לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Horizons Fade Through my Eyes


Created to pretend we never die

Avatarכינוי:  Mumbling Truth

בת: 25

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2018    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2018

How could anybody have you or lose you without losing their mind?


זה לא פייר שאתה לוקח ממני את הזכות להכיר אותך לעומק, לדעת מה אתה חושב ואיך אתה מרגיש ולמה אתה כמו שאתה, מרוחק ממני כל כך ומודאג מדברים שאין לי עליהם מושג קלוש, זה לא פייר כי אתה גורם לי לאבד את הראייה שלך כאדם אחד, כסיפור ספציפי, כמו שראיתי בחיים שלי הוא סיפור שלם ומדהים ומרגש, אבל הוא רק סיפור אחד; וכמו שבן הוא חבר טוב כל כך שאני יודעת פחות או יותר בדיוק מה עובר עליו בכל שעה של היום, ואני מודאגת וכואבת אותו ואכפת לי ממנו הכי בעולם, אבל הסיפור שלו הוא רק סיפור אחד; זה כמו שהקול של שי הוא משהו שתמיד יהיה קיים בראש שלי ותמיד ירגיש אוהב וטוב, אבל הוא לא תמיד יהיה הקול הכי נכון והכי מיטבי שיהפוך אותי תמיד לגרסה הכי טובה של עצמי. זה לא פייר, כי אתה גורם לי לאבד את הסיפור שלך בראש שלי ולהפוך את הדמות שלך בהם למשהו מופשט, למשהו ענק שפתאום הוא חלק מכל דבר בחיים שלי. כאילו שהקול שלך הוא משהו שתמיד יהיה שם במחשבות שלי, והוא יהיה הקול שאני רוצה ללכת לפיו תמיד, כי אני יודעת כמה הוא נכון לי וכמה הוא שם אותי ואת מי שאני אוהבת להיות בראש ובראשונה, הקול הזה תמיד יהיה שם ברקע, אבל אתה עצמך כבר לא. זה כבר לא אתה. וזה גרוע, כי אתה גרמת לי להבין שהקול המנחה הזה שאתה הפחת בי הוא בעצם אני, זו גרסה אולטימטיבית שלי עצמי, שבטוחה לגמרי עם מה שהיא מרגישה ואיך שהיא מדברת ומתנהגת וכל מה שהיא נותנת ויודעת גם לדרוש בחזרה. אבל עכשיו כשאני רק לומדת להתרגל אליו, ואתה הופך למשהו מופשט בחיים שלי שבכל זאת תמיד נוכח בהם גם במובן המציאותי, הפיזי, אז זה מתערבב ביחד, זה מטעה אותי, זה גורם לי להרגיש שהכל תלוי בך. ואתה מתרחק, אתה כבר לא שם, לא איתי, אני לא באמת מרגישה שהקול הזה אוהב אותי ושם אותי במקום הראשון - גם אם זה רק כשאתה איתי, גם אם יש אחרות, כשאני איתך אני צריכה להרגיש שאני במקום הראשון. אני לא יכולה להרגיש שאני מפסידה אותך. כבר הפסדתי אותך. זה גם ככה קשה. ועכשיו להפסיד גם את הקול הבטוח הזה שבי שלבש את קולך, כי הוא קם בזכותך, להפסיד אותו כי אתה פתאום מרגיש לי כאילו אתה לא רואה אותי ככה, כאילו אני לא מעניינת אותך בכלל, ואתה לא מוכן לשחרר אותי מהספקות האלה ולהתקרב אליי שוב, להפסיד אותו ככה זה כישלון כבד מדי. ואתה יודע, אני גם לא באמת אאבד אותו. אני יודעת שלא, כי אני יודעת איך אני מרגישה עכשיו כבר חודשיים בלעדיך. אני עדיין בטוחה בעצמי, אני עדיין יודעת מה אני שווה, אני עדיין יודעת מה יש לי לתת ומה מגיע לי לקבל בחזרה. אני יודעת את זה במיוחד כשאתה בסביבה ומזכיר לי איך זה מרגיש כשהגבר הכי שווה ומדהים שיושב במקום הזה יושב לידך, בא בשבילך, דואג לך. אבל אני יודעת את זה גם כשאתה לא שם, ואני יודעת שזה מגיע לי ושזה אפשרי, בזכותך. אתה לא יכול לקחת את זה ממני גם אם תרצה.

ואני יודעת שלא היית רוצה. אני יודעת שלא משנה כמה אתה רחוק, אתה עוד אוהב אותי. מאוד. מספיק בשביל לבוא להיות איתי כל פעם שאתה יכול, ולכתוב לי לפחות פעם ביום יומיים, אפילו אם זה סתם לשטויות הכי קטנות. אני יודעת כמה אכפת לך. אני מפחדת אימים מהמחשבה שכבר לא אדע כמה אכפת לך כשתהיה רחוק ולא ארגיש אותך אוהב יותר, אבל אני מאמינה שזה לא יקרה. זה עד כדי כך חזק. וזה המון, זה המון בשבילי. אבל אני לא יכולה להסתפק בזה. כי לימדת אותי שמגיע לי יותר. שמגיע לי הכל, את כל הקופה. ואני עוד צריכה איכשהו להשתחרר מהרעיון שכל הקופה זה רק אתה. אני לא יכולה לדמיין משהו אחר, בחיי, וזו גלולה מרה לבלוע. אבל זה יקרה, אני אשתחרר מזה. ואני כנראה גם אשרוד את היום שבו לא ארגיש אותך אוהב אותי יותר ואדע שגם לא ארגיש זאת שוב לעולם, למרות שאני מסרבת לתפוס את זה. וגם אם כל זה יקרה ועוד חמש שנים ניפגש פתאום בפינה של רחוב בברצלונה כשאתה חי את החלום שלך, ואני אדע כמה אני אוהבת אותך וכמה אתה אוהב אותי למרות כל מה שעבר, והאהבה הזו תהיה גם נחלת העבר כי קרו דברים כל כך אחרים אחריה, אולי אפילו טובים יותר, מי יודע, אני עדיין ארגיש שזה לא הוגן שנתת לי להתבלבל וליפול במקום שבו אתה הרמת אותי אליו. אתה לא יכול להכשיל את הבן אדם שברגע הרמת, לא משנה כמה העיניים הנרגשות והאוהבות שלו מציקות לך. אתה לא יכול להיות מלאך ואז פשוט ללכת. אלוהים, איך אפשר בכלל לכעוס עליך? איך אפשר בכלל להאשים אותך במשהו כשאתה עושה הכל עם לב כל כך אוהב ורחב? איך אפשר להרגיש כלפיך משהו חוץ מלאהוב אותך? למה אתה שוב מופשט וטוטאלי וגדול עליי? למה אתה לא כאן?

נכתב על ידי Mumbling Truth , 9/8/2018 05:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



17,885
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMumbling Truth אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mumbling Truth ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ