לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הבלוג של דני סגל

כינוי:  ספוילר

גיל: 41



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

8/2010

יום שישי ה 13 - המרתון יוצא לדרך.





או קי. התריסים סגורים, המזגן עובד, אפשר לצאת לדרך. הסרט הראשון בסדרה, שאמור כעיקרון להיות חוויית הצפיה האיכותית ביותר שיש לסדרה הזו להציע, כבר מאחורי, ובינתיים אני די מרוצה. לא מדובר ביצירת מופת, אבל יש לסרט הזה לא מעט מה להציע.


בחציו הראשון של הסרט מתאספת קבוצה של מדריכים באתר נופש בשם קאמפ קריסטל לייק, שהיה סגור במשך שנים לאחר רצח של שני מדריכים שהתרחש בו בשנת 1958, על מנת לפתוח מחדש את המחנה. המדריכים הצעירים ועמוסי ההורמונים מודעים אמנם לשמועות משונות לגבי המחנה, לו קוראים בני העיירה השכנה "קאמפ בלאד", אבל מתעלמים בהפגנתיות מהאזהרות החוזרות ונשנות.


בעוד הם עסוקים בפעילויות כמו יחסי מין, שתיית בירות, עישון מריחואנה ומשחק סטריפ מונופול, הם נעלמים אחד אחד ונרצחים על ידי גורם בלתי ידוע אותו הבמאי, שון קאנינגהם, לא מראה לנו בשום שלב. 


מניין הגופות הסופי:  10, כולל שני המדריכים שמתו ב 1958, שברצח שלהם הסרט נפתח.


כלי הרצח: מגוונים למדי וכוללים סכין, קשת וחיצים, גרזן ומצ'טה.


סצנת הרצח המוצלחת ביותר: ג'ק (קווין בייקון) שוכב על המיטה ומרגיש שמשהו מטפטף עליו מהמיטה שמעליו. בדיוק כשהוא מבין שזה דם נתקע לו חץ בצוואר ממתחת למיטה. אתם מוזמנים לצפות בסצנה על ידי לחיצה על המילים הקטנות.


למעשה שני השלישים הראשונים של הסרט לא מצטיינים ביותר מדי אפקטיביות, אבל הם נסבלים מכיוון שהקאסט מורכב משחקנים חביבים למדי. למרות הדביליות  שלהם לכל אחד מהם יש אופי משלו, וחלקם די מקסימים. בעיקר חיבבתי את אנני (רובי מורגן), הקורבן השלישי בסרט והראשון בהווה הסיפורי. הדיאלוג שלה עם הנהג המקומי, בו הוא מזהיר אותה מהמחנה ומתחנן שתעזוב את העבודה, היה ממש סצנה מעולה. לא ברור גם למה אנני מתה, כי היא לא עושה שום דבר לא מוסרי, מלבד להיות קצת סנובית כלפי הנהג הנ"ל.

 

ההפחדות לא מפחידות בשום שלב. יש הרבה שוטים של POV, מן הסתם השפעה של "הלווין", אבל קנינגהם קצת שוחק את הטכניקה. אחד הדברים שקנינגהם עושה הרבה זה שוט שנראה כמו POV שמתקרב לאט לגבו של השחקן רק כדי להפוך לשוט רגיל לגמרי כשהשחקן מסתובב ומתעלם מהמצלמה. אחרי הפעם הראשונה שהוא עושה את זה זה נהייה די מעצבן. את רוב הרציחות אגב לא ממש רואים. או שרואים את התגובה על הפנים של הקורבן כשסכין נתקע לו בבטן, או שהגופה שלו מתגלית באופן מפתיע אחרי שהוא נעלם. שתי הרציחות היחידות שרואים ממש הן הרצח של בייקון והרצח של זוגתו מרסי, שמקבלת גרזן בפרצוף.




בשליש האחרון של הסרט חלה קפיצה של ממש באיכות, ודברים מתחילים לקרות (ספוילרים מכאן והלאה). לאחר שאליס, הפיינל גירל, נותרת לבדה ומבינה כי היא בצרות, מופיעה אשה נחמדה בשם וורהיס שבאה לעזור לה. מסתבר די מהר כי וורהיס הזו היא אמו של ג'ייסון וורהיס, ילד מעוות שטבע באגם בשנת 1957, בזמן ששני מדריכים שאמורים היו לשמור עליו היו עסוקים מדי במין לפני הנישואין. היא זו שרצחה את שני המדריכים בתחילת הסרט כנקמה, והיא זו שרצחה את כל המדריכים החדשים כשהיא הבינה שפותחים את קאמפ קריסטל לייק מחדש.


וורהיס מגולמת על ידי בטסי פאלמר, והיא דמות מעולה. היא מפוצלת אישיות, וחלק מהזמן היא מדברת בקולו של ג'ייסון, ומעודדת את עצמה לרצוח. מצמרר למדי. סצנת המאבק בינה לבין אליס, בסופה כורתת אליס את ראשה עם מצ'טה בהילוך איטי, היא קלאסיקה אמיתית. ברגע קלאסי נוסף מגיח גם הילד ג'ייסון מהמים ומנסה להטביע את אליס, שמתעוררת רק על מנת לגלות שזה היה חלום.


לא ברור בסוף הסרט למה הכוונה של אליס כשהיא שואלת את השוטרים אם הם מצאו גם את הילד ג'ייסון בזירת הפשע. היא כנראה איבדה את שפיותה. אולי נקבל על זה תשובה בסרט השני, כי בו, מן הסתם, לג'ייסון כבר יהיה תפקיד גדול יותר.  





נכתב על ידי ספוילר , 13/8/2010 13:21  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחר בספוילר - מרתון יום שישי ה 13 לכבוד יום שישי ה 13




כפי שאף אחד בוודאי לא שם לב, מחר עומד להיות יום שישי השלוש עשרה, שהוא, כידוע, המועד האופטימלי לצפיה אובססיבית

בסרטי אימה, מלבד הלווין. מכיוון שחלק גדול ממה שהבלוג הזה מתעסק בו הוא בדיוק הפעילות הנ"ל, החלטתי להקדיש את יום המחר לצפיה מרתונית בכמות הגדולה ביותר של סרטים מסדרת "יום שישי ה 13" שאספיק לדחוס ביום אחד. הסדרה מונה כיום כ 12 סרטים, וכמות השעות ביממה מוגבלת, אז כמובן שלא אספיק לראות את כולה, אבל אני מבטיח לנסות. בכל מקרה, אני עומד להתחיל בסרט הראשון ולהמשיך בסדר עולה, ועל כל אחד מהסרטים בהם אצפה אני אכתוב פוסט כאן בספוילר, מיד לאחר הצפיה. אז כולם מוזמנים להתעדכן במהלך היום, ובמהלך הלילה. יהיה אלים, יהיה מפחיד, יהיה מצחיק, ויהיה מטופש.


 נתראה מחר, ובינתיים אתם מוזמנים להנות מטיזר קטן בדמות הביקורת אותה כתבתי לפני חודשים מספר על סרט "יום שישי ה 13" האחרון.

נכתב על ידי ספוילר , 12/8/2010 16:50   בקטגוריות Guide For The Film Fanatic, אימה, סלאשר  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



In the Mouth of Madness


המלצה אישית: אל תראו את כל הסרטים של ג'ון קרפנטר. תשאירו כמה ליום גשום. מדהים שגם מעריץ ג'ון קרפנטר ותיק ואדוק כמוני עדיין יכול להיות מופתע לטובה מהסרטים של הבמאי המבריק הזה. הצפיה ב "פי הטירוף", הסרט השלישי בטרילוגיית האפוקליפסה של קרפנטר (שכוללת גם את "היצור" ואת "Prince of Darkness"), והקיצוני מביניהם, הזכירה לי שוב את התענוג העצום שבחשיפת פנינים נשכחות של הבמאים האהובים עליך. גם אם מתעלמים לרגע מהעובדה שחלק גדול מדייטת סרטי האימה הנוכחית שלי מורכב מהמשכוני "הלווין", ושחלקם לפחות לא עושים צדק עם המקור הקרפנטרי, הסרט הזה הוא כמו משב רוח מרענן של יצירתיות ותעוזה.



"פי הטירוף" הוא מסוג הסרטים שעלילתם נתונה לפרשנות, כמו הסרטים של דיויד לינץ' למשל, אתם הוא חולק  לא מעט נקודות דמיון. במרכז הסיפור ניצב ג'ון טרנט (סם ניל), פציינט בבית משוגעים, שמספר לאדם הבא לבקרו כיצד הוא התגלגל למצבו הלא מאוזן. פתיחה כזו תמיד משאירה פתח לעלילה שקורת כולה בתוך ראשו של הגיבור. מסתבר שטרנט, חוקר פרטי המתמחה בהונאות ביטוח, נשכר על ידי הוצאת ספרים למצוא סופר ספרי אימה פופולארי בשם סאטון קיין, שעקבותיו נעלמו, ואת כתב העט של ספרו החדש, ששמו כשם הסרט. טרנט עוקב אחר קיין לעיירה נידחת בשם "הובס אנד", ומגלה בהדרגה כי העיירה, המלון שלו, והאזרחים, מתוארים כולם בספרים של קיין.


המציאות והספרות ממשיכות להתערבב כשפוגש טרנט את קיין לאחר נסיונות כושלים לברוח מהעיירה, ומגלה כי הספר האחרון שלו עדיין בשלבי כתיבה, וכי דרך כתיבתו שולט קיין בנעשה בעיירה כולה, כולל במעשיו של טרנט עצמו. שאיפתו של קיין, כך מסתבר, היא להשתלט על העולם דרך הספר שלו, שרבים מקוראיו מאבדים את שפיותם, ולאפשר לכוח קדום ומרושע לחדור לעולם.


כמו הרבה במאים שמתמחים באימה דלת תקציב גם הסרטים של קרפנטר הולכים לעיתים על חבל דק שבצידו האחד הם מגוכחים ומשונים כל כך שזה מצחיק, ומצידו השני הם גאוניים כל כך שזה מפחיד. הסרט לא מכיל את הברק  של "הלווין" או של "הייצור". הוא הרבה פחות מהוקצע וממוקד מהם, אבל מצד שני הוא גם הרבה יותר נועז ושאפתני.


מכיוון שהסרט הוא חלק ממסורת מכובדת של סרטים שמנסים לשבור את הקו הדק בין הספרות למציאות, ביניהם ניתן למנות את "הסיפור שאינו נגמר", "חיים בין השורות" ו "אדפטיישן", הוא מאפשר לקרפנטר לייצר על המסך דימויים מאוד הזויים. מאפרים ואנשי אפקטים ללא ספק עבדו שעות נוספות כדי לבנות כמה מפלצות גועליות במיוחד, בהן הושקע ללא ספק הרבה דמיון. הקיצוניות הזאת הופכת את הסרט לקצת פחות מפחיד, בעיקר בצפיה היום, לאחר שנים של התפתחות בתחום האפקטים המיוחדים, אבל מצד שני העיצוב כל כך ביזארי שפשוט תענוג לצפות בו.



גם העלילה היא לא מסוג העלילות שמושכות את הצופה לתוכן. הסרט הוא יותר סוג של קרנבל פסיכדלי. הגיבור מיטלטל מאימג' מוזר אחד לזה שאחריו, מבלי שהוא, או הצופה, מצליחים להבין עד הסוף את החוקיות של העולם אליו הוא נקלע. הצפיה בסרט משחזרת את החווייה המבוכית אותה חווה הגיבור.


הסרט הוא גם סוג של מחווה לסופר ה.פ. לאבקראפט, והרבה מהשמות, כמו גם הקטעים המצוטטים מספריו של קיין, הם למעשה מתוך יצירתו של גאון האימה הזה, אותו קרפנטר מעריץ. וקשה להתעלם גם מההקבלות בין קיין לבין סטיבן קינג, אתו עבד קרפנטר בעבר  ב "כריסטין". אבל יותר מכל זהו נסיון של קרפנטר עצמו לחקור את תחום עיסוקו, ואת ההתמודדות היומיומית של אדם העוסק באימה באופן מקצועי עם השדים שהוא משחרר בכתיבתו.


יש להניח שהסרט לעולם לא היה מופק לולא היה התסריטאי שלו, מיקל דה לוקה, במקרה גם המנהל של חברת ניו ליין בזמן שהסרט צולם, מה שמן הסתם גרם לסוג של הליך הפקה מזורז. הרווח כולו שלנו. "פי הטירוף" רחוק מלהיות הסרט הטוב ביותר של קרפנטר, אבל אפשר בהחלט להניח שהוא אחד האישיים ביניהם, והצפיה בו היא חווייה מצחיקה, מצמררת, ובעיקר מרתקת. קרפנטר למתקדמים.














 

נכתב על ידי ספוילר , 4/8/2010 19:14   בקטגוריות אימה, ביקורות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם   
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע בדיוני ופנטזיה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לספוילר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ספוילר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ