לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הבלוג של דני סגל

כינוי:  ספוילר

גיל: 41



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

8/2010

יום שישי ה 13 חלק 5 - A New Beginning




אוי ואבוי. איזה סרט מעצבן. "יום שישי ה 13 חלק 5 – התחלה חדשה" הוא בינתיים הסיקוול החלש בסדרה, והסרט הראשון בה שהיה ממש משעמם. נראה כאילו המוות של ג'ייסון הותיר את הפרנצ'ייז במצב כאוטי ומבולבל, ושהתסריטאים שניסו להבין איך יוצאים מהברוך רק סיבכו את העניינים עוד יותר. רמז לפעם הבאה: פשוט תחזירו אותו לחיים!


טומי ג'רוויס, הילד אותו שיחק קורי פלדמן בסרט הקודם, עשה סימנים ברורים מאוד של פסיכוטיות לאחר שהוא ביתר את ג'ייסון במצ'טה. הציפיה הברורה היתה שבסרט הנוכחי הוא יהפוך להיות היורש. ואכן, הסרט מתחיל בסצנת חלום של טומי, בה מופיע שוב קורי פלדמן בתפקיד אורח קטנטן, כמו גם ג'ייסון המקורי שקם מקברו, אבל כשטומי מתעורר מסתבר שהוא כבר לא ילד אלא בחור צעיר, שהוא כבר לא קורי פלדמן (שבדיוק הצטלם ל "הגוניס"), אלא שחקן בשם ג'ון שפרד, ושג'ייסון עדיין מת לחלוטין.


טומי המבוגר אכן מעורער בנפשו, ובבית המשוגעים החביב והליברלי בו הוא מוצא את עצמו הוא סובל דרך קבע מחזיונות בהם נגלה אליו ג'ייסון ובוהה בו דרך המסכה. בינתיים מתחילים המשוגעים האחרים, ואנשים אחרים שגרים בקרבת מקום, להירצח בדרכים שונות על ידי יד נעלמה. החשד הוא כמובן שטומי אחראי לרציחות הללו, אבל רק בסוף הסרט מתברר אם זה נכון או לא, ועד אז הצופה כל כך מותש שלא באמת אכפת לו.


זה מצחיק להגיד את זה בהקשר של הסדרה והז'אנר, אבל כמות הרציחות בסרט הזה היא מוגזמת.

מניין גופות – 19 (בתכלס זה 21, אבל שתיים מהן היו בחלום)


כלי הרצח  - מצ'טה, גרזן, זיקוק תאורה, סכין, מזמרה, רצועת עור, מוט ברזל מחודד, מצ'טה, מצ'טה, מצ'טה.


סצנת רצח מוצלחת במיוחד – סצנות הרצח בסרט הזה די עלובות, והרבה מהן מתרחשות אוף סקרין. הסצנה היחידה שאכשהו התבלטה היתה הסצנה בה מחדיר הרוצח מזמרה לעיניים של אחת הקורבנות. אבל גם היא לא משהו.


מן הסתם המטרה בכמות רציחות גדולה כל כך היא ליצור עניין אבל התוצאה הפוכה. הרציחות הופכות לשגרתיות מדי, ובשלב מסויים זה מתחיל לשעמם. אורך הסרט הוא תשעים דקות כך שבערך כל ארבע וחצי דקות מופיעה גופה חדשה.



אבל גם אם ערימה מטורפת של גופות לא ממש מפריעה לכם, בדיחות הקרש והדמויות המוגזמות יגרמו לכם להתפתל בחוסר נוחות. דני סטיינמן הבמאי כנראה מאמין שכדי שהקהל יהנה יותר מסצנת רצח הוא צריך ממש לשנוא את הקורבנות, ולכן הרבה מהדמויות השוליות בסרט פשוט בלתי נסבלות. השמן המעצבן עם השוקולד על הפרצוף.  הרדנקס הצעקניים והמוזנחים. צמד האפרו אמריקאים חובבי מוזיקת הנשמה. לרגעים הסרט הזה נראה כמו תוכנית מערכונים לא מוצלחת שמבוססת על סטריאוטיפים מוקצנים. ולא מדובר במודעות העצמית החיננית של הסרט השלישי. מדובר במבוכה של ממש.


(ספוילרים)


בסופו של הסרט מסתבר שפאראמדיק שהופיע בדיוק עשרים שניות על המסך הוא הרוצח, ושהוא החליט לחבוש את מסכת ההוקי כדי שכולם יחשבו שג'ייסון הוא הרוצח, למרות שהוא מת. ההכרות של הצופה אתו כל כך שטחית עד שגם כשהוא בסופו של דבר מוריד את המסכה לוקח די הרבה זמן להבין מי הוא בכלל. וכאילו זה לא מספיק גרוע, הסרט שוב פעם נגמר ברמיזה שטומי עומד להיות הרוצח בסרט הבא, בדיוק כמו שנגמר הסרט הקודם. מה רוצים מאתנו?


בקיצור, חלש ביותר. אני ממש מקווה שהסרט הבא יהיה שיפור, כי כרגע אני קצת מתוסכל. נמשיך מחר. 



נכתב על ידי ספוילר , 14/8/2010 03:32   בקטגוריות אימה, ביקורות, סלאשר  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע בדיוני ופנטזיה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לספוילר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ספוילר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ