לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2018

יום הולדת.


היום הכיף ביותר בשנה, לא?

אז... לא.


מודה שזה לא היה כל כך נורא, ואני שמחה שהשנה לא בכיתי (באותו היום), אבל היה יכול להיות טוב יותר.

אני לא מצפה לזרי בלונים וחדר מוצף במתנות (טוב אולי לפעמים). כל מה שאני רוצה זה ברכה מהאנשים שאכפת לי מהם, ואני מניחה שאכפת להם ממני בחזרה. שיהיה להם אכפת מספיק כדי לאחל לי מזל טוב טריוויאלי.


אני שמחה שהייתי עם החבר באותו היום, ושחגגתי עם המשפחה, אבל תחושת הלבד הכללית מתחזקת מיום ליום.

כולם רחוקים, עסוקים בשלהם... ומי אני שאאשים אותם שיש להם חיים?


אבל זה כואב.


כמה שלא אנסה להפסיק לפתח ציפיות, זה לא עובד.

בתור האחת שאני, שתמיד מנסה לשמח במתנות והפתעות, לא לקבל שום דבר בחזרה זה כואב.

אני מרגישה מטומטמת שזה משנה לי.

אני מעוצבנת שזה גורם לי להרגיש ככה.

זה ילדותי, אני כבר לא בת 12.

והכי נורא זה שאין לי עם מי לדבר על זה.

מי יאמר לי שזה בסדר להרגיש ככה? אני סתם מפונקת...

 

זה לא מרגיש כמו יום הולדת. חוץ משני בלונים בחדר, הכל אותו דבר.

קניתי לעצמי מתנות, ואת השאר קיבלתי בכסף. זה לא רע, כן? אבל... אני אוהבת לקבל מתנות.

אני אפילו מגדירה את עצמי כבן אדם שקל לבחור לו משהו. אני דיי ספר פתוח בכל הנוגע לתחומי העיניין שלי.

מעבר לזה, לא עשיתי שום דבר מיוחד. לא לבשתי בגד חדש, לא יצאתי לחגוג, עמלתי להכין לעצמי ארוחת יום הולדת משפחתית...

אני בהחלט מודה למשפחה שלי ולחבר שנתנו ליום הזה אווירה טיפה יותר חגיגית, אבל בחיי... זה היה עוד יום רגיל.

 

אני לא חושבת שאחגוג השנה עם החברים.

כל פעם שאני מנסה לארגן משהו זה לא הולך כמו שאני רוצה, ואני סתם מתאכזבת. אז מה הטעם בעצם?

אולי כדאי שאפסיק לחגוג בכלל אה?

 

 

 

מזל טוב לי.

 

נכתב על ידי , 13/12/2018 00:06  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לבד?


"אז מה איתך?" "מה את עושה?" "מה חדש?"

התשובה לשאלות האלה פשוטה.

אין חדש תחת השמש, ואני באמת ובתמים לא עושה שום דבר חדש או מעניין.

נפלתי בין השורות, בין החלטות, ואני תקועה.

לא יודעת לקבל החלטות. נמנעת מלנסות ולשקול אפשרויות. יודעת טוב מה אני לא רוצה, אבל לא יודעת מה כן.

 

אם כל זה לא היה מספיק עד עכשיו... אז גם הלחץ מהסביבה רק הולך וגובר.

השעון מתקתק, הזמן מתבזבז, ובזמן שכל החברים עסוקים בחיים שלהם, את יושבת ולא עושה כלום.

כל אחד עסוק בצרות שלו, ואת מי את מעניינת בכלל?

כולם התפזרו, ללימודים, לעבודה, ורק את תקועה בבית ההורים שלך.

יש לך רק את עצמך להאשים, כן?

אף אחד לא יקבל את ההחלטות האלה במקומך.

 

ואת לבד?

אפשר לומר שכן, אך לא בעצם.

את לבד כי את לא מדברת עם אף אחד על מה שקורה לך בפנים.

את לבד כי אף אחד לא שואל מה קורה איתך.

את לבד כי את לא משתפת אף אחד אחר.

את לבד, גם כשיש אנשים מסביבך, כי את מי מעניינות הצרות שלך?

 

כנראה שגם אם תדברי עם מישהו, לא יהיה לו מה לומר או מה לייעץ לך.

כי זה מצב דפוק, וגם את דפוקה. חפרת לעצמך בור שאת לא מצליחה לצאת ממנו.

אף אחד גם ככה לא יבין.

מה הטעם?

 

 

 

 

לפעמים אני רוצה לעצום את העיניים ולהיעלם.

פשוט ככה, שלא ישאר זכר.

לבד?

לבד.

נכתב על ידי , 6/12/2018 00:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחיה בחלום. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חיה בחלום. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ