טבע דומם
through the looking glass |
| 7/2010
אני רוצה להיות
דוברת ספרדית שוטפת. וגם ערבית, ואז אולי צרפתית.
פחות בכיינית. כלומר, עם זה שאני בוכה כבר השלמתי, רק להפסיק להתבכיין.
מאזינה טובה. אנשים אוהבים לדבר על עצמם, כמו שקונדרה היטיב לנסח, ואוהבים אנשים שנותנים לזה מקום. אני צריכה ללמוד לתת לאחרים את התחושה שהם מלמדים אותי משהו חדש ומרשים מבלי שאהיה חייבת להוכיח כל הזמן כמה אני כבר יודעת. זה בסדר אם יחשבו שאני לא בקיאה. זה בסדר אם לא ידעו עליי הכל כל הזמן.
מתלבשת אמיצה יותר. אני יודעת שיש לי איזו חתימה, אבל לא את התעוזה.
גיטריסטית. לא בתור מקצוע - רק שתהיה לי את היכולת ליצור מוסיקה, במקום להיות מישהי שאומרים לה שיש לה כשרון אבל בתכל'ס מנגנת לעתים מאד רחוקות.
צרכנית תרבות רצינית. כולי פוזה חלולה: אני לא קוראת מספיק, לא הולכת לתערוכות מספיק, גם לא להופעות, לא מכירה מספיק מוסיקה שיכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה לי, לא עוקבת באדיקות אפילו אחרי הבלוגים והווב-קומיקס שאני אוהבת.
סבלנית גם כלפי האנשים שיקבלו אותי בכל מקרה. העובדה שאני אוהבת אותם לא אמורה להמעיט בערכם או לגרום לי לשפוט אותם בקריטריונים מחמירים יותר. הם נהדרים על כל מגרעותיהם ובזכותן.
חמישה-ששה קילו פחות. א.מ.ל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
