לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2016

הכל.


זה מצחיק, אבל זה כנראה יותר עצוב ממצחיק.

עצוב שפוסט לפני 3 שנים פוגע לך בול בנקודה הרגישה.

עצוב שלא משנה כמה דברים עברתי שום דבר לא באמת השתנה.

כל רצון להשתנות לא באמת התממש ובעצם לא זזתי מילימטר מנקודת ההתחלה.

 

כבר לא יודעת מה לחשוב או מה לעשות.

כל כך פשוט להתעלם מהדברים האלה ביום-יום.

עד שזה לא מתפרץ, שוכחים מכל הבעיות.

כל עוד לא חושפים הרבה עור, הרי לא רואים. ומה שרחוק מהעין? רחוק מהלב.

אף אחד לא רואה את זה כמוני.

אף אחד לא רואה את כל הפגמים, את כל מה שלא טוב.

"את רזה", "את יפה"...זה מה שהם אומרים, מה שהם חושבים.

הם לא יודעים שבחורה פרפקסיוניסטית עם חוסר ביטחון עצמי לא תסתפק בדברים כאלה.

לא משנה כמה רזה אהיה, הרגליים שלי תמיד ייראו לי שמנות.

לא משנה כמה "יפה" אהיה, תמיד יהיה משהו שלא יתאים לי.

תמיד משהו פגום.

משהו לא בסדר.

אני לא בסדר.

 

צוחקת על עצמי.

צוחקת ובוכה בפנים.

על כמה אני מביכה את עצמי.

על כמה שאני נראת מגוכחת.

על כמה שאני מפגרת שאני בכלל מרגישה את כל הדברים האלה.

 

ויש עם מי לדבר, אבל אין בעצם.

ואין עם מי לדבר כי אני לא באמת רוצה לשתף.

הרי עוד יום-יומיים זה יעבור ואני אחזור להדחיק את כל מה שבפנים.

 

 

 

 

כואב לי הגוף.

כואבת לי הנפש.

נכתב על ידי , 21/9/2016 21:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחיה בחלום. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חיה בחלום. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ