לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ח ו ל ת נ פ ש .


אהמ, קשה לתאר.. אני בעיקר נועה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2008

"יכולת מצמיחה כנפיים, רצון מלמד לעוף"


"נועה..

אז ככה.. בפעם הראשונה שישבת מולי בשיחת פתיחה התרשמתי ממך לטובה, ללא ספק. מישהי שקטה, נראית קצת חוששת, קצת סגורה אבל אולי זה קשור לזה שזה היום הראשון שלך בצה"ל וזה כבר יבוא עם הזמן. אז לא דאגתי. בא לי לשתף אותך בהרגשה/התלבטות של מפקדת. כשמפקדת מקבלת עוד "בת" לצוות היא מחפשת איך לפתח אותה, איך לתת לה, איזה תהליך הייתי רוצה שהיא תעבור פה. בטקס האחרון, אחרי המסע, שאלתי אותך אם את חושבת שעברת פה תהליך ולא לקח לך הרבה זמן לענות לי בביטחון שכן. כששאלתי אותך אם את יודעת  למה נבחרת להיות חניכת לוז ענית לי - "אולי בגלל האופי המנהיגי שטמון בי?" - אז לדעתי זה לא "אולי". במהלך הקורס הוכחת את עצמך. שאלתי את עצמי אם ה"אולי" הזה נובע מהצניעות או מהרגשה אישית שאת לא בטוחה, קיוויתי שלא.

יש אנשים שחולמים על הישגים ויש אנשים שנשארים ערים ומגשימים אותם. התהליך שדיברתי איתך עליו הוא התהליך שעברת לאדם הנשאר ער ומגשים חלומות בהתאם למטרות שהציב לעצמו בחיים. נועה, יש לך כל כך הרבה מה לתת במקום החדש אליו תגיעי. בכל "מסע" אליו תצאי במהלך החיים, הצעדים הראשונים תמיד יראו ויהיו רחוקים מלהביא אותך ליעד, אך ללא הצעדים האלה וכל הצעדים הבאים בעקבותיהם, תישארי עומדת כל חייך. במקום שאליו תגיעי עכשיו נשאר רק להביט לעבר העתיד. כוח הרצון הוא מה שיניע אותך להגיע אל היעד הזה. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.

 

מאמינה בך, המפקדת קארין"

 

בשעה טובה ומוצלחת, סיימתי אתמול קורס סמבצ"יות חי"ר קע"ד (כבוד). עשינו טקס מאולתר, והשבירת דיסטנס הייתה אלוהית - לכולן יש כ"כ הרבה שיניים! למרות החששות, שברנו דיסטנס עם המ"מ ואפילו עם המ"פ. כולן כ"כ חמודות ומצחיקות ולדבר איתן היה פתאום כ"כ טבעי. הרגשתי כאילו אני שם כל החיים שלי, והן האנשים היחידים שהכרתי מעולם, היינו במשך יומיים במן אופוריה מוזרה כזאת שנגמרה אתמול. וזה החלק העצוב, שזה נגמר. הייתי עושה את זה שוב כי כ"כ נהנתי. למרות שהיה לי קשה פיזית ולמרות שיצאתי עם דלקת בגיד וכאבי רגליים.

 

והדובדבן שבקצפת, כשהמפקדת עברה לחלק את הסיכות היא דילגה עליי, ואני נלחצתי. פתאום הגיעה המ"מ ושמה לי את הסיכה שלה, מרחה לי חיוך ענקי ואמרה לי בהצלחה. ולא הייתה מאושרת ממני.

נכתב על ידי Mrs. Cellophane , 8/10/2008 08:41  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של On#my#Own ב-29/10/2008 20:39



Avatarכינוי:  Mrs. Cellophane

בת: 24

ICQ: 314643121 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs. Cellophane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs. Cellophane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ