,הרי יכול להיות פיתרון אחר!"

"אין"

"מה זה?" שאלה ראני תוך שהיא מצביעה על משהו שחור שהתקרב למעגל האור של המדורה,כאשר זה התקרב עוד הם ראו מה זה,זה דמה לזבוב,בעל גוף עגלגל ושרירי ומספר אדיר של זרועות מכוסות עוקצים ומצבטים משונים.

"תסתלקי!" צעק נץ אבל ראני לא תכננה למלא אחר הפקודה,היא שלפה אחד מהחצים וירתה השייר בעינו של היצור שסטה הצידה והחל לנופף בזרועותיו בפראות,אחת מכנפיו נתפסה ביתד של האוהל ונקרעה,נץ זינק שולף תוך כדי את החרב שבה השתמש לחתוך את עצמו,וראני הסיטה את מבטה אבל צווחות הגסיסה של היצור עדיין החרישו את אוזניה.

"מה זה היה?"

"אהה,אמורים להיות כאן עוד כאלה,הו מאולפים,תודה על העזרה"

"ומה הם?"

"שאלה טובה,אף אחד לא יודע,ולא טרחו לברר,בעלי חיים מדבריים כאלה" אמר נץ שבחן בעיון את כנפיו של היצור המת.

ראני התקרבה ושלפה את החץ,מנקה אותו כמיטב יכולתה על כנפו של הזבוב הענק.

"מה אתה עושה?"

"אה זה,על-פי הרשת שעל הכנפיים אפשר לאבחן מאפו הוא,זה מאולף"

"ומאפו זה?"

"מאחת הערים שבנו הצד החשוך אצלנו,רק להם יש זמן וכסף לאלף אותם"

ראני התחילה לענות אבל תנועה בצלו של האוהל משכה את עינה,היא תהתה מה עוד הם יכולים למצוא היום בלילה.

"זה חי,זה לא טורף,זה נע כמונו" אמר נץ אבל הוא שלף את חרבו השנייה,ראני הצמידה חץ למיתר,לדעתה גם אם זה כמוהם זה יכול להתקיף.

היצור יצא מהצל וראני זיהתה אותה אבל בקושי,זו הייתה קלי,אבל השיער היה כחול חיוור,רק העיניים נשארו אותו דבר.

"ראני?מה אנחנו עושות כאן?"

"קלי?"

"אני לא זוכרת כלום מאז ההתרחשות במפעל,מה קרה?איך הגענו לכאן לעזאזל?"

"חזרת לעצמך!"

"מה?"

"לא משנה"

קלי בחנה את סביבתם וכאשר מבטה נתקל בנץ היא כמעט צעקה "בשם כל המזלות!אתה הרי מת!"

"נכון,אני רוח רפאים"

"לא אבל איך שרדת?"

"אהה,אם היא לא הייתה מחלצת אותי הייתי מת"

"אתם מכירים"

"אהה כן,כזה...ככה...הממם..נו,את יודעת,כזה.... "

"נץ!"

"טוב,אני הייתי הארוס של אחותה"

"מה?!"

"ראני הוא אומר את האמת"

"נו שיהיה" אמרה ראני שהחליטה לדחות את הוויכוח לאחר כך,לאחר שהיו בטוחים שעוד מהיצורים לא מסתובבים באזור.

היא הסתובבה וראתה אותם,עוד מלא,היא לא חשבה שיצליחו להתמודד מול מספר כזה,ובאותו הרגע קרה משהו יוצא דופן,עינה של ראני הבהבה בכחול בוהק לשבריר שנייה וכל היצורים התפרקו באוויר.

"אלוהים,על תגידי לי שיש לך חיבור ישיר למחשב המרכזי?"

"איך עשיתי את זה"

"טלפאתיה!"

"כן,זה מוזר..."

קלי לא ענתה אלא התקרבה והרימה את שרוולה של ראני כדי שהכתף תיראה,לראני לקח כמה שניות להבין מה היא רואה,את כתפה עיטרו קווים ירוקים דקיקים שזהרו מעט,והזכירו צ'יפ של מחשב.

"מה זה?"

"החיבור שלך" אמר נץ והתרחק,נכנס לאוהל.

"דרך אגב קלי מה זה המזלות?"

"אהה,כשאמרתי בשם כל המזלות?אלה מזלות שיש אצלנו,לדוגמא אני אש,הם קובעים גורל ואופי,אבל אני לא מאמינה בזה!"

"וכמה יש?"

"קרוב לשש מליון"

"את מכירה את כולם?"

"לא,רק ארבע מליון"

"ומה לדעתך שלי?"

"את מזכירה לי מים,סכין ומוות,עדיין לא החלטתי"

"ומה זה חיבור ישיר?"

"נו...רוב הטלפאתים הם דומים למחשב,אבל מי שיש לו חיבור ישיר הוא בכלל כמעט מחשב,ואני צריכה להגיד לך משהו"

"מה?"

"תסתכלי את א-"

"מה?"

"לא משנה תשכחי ממה שהלכתי להגיד"

הם שתקו זמן רב ולבסוף החליטו להיכנס לאוהל,ולרין כנראה התעוררה בחסות המהומה וכעת ישבה בפינה מנפנפת בזנבה וניראת בלתי בלתי מרוצה בעליל ,כשאר חרק כלשהו התקרב עליה היא שיחררה עליו סילון אש.

"מה קרה?"

"הערתם אותי"

"אז מה?"

עוד רעשים נשמעו וכאשר ראני פרצה מחוץ לאוהל היא ראתה את היצור השרוף,הוא פלט משהו כמו "זיק,לוסי,להיזהר" והתפורר לאבק.

  • * *

לוסי ישבה על אחת מקורות הגג החלודות של התקרה במפעל ותהתה איך להשיג אותם.

"לוסי,רדי זה אני" קרא מישהו מלמטה וכאשר היא קפצה למטה היא ראתה את זיק.

"מה אתה רוצה?"

"לעזור לך,רק את האנושית תשאירי לי"

"אין בעיה,תקבל אותה,אני רק רוצה לבלוע את הטלפאתית"

"מאה אחוז,סיכמנו"

"בטח,תבוא לבקר מתי שתרצה"

זיק ענה משהו לא מובן והלך,באותו הרגע לוסי שוב קפצה על הקורה וחייכה בזחיחות,רק ישות אחת נותר לה לגייס לצידה.

היא חייגה במהירות וכאשר ראתה את אנסטסיה עונה קראה "נסי!אני רוצה ממך משהו!"

"ומה?"

"עזרה,ללכוד את אחותך,את תקבלי אותה"

אנסטסיה חייכה חיוך שגרם ללוסי לתהות האם בדבריה הבאים הייתה משמעות נסתרת.

"כמובן לוסי,ואחר כך אולי לא תתנגדי לנוח קצת?"

"אמממ...אולי"

"מושלם"

אנסטסיה ניתקה את המסך לפני שלוסי הספיקה לשאול מה הייתה הכוונה.

באותו הרגע ולרין הופיעה מולה ואמרה "המפקדת,מתי לסחוב אותה אלייך?"

"לא עכשיו,הנסיכה עדיין בסביבה"

"יש לה חיבור ישיר"

"זה יגרום סיבוכים"

"אני מודעת לעובדה הזו"

"יופי את משוחררת סרן"

ולרין רק הרכינה את ראשה ונעלמה.

גור חתולים רזה וכחוש,שבמקום אוזניים היו לו זוג אגרופים קמוצים ופרוותו הייתה ירוקה צפה בכל המתרחש,הוא זינק למעלה,עובר דרך אחד מפתחי האוורור המרושתים והתקרב אל ילדה שישבה על הגג,היא הרימה אותו ושלפה קלטת מבטנו ואז ליטפה אותו ואמרה "ילד טוב" החתול גרגר בהנאה והילדה הישירה מבט למעלה העיניים היו שחורות לגמרי,ועל ואת עינה הימנית חצה פס אדום דומה לשריטה.

"אני עובד טוב?"שאל החתול עדיין מגרגר.

"כמובן,טוב יותר אי אפשר לדמיין"

"אני אוהב אותך כשאת כזו"

"אם תגיד את זה שוב ארוצץ את הגולגולת ואת הגוף אפרוס לפרוסות ואוכל עם סכין ומזלג!"

"עדיף לך לא לעשות את זה!"

"ומה אם אני אעשה?"

"אני לא אוכל לצלם בשבילך!וחוץ מזה אני עשוי ממתכת קצת קשה לאכול אותי"

"לא נורא,אני אסתדר!"

"אני לא דואג לך!"

"חתול מעפן"

"דיי להעליב"

הילדה לא ענתה אלא הושיטה את זרועה לגור והוא טיפס עד שעלה על כתפה.

"קדימה!" הוא פקד אבל הילדה שלחה בו מבט כזה שהוא השתתק.

"אני אכריח אותך לרוץ על אצטדיון במן משחק,מגולח בלי פרווה ולצעוק אנשים ירוקים רודפים אחריי בכל הכוח"

"על תעברי לרמה כזו!"

"אני ארצח אותך!"

"ואני אותך!"

"בסדר מה שתגיד!"

כאשר הוא פתח את פיו כדי לענות היא שלפה מקל וחבטה בראשו,דבר שגרם לו להשתתק מייד.

היא קפצה מהגג ונעלמה באוויר,משאירה אחריה-עלים של עץ איקליפטוס.

ואת החתול כמובן,כאשר הוא התחיל ליילל היא הופיעה שוב ושאלה "הספיק לך?"

"כ...כ...כן"

"פעם הבאה אשאיר אותך ליפול,נחזור לאזור השליטה שלנו?"

"כן"

והיא שוב נעלמה,הופכת לעלי איקליפטוס,אבל הפעם ביחד עם החתול.

  • * *

והודעה,בסיפור יש סך הכל שלושים פורקים,חמש עשרה מדברים על הספור עכשיו ועוד חמש עשרה על ספור שונה עם אותן דמויות.

נועה



נכתב על ידי נועה\X , 13/8/2009 00:39  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים מעבר לים , המשועממים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנועה\X אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נועה\X ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ