סימנים של פריחה...

נותרו לי עוד שבועיים לחכות,לנצל ולהדק את הקשר טוב,טוב

עוד שבועיים זה נגמר,פרק אחד בחיים שלי מסתיים עם מחיוך וקצת כאב

אני אזרק למציאות חדשה,ללמצוא עבודה ללהחליט מה לעשות עם עצמי

ולשמוע את השאלה הידועה "אז נו מה התוכניות?"

האמת אין לי תוכניות ואם יכלתי הייתי מתבטלת במשך חודשים

הייתי עוברת לגור איתך ומתעוררת מאושרת כל יום שאני רואה אותך

אבל על מי אני עובדת,אחרי יום בבית אני אשתעמם ואין מספיק כסף כדי לממן לי ברגעים אלה דירה בת"א.

אני הרבה פעמים מנסה לדמיין איך זה,מה עושים שאתה שוב אזרח,במה הכי טוב לעבוד ואם בכלל שומרים על חברים שהיו כל היום שלך מהצבא.

הלוואי שהיו לי תשובות לשאלות האלה כבר עכשיו,שאני אהיה מוכנה,שאני אספיק עוד לתקן מה שאפשר

אב כנראה שרק עוד שבועיים תהיה לי התשובה.

ומה יהיה איתנו?...אני מרגישה לפעמים שאנחנו נופלים,שאנחנו מתחילים להאחז במשהו שאולי כבר חסר טעם

אבל אולי לא,כי אנחנו אוהבים,אתה אוהב אותי כמו שמעולם לא אהבו.

"שחר מתייחס אליך כמו מלכה?"

"כן,שחר מעריץ אותי,הוא גם אמר לי את זה".

בא לי שהפסיכומטרי יסתיים,שאני אוכל להיות איתך,לחבק אותך חזק ולא לעזוב כי בימים האחרונים אני מרגישה שאני בורח לי מבין הידיים.

ואני עוד זוכרת שהבטחת שנתחתן,שיהיו לנו שלושה ילדים ונגור ביחד בכפר סבא ואני כל יום אתעורר איתך ובשבת אתה מוכן לקום מוקדם יותר כי אני אוהבת לישון.

עוד חודש אני זורקת את עצמי למציאות הזאת שנקראת אזרחות

בלי הנחות,בלי ימי חופש,בלי מדים ונשק חולצות כחולות וטייצים.

משהו בי כלכך רוצה להשתחרר,פיזית ונפשית,להיות אני,חופשייה

לא להתעורר במיטת יחיד עם עוד הרבה בנות איתי בחדר,להתעורר עם עצמי,להתעורר איתך!

אם כל האושר שזה נגמר,שהשנתיים האלה עברו,משהו נצבט לי בפנים

נכנסתי לצבא כמישהי אחת ואני יוצאת כמישהי אחרת

הכרתי אנשים שלא חשבתי שאני בכלל אזכה להכיר ולהתחברתי לאנשים שהם ההפך ממני

לאחרונה הבנתי שאני אדם די אנטיפת ומי שאני נותנת לו להיכנס לי לחיים גם איפה שהוא מצליח להיכנס לי ללב.

ואיך בכלל שומרים על קשר עם אנשים?אנשים שהיו כל היום שלך,שראו אותך במצבים לא כלכך נעימים...

אני הרי גרועה בלשמור על קשרים=/

ואיך אנחנו נהיה עכשיו?אתה עם הפסיכומטרי ואנחנו מסתפקים בשתי שיחות ביום ולראות אחד את השני פעמיים בשבוע,

שלוש במקרה הטוב.

אזרחות...אני בדרך.