לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מסעות סופר גולש בארץ הקודש



כינוי: 

בת: 24

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2010

יום רבין || עקרונות || תמונות


כבר לא ממש תחילת שנה, עדיין לא סוף המחצית הראשונה, כבר עברה תקופת החגים, עוד לא חורף, כבר לא קיץ, סתיו אין ממש בישראל, אין בגרויות עדיין... טוב, איפה אנחנו? בתקופה בלי שם?

אפשר להגיד שאנחנו בתקופה של יום רבין, אולי בתקופה של תחילת העומס, תחילת החורף... הכל בערך.

השנה, בתור י'ניקים, אנחנו מארגנים בבית הספר את טקס יום רבין, שהשנה כבר לא ממש נקרא יום רבין, אלא טקס "לא לאלימות". בגלל שבית הספר שלנו נורא לימודי, אנחנו צריכים להארגן לבד את הטקס. בנוסף, עשו לנו סדנא של 5 שעות (וחצי... כי הייתה לנו מדריכה חופרת במיוחד) על חייו של רבין, על ההסתה, על הכל. באמת שזאת הייתה סדנה ממש טובה, והשיחות ממש אמרו משהו (למרות שממה שהבנתי, זה היה ככה רק בקבוצה שלנו, בגללי ובגלל עוד חברה... בשאר הקבוצות זאת הייתה תם עוד הרצאה משעממת). הסדנא הייתה טובה עד בערך השעה השלישית וחצי שלה. אז כבר נמאס. באמת, חשבתם שתצליחו להחזיק 80 י'ניקים בכיתה 5 שעות כמעט רצוף? be real.

בגללש אנחנו צריכים לארגן את הטקס, כמובן שהזמרות (אהמ אני אהמ) נדרשנו לרגן את השירים לטקס. אני לא הספקתי לארגן, ולכן ה"אויבת" שלי (כן, יש לי אויבת. לא, אני לא חיה בסרט.) לקחה על עצמה את המשימה, ותכננה איך לעשות ככה שכולם ידפקו.

חחוץ ממנה, כמובן.

מה הגאונה עשתה? לקחה את שתי המורות שאחראיות על כך, את עצמה, עוד זמרת וצ'לנית (רק למען ההדגשה - בשיחה נכחו 2 זמרות מתוך 6 בשכבה, וצ'לנית, שבכלל לא קשורה לזה.) והם עשו "שיחות". מה זה שיחות? מחליטים איזה שירים, מי ישיר מה, וכל אחד הולך לדרכו.

אותי הוציאו באמצע שיעור כדי להגיד לי ש"גל, את שרה רקמה אנושית, כתבנו לך קול ממש יפה. את חייבת. ביי."

לא יודעת מה איתכם, לי זה די מוציא את החשק לעבוד.

אז מה עשיתי? שאלתי את הזמרות האחרות אם גם להם עשו אותו הדבר. כן. שאלתי אם הן מרוצות מהשירים שבחרו להן. לא. אף שיר שנבחר לא קשור אפילו קצת לא לרבין ולא לנושא הטקס. חשבנו ביחד על שירים שיכולים להתאים, והלכנו לאחת המורות שמארגנת את הכל, לשאול מי החליט על השירים, למה לא שיתפו אותנו, ואם אפשר להחליף למה שאנחנו חשבנו.

בדיוק יצאה המשלחת לפולין (אני כל כך אתגעגע אליהם /: ) והיא הייתה עסוקה, והשניה לא הייתה בבית הספר, אז הלכנו לזמרת שנשארה - בואו נקרא לה ז' במקום האויבת? נראה לי השם הולם אותה יופי.

ז' כמובן התממה ואמרה "אבל קראנו לכן!" אף אחת מאיתנו לא ידעה על השיחות. כשאמרנו לה שהשירים לא מתאימים - "זאת כבר בעיה שלכם! לא נשנה עכשיו הכל בשבילכם!" עשתה פרצוף, יצאה מהחדר וטרקה את הדלת. יאי, חזרנו לכיתה א' אוף

אני מסרבת להופיע בטקס שאמור להיות שכבתי, והוא הופך לטקס של ילדה אחת, כי היא אגואיסטית מגעילה. לי יש עקרונות.

היום קיבלתי שיחה מהמחנכת "מותק, למה את לא מוכנה לשיר בטקס? שמעתי את הצד של ז', אבל לא את הצד שלך". כמובן שכל זה נאמר במבטא אמריקאי כבד, כי כמובן שחייבים להקשות על השכבה שלנו, אז מחנכת אחת אמריקאית והשניה ארגנטינאית.

הסברתי לה את הצד שלי טוב טוב. היא הסכימה איתי לחלוטין (פשוט כי אני צודקת), ועכשיו אני מחכה לראת מה יקרה.

איך השיר אייכה ורקמה אנושית קשורים בדיוק ל"לא לאלימות" וליום רבין? לכו תבינו. הגיון ז'. קול

הקטע הוא, שאמרתי הכל לאמא שלי, והיא אמרה לי שבסוף, כמובן, אני אדפק. למה? כי אני היחידה עם עקרונות אמיתיים. כולן יוותרו לז', יתנו לה את השירים שהיא רוצה, ההרכבים שהיא רוצה. רק אני אל אשיר בטקס, כי יש לי עקרונות.

אני מעדיפה להיות דפוקה עם עקרונות מאשר מושפלת עם וויתורים.

 

 

 

ועכשיו קצת מוסיקת איכות -

 

זה נורמאלי שאני בכיתה י', בת 15 וחצי, ועוד לא היה לי חבר? אפילו לא אחד?

אני מרגישה בן אדם בודד וחסר חברים ככה. מה זה צריך להיות? מה, אני אחיה על סטוצים כל חיי?

חומר למחשבה, גל. חומר למחשבה.

 

שיהיה לכם שבוע מאווושר (:

מחר אני לומדת מ9 עד 6 בערב. יאי, יום נורמאלי.

3>

נכתב על ידי , 12/10/2010 20:16  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמונות || סטיגמות || חולה.


חולה. שוב. here it goes again.

כל שנה יש לי, בממוצע, בכל הימים ביחד, 3 חודשי מחלה. למה? אלוהים יודע. אנחנו תמיד מאשימים את המזגן בבית הספר. ואת הלחץ.

כל כך לא רציתי להפסיד היום, את היום הראשון אחרי חופש כל כך ארוך. לראות שוב את כולם, להיות שוב במקהלה שלי בצהריים, ועוד יש היום לחברה שלי יומולדת בערב, שאני לא אוכל להגיע אליה, ויהיו שם אנשים ממש מגניבים.. אני די מבואסת.

אבל לא נורא, יום טיפוח בבית (:

 

חברה שלי התקשרה אליי ב6:30, אז כשהתעוררתי ב7, התקשרתי חזרה... "הלו, פוקסי?" *אמרה גל בקול צרוד של בוקר ומחלה*"פוקסיייי בוקר טווובב מה קורה??" *אמרה פוקסיה בקול שמח ומעורר התפעלות, ביחס לעובדה ש7 בבוקר* "התקשרת?" "כןןןןן אנחנו מחוץ לבית שלך!" "תהיי רצינית דקה. אני ערומה. אתם באמת בחוץ?" "כן! בואי! חוצפנית, את ישנה ערומה?!" "כן. כמו שצריך. אני בודקת מהחלון. ביי" *ניתוק*

כמו מפגרת, שמתי בוקסר וחזיה, והסתכלתי מהחלון, לראות אם היא באמת בחוץ. עמדתי וצעקתי "פוקקקססייי?!" אבל לא הייתה תשובה.

יואוווו לרצוח את הילדה הזאתתתת! באמת שרציתי להרביץ לה.

אני מתה עליה (:

 

החלטתי שאני צריכה קצת חופש מהפייסבוק, כי כבר די התמכרתי. מעכשיו מתחילים יומיים נטולי-פייסבוק, מה שאומר הרבה קפה-לא-נטול-קפאין.

מי איתי?!

 

אני קצת מתגעגעת למי שהייתי. הילדה המצחיקה, שתמיד יש לה על מה לדבר, וכולם תמיד סביבה. לאחרונה אני מרגישה קצת יותר בודדה, למרות שכולם אומרים שאני נראית "מעמיסה"... לא במובן הסוטה, ילדודס (: במובן שיש לי הרבה עם מי להיות, עם מי לדבר, מה לעשות.

אני מרגישה קצת בודדה.

תאמול דיברתי עם ילדה, שאין לה הרבה חברים בשכבה, והיא אמרה לי, שיש לה חברה אחת בשכבה, וזהו. לא, זאת לא הייתה אני, זאת הייתה ילדה, שגם לא מאוד מסתדרת חברתית. פשוט כי הן נראות פחות טוב, מה שמוריד להן את הביטחון העצמי, מה שגורם, לכך שהן לא מספיק בטוחות בעצמן בשביל לדבר עם אנשים חדשים ולהיות מעניינות, כמו שאני אישית יודעת שהן.

כששאלתי את הילדה שדיברה איתי, למה היא לא הולכת לאנשים חדשים, מדברת איתם, היא אמרה לי "כי יש עליי כבר רושם מסוים, בגלל שאני מסתובבת עם הילדה הזאת... גם אם אני אפסיק להסתובב איתה, הרושם לא יעלם, אנשים עכשיו תמיד יתרחקו ממני"

"אז למה את לא מנסה לשנות את הרושם הזה בעזרת מילים? במקום להפסיק להסתובב איתה, תהיי עצמך גם במקומות אחרים, רושם משנה רק רושם ראשוני, לא אחר כך"

"קל לך לדבר, את מסתובבת עם האנשים הנכונים."

לא ידעתי ממש מה להגיב, אני תמיד חשבתי שאני מסתובבת דווקא לא עם האנשים הנכונים בהכרח, אלא עם מי שמתאים לי. אני לא כופה את עצמי על אף אחד.

"לדעתי אין כזה דבר אנשים נכונים... צריך להסתובב עם מי שמתאים לך. עם מי היית רוצה להסתובב?"

"איתך."

עכשיו באמת לא ידעתי מה להגיד. למזלי, באותו רגע, היא הלכה. אבל נשארתי לחשוב על זה.

למה רושם ראשוני ההוא כזה חשוב? למה מי שאתה מסתובב איתו, קובע את האישיות שלך? ומה אם אתה שם בטעות? איך יודעים אם זה בטעות או לא?

מה זה משנה של מי אתה חבר, בעצם? אם אתה נהנה, אפילו אם יש לך רק חבר אחד, אתה לא צריך יותר מזה. אתה צריך להיות איפה שנעים לך להיות, וזה הכל.

אבל מה קורה אם לחבר שלך כבר נמאס? מה, תשאר לבד?

העניינים האלה כל כך מסובכים. יחסי אנוש. כל הסטיגמות, רושם ראשוני - אלה דברים כל כך חשובים, שנקבעים בכל כך מעט זמן. יכולים להקבע ממבט אחד. והם באמת משנים. למה הם משנים כל כך? למה אנחנו לא יכולים להתעלם לרגע מההתחלה, מהקליפה, להתרכז לשניה בתוכן, בבן האדם שעומד מולך, לא אלה שעומדים סביבו. לנסות להכיר את כולם, לשמוע מה יש להם להגיד.

אני לא יכולה להגיד שאני עושה את זה עם כולם. אני כן מתייחסת לרושם ראשוני במקום מסוים, ברור. אבל אני כן חושבת שפחות מאחרים. עובדה שיוצא לי לדבר גם עם אלה ש'פחות נחשבים' אצלנו. כי אכפת לי. אני מנסה להקשיב, אבל אם אני לא אוהבת מה שאני שומעת, אני כן אפנה את הגב, ולא אתאמץ עוד טיפה.

אבל אולי אתם כן יכולים להקשיב לרגע, לשמוע מה יש לאלה שאומרים פחות להגיד. לתת גם לאלה שלא קיבלו צ'אנס, צ'אנס.

כי באמת שזה יכול לשנות.

 

טוב, נצא מהדיכי. תמונות? (:

 

 

"אבא, מה, הפסקת לעשן?"

"לא, הפסקתי לקנות סיגריות. התחלתי לגלגל."

"יווו! תלמד אותי!"

"בואי"

וככה למדתי אתמול לגלגל סיגריות (:

מסתבר שאני טובה בזה.

 

שתהיה לכם שנת לימודים מעווולה, מלאה חוויות וריגושים, אבללא יותר מדי - כי משעמום נובעים הדברים הכי טובים בסוף (:

3>

 

נכתב על ידי , 3/10/2010 08:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לunwritten אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על unwritten ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ