לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מאמין אבל כועס

אני אנסה לשתף אתכם בלבטים שלי בענייין קיומו של אלוקים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2009


היי לכם

היום פרצתי בבכי אחרי אולי שנה שלא ירדה לי דמעה. לא יכלתי יותר. הקונפליקט שאני מצוי בו פשוט שומט את משמעות החיים מתחת לרגליי. שחזרתי אחורה לפני שלוש שנים כשחליתי בסרטן. האמנתי בבורא עולם הרי ככה גדלתי ככה התחנכתי. זה הרי ברור מאיליו. וזה היה הדבר היחיד שנפסתי בו אז.

אולם כיום אחרי יותר משלוש שנים שהסרטן (ב"ה)לא חזר וכנראה שכחתי ממנו לתמיד. אז מה עכשיו אני צריך להודות לאלוקים שהוא הציל אותי ממנו, או אולי לכעוס על זה שנתן לי לחלות בו כי הרי הכל מאת ה'גם עצם זה שחליתי בסרטן. הרי אם אני אקח אדם אחר ממוצע בן גילי מצבו הרפואי לפחות טוב כמוני והסבל ב20 ו.. שנות חייו הרבה פחות ממני ללא הניתוחים הכימותרפיה וכמובן המתח הנפשי..אז אני צריך לכעוס שחליתי או אולי להודות שהבראתי???

למעשה יוצא לי לחשוב הרבה והגעתי למסקנה שאין ברירה אחרת יש אלוקים. אבל הבעיה מתחילה עם זה שהוא נתן לי לסבול יותר מידיי בימי חיי והוא מצווה אותי לאהוב אותו. ואיךך? איך אני יכול לאהוב אותו אם הרגש היחיד שעולה מתוך לבי כבר תקופה ארוכה הוא רק כעסס.

אז יוצא? אני מאמין אבל כועס. מתפלל אבל רק מתוך חובה. יש טעם להתפלל כמי שכפאו שד? אלוקים נהנה מזה בכלל? אז לא להתפלל?  אז מה למעשה המטרה של החיים שלי במצב זה? תעזרו לי לחשוב על זה..

 אנשיםם אני פעם ראשונה כותב וזה יותר רק בגלל שאני חש צורך לשתף. כי אנשים בסביבה שלי לא מבינים אותי כל כך. אני אשמח מאד אם תגיבו מה אתם חושבים

נכתב על ידי מסופק , 5/7/2009 23:00  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  מסופק

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למסופק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מסופק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ