לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Horizons Fade Through my Eyes


Created to pretend we never die

Avatarכינוי:  Mumbling Truth

בת: 27

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2019

הכל סיפורים


אני חושבת הרבה על התפקיד של אנשים אחרים בחיים שלנו לאחרונה.

חושבת על איך שאנשים מסוימים תופסים תפקיד מסוים. 

הם הופכים לדמות. 

הם הופכים לחלק מנראטיב.

אני חושבת על איך שמגיל אפס, חינכו אותנו להאמין בנראטיבים. סיפורים. דמויות. החיים שלנו מבוססים עליהם. 

ואני שואלת את עצמי האם המין האנושי הפך לכל כך מבוסס נראטיבים, כמו הוליווד, שבתפישה שלנו אין יותר מקום לאמת?

מה אם הנראטיבים האלה, הסיפורים שאנחנו מספרים כדי לספק לעצמנו בין השאר משמעות, מה אם הם רק חלק מהתפישה שלנו? השתקפות? 

מה אם בפועל, ההגדרה של דמויות ונראטיבים מסמנת עבורנו גבולות ומאפיינים שלהם, לא ריאליסטיים אבל נוחים לפרשנות?

מה אם אלו רק עוד תבניות שבנינו לעצמנו בראש ואין להם קשר למציאות?

 

מה אם זה הכל סיפורים שאני מספרת לעצמי?

 

אז הנה הנראטיב המחורבן שלך. 

זה שהביא אותך עד הלום.

 

אמצע פברואר.

זה אומר כמעט 7 חודשים של להיות מובטלת.

זה אומר שנה מינוס שבועיים מאז שפגשתי את מ' ואיזה 7 חודשים מאז שהכל התחיל להידפק.  

זה אומר שנה וחצי שאני מכירה את א' (והפעם הלא יודעת כמה שאני לא מבינה על מה אני נלחמת).

מסתבר שזה אומר שלושה חודשים בדיוק מאז שז' יצאה מהחיים שלי. 

ומסתבר שעבר בדיוק חודש מאז שהודעתי שאעזוב. 

אני מסתכלת על השמות האלה בווטסאפ כדי להיזכר, עברתי כל כך הרבה בכל כך מעט זמן,

כל כך הרבה דמויות שהתהפכו ונראטיבים שאיבדו את זה לגמרי.


אבל זה לא ששכחתי.

שם, תאריך, הודעה אחרונה. 

החל מאיזור סוף ינואר זה כבר מתחיל להיות שמות קוד לפצע אחרי פצע אחרי פצע. 

קצת כמו איך שזה מרגיש עכשיו להיות בפייסבוק.

קצת כמו איך שזה מרגיש לצאת מהבית.

קצת כמו איך שזה מרגיש בתוך הראש שלי כל הזמן.  

לרצות להיעלם, לרצות את זה כל כך חזק, 

להרגיש שאף אחד לא מפיק ממך תועלת ובטח שלא את,

לרצות להיעלם כל כך חזק שאין שום דרך לברוח מההכרה שיש רק פיתרון אחד לכל זה

לרצות להיעלם כל כך חזק שאין שום סיכוי שעל הקרקע הזו יצמח שוב אי פעם רצון להתקיים

להיעלם. 

 

אין פה שום דבר ששווה להישאר בשבילו.

גם לא הסוף של הסיפור.

והשעות יעברו
ומחר יהיה יום חדש
לילה ועוד לילה
אותה הבחילה

נכתב על ידי Mumbling Truth , 16/2/2019 20:50  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-17/2/2019 01:07



18,358
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMumbling Truth אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mumbling Truth ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ