לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הבלוג של דני סגל

כינוי:  ספוילר

גיל: 39



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

8/2010

Piranha 1978




רימייק אלרט. רימייק אלרט. לכבוד הרימייק הבא עלינו לטובה החלטתי שהגיע הזמן לבדוק את "פירנה" גרסת 78. "גרמלינס", שנעשה שש שנים מאוחר יותר, הפך את ג'ו דנטה לסוג של סמכות בנושא קומדיית האימה, כך שהנחתי שצפויים לי כמה צחקוקים במהלך הסרט, ואם לא זה אז לפחות כמה רגעים של מודעות עצמית מתוחכמת. אבל למען האמת התבדיתי. למרות שבכל מקום מסווגים אותו כפרודיה, למעשה הסרט לא באמת מצחיק, ומכיוון שהוא גם לא באמת מפחיד, הוא לא היה החווייה הכיפית שקיוויתי שהוא יהיה.


בתחילת הסרט מתגנבים צמד תרמילאים תמימים למתקן צבאי משונה, ומחליטים לטבול בבריכה שנמצאת בו על מנת להתרענן. כשהם לא חוזרים הביתה נשלחת מגי (הת'ר מנזיס), בלשית פרטית שמתמחה במציאת נעדרים, למצוא אותם, וגוררת אתה לחיפושים את פול גרוגן (ברדפורד דילמן), אלכוהוליסט מתבודד ובודד. די מהר הם מבינים כי המתקן הצבאי נועד לגדל סוג חדש ומשודרג של דגי פירנה, שהיו אמורים במקור לנצח עבור האמריקנים את המלחמה בוייאטנאם. מכיוון שהמלחמה נגמרה הדגה נשארה בבריכה, עד שמגי לוחצת בטעות על ידית כלשהי, ומשחררת את הקרניבורים האמפיבים לנהר הסמוך, בו שוחים דרך קבע תושבי האיזור, כולל בתו של פול שנמצאת בקיטנה.


למרות אזהרות חוזרות ונשנות של מגי ופול, לא המשטרה, לא מנהל הקיטנה, ולא מלונאי מושחת (דיק מילר) שפותח פארק מים בדיוק באותו יום, לא מאמינים להם, כך שלדגים הרעבים יש לא מעט כיבוד. מגי ופול רצים, נוהגים, נכלאים בכלא, בורחים, ממשיכים לרוץ ושטים ברפסודה, כשבמקביל נכנסים אנשים למים ויוצאים בצרחות עם ביסים אדומים ומגעילים על כל הגוף, אם הם יוצאים בכלל.


יש לסרט הזה ללא ספק פאסון טראשי חביב למדי. הפונט של הכותרת, שמופיע בתחילת הסרט על רקע מים שנצבעים באדום, הדגים, שנראים כאילו מישהו מחזיק אותם ודוחף אותם בחוזקה וברפטטיביות לכיוון הקורבן התורן, הסאונד האלקטרוני המשונה והמעצבן שמלווה את ההתקפות, האיפור המצחיק והלא אמין של פצעי הפיראנות. יש אפילו סצנת סטופמושן משונה עם לטאה מוזרה ולא קשורה שמסתובבת במעבדה, סתם בשביל הכיף. שווה לראות את כל זה פעם אחת כי זה כל כך עלוב שזה ממש חמוד. גם השחקנים הראשיים חמודים, מגי ופול. הדינמיקה ביניהם כיפית וטבעית, ואתה די אוהב אותם בסוף הסרט. הם גם משחקים די טוב בתכלס.



הבעיה היא שבגלל שהסרט לא באמת מותח, ולא מצליח להצחיק בכוונה בשום שלב, נדמה כאילו את הדברים הטובים שיש בו צריך לחפור מבין הסדקים. כשלעצמה זו לא ממש בעיה, אבל מכיוון שמדובר בדנטה, אדם שכן ניחן בחוש הומור ובמודעות עצמית קשה שלא לתהות לאן הם נעלמו בסרט הזה. הכל נראה כאן על אש קטנה יחסית. יש כאן אמנם כמה רגעים בהם בברור דנטה מנסה להצחיק ולהיות מתוחכם, בדיחות דגים, אזכור של "מלתעות" אבל מכיוון שהסרט כולו לא משתמש בטון האירוני של הרגעים הללו הם נראים קצת לא קשורים. אולי ההתייחסויות ההומוריסטיות הללו הפכו למשהו כל כך מקובל בשנות התשעים שכבר קשה להתייחס אליהם כאל משהו ששווה להתייחס אליו. יכול להיות גם שהכישרון של דנטה לעבודה עם בובות קצת מתבזבז על צילום תת מימי. הדגים נראים מעולה, אבל די קשה לראות אותם.


אחת הסצנות יוצאות הדופן בסרט היא סצנה בה ילדי הקיטנה מותקפים על ידי פירנות. בדרך כלל בסרטי אימה אנשים מותקפים כשמגיע להם. אחרי שהם מפגינים תכונות שליליות, מתנהגים בטפשות, מקיימים יחסי מין, לוקחים סמים. כאלה. ילדים לא ממש יכולים לעשות שום דבר מטופש מהסוג הזה ולכן גם נדירים המקרים בהם הם נפגעים. במיוחד בקונטקסט של הסרט הזה, שמתיימר להיות סרט קליל, זה היה קצת מוזר לראות את הסצנה הזו. זה יוצר תחושה של חוסר מקצועיות. לפחות אף ילד לא מת. 


אגב ג'ון סיילס כתב את התסריט, אבל הוא לא באמת התייחס אליו כאל סרט רציני. וחבל. גם סרטי אימה על חיות שמחקים בלי בושה את "מלתעות" צריך לעשות טוב, וההפקה הזו נראית קצת עצלנית. ואולי היא פשוט התיישנה. 


מה שכן הפוסטרים מדהימים.









 

נכתב על ידי ספוילר , 18/8/2010 10:47   בקטגוריות אימה, ביקורות, Guide For The Film Fanatic  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ה 13 חלק 10 - Jason X




בזמן שניו ליין היו עסוקים בנסיון למצוא תסריט הולם לפרוייקט "פרדי נגד ג'ייסון", משימה שמעולם לא הושלמה, כפי שיודע כל מי שראה את התוצאה, שון קאנינגהם, המפיק, היה כל כך מתוסכל עד כי הוא החליט להפיק סרט נוסף בינתיים שלא יפריע להמשכיות של הסדרה. לא שהסדרה מצטיינת בהמשכיות יתר, אבל בכל זאת, הסרט הקודם הסתיים בשוט בו רואים את הכפפה של פרדי מושכת את המסכה של ג'ייסון אל מתחת לאדמה בליוויי צחוק זדוני. אי אפשר פשוט להתעלם מזה.


הפיתרון אותו קאנינגהם מצא הוא לצלם תסריט בו ג'ייסון מוצא את עצמו בעתיד, על חללית משוכללת. בתחילת הסרט ג'ייסון כלוא במתקן צבאי בו מדעני ההווה מנסים להבין מדוע הוא בלתי פגיע, כשבהמשך הוא מוצא עצמו בתא ההקפאה, שם הוא נשאר כארבע מאות שנה. איך בדיוק הפרמיס הזה לא פוגם בהמשכיות אני לא יודע, כי קיימת בכל זאת התעלמות מהעובדה שבסרט הקודם הוא... אהם.. הלך לגהנום, אבל נעזוב את זה.


ג'ייסון מוצא את עצמו בעולם של מסדרונות מתכתיים, מעבדות משוכללות, וחברי צוות צעירים, שמבינים די מהר שהם עשו טעות כשהם הוציא את ג'ייסון מההקפאה. לאחר שאחת מחברי הצוות, דרואידית מצודדת, מצליחה לפרק את ג'ייסון לחתיכות עם סוג של בזוקה עתידנית מתקדמת, ג'ייסון חוזר לחיים תוך שימוש באמצעי הריפוי מתקדמים (משהו שקשור לנמלי ריפוי מתכתיות מאנימציה ממוחשבת), והופך לאובר ג'ייסון (ככה הוא רשום בכותרות הסיום), סוג של ג'ייסון חדש עם שריון ומסכה עתידנית.


לאחר סצנות הפתיחה בהן הפרמיס מוצג, מסתבר שאין לתסריטאים יותר מדי רעיונות מתוחכמים לגבי השילוב של הסלאשר והמד"ב, ולמרות הפוטנציאל הסרט משעמם למדי. כאילו, אותו דבר, אבל בחללית, וחלש יחסית.


מניין גופות – 25


כלי נשק – מוט מתכת, שרשרת, אקדח, מצ'טה, מקדחה ענקית, חשמל.


סצנת מוות מועדפת – הסצנה מתוך הסרט הזה שהפכה לקלאסיקה היא הרגע בו ג'ייסון דוחף את פניה של אחת המדעניות לתוך גז שמקפיא אותן, ולאחר מכן שובר את פרצופה על השולחן. זו גם הסצנה הטובה ביותר בסרט, וזה לא אומר הרבה.



לקראת סיום הסרט משתמשים המדענים בהולוגרמות על מנת לגרום לג'ייסון להאמין שהוא בכריסטל לייק שוב, שם הוא מוצא שתי נערות מעורטלות שמצהירות כי תחביבן המרכזי הוא מין לפני נישואין ומציעות לג'ייסון מריחואנה ובירה. המודעות העצמית הזו היתה יכולה להיות במקום אם היוצרים היו משתמשים בה גם כדי להבין שהתסריט עלוב. אבל בסופו של אחד הסרטים הגרועים בסדרה היא ממש לא מצחיקה.


שלושת הסרטים האחרונים בסדרה, בהם הלוקיישן של כריסטל לייק נזנח כמעט לחלוטין, וג'ייסון מגיע למנהטן, הופך לתולעת שחורה מוזרה, ובסופו של מוצא את עצמו בעתיד הרחוק, גרמו לי להבין עד כמה הסדרה הזו באמת היתה זקוקה לריבוט של פלאטינום דיונס. ג'ייסון זקוק לידיים האוהבות של אנשים שאוהבים את הז'אנר, ומכבדים אותו, ולא של אנשים שחושבים שכל העסק הוא בדיחה אחת גדולה.


זהו, זה סופו של המרתון כי את "פרדי נגד ג'ייסון" ראיתי כשהוא יצא לקולנוע וממש אין לי כוח לראות אותו שוב. מסקנות? לא ממש, אבל יש דירוג (הכי טוב הכי למעלה):


חלק 2

חלק 1

חלק 4

חלק 7

חלק 3

חלק 9

חלק 6

חלק 5

חלק 8

חלק 10

 






 

נכתב על ידי ספוילר , 15/8/2010 12:07   בקטגוריות אימה, ביקורות, סלאשר  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ה 13 חלק 9 - Jason Goes To Hell




אז מסתבר שג'ייסון הוא למעשה דמון מרושע שנראה כמו נחש שחור קטן, ושהוא יכול לעבור מגוף לגוף דרך הפה, ושהגוף המעוות של ג'ייסון וורהיס בו הוא השתכן במשך שמונת הסרטים הראשונים בסדרה היה רק מעטפת זמנית. ומסתבר שלג'ייסון יש אחות, ושלאחות הזו יש בת ונכדה תינוקת, ושהדרך היחידה בה ג'ייסון יכול למות או להיוולד מחדש היא אם מישהו מהמשפחה שלו יהרוג אותו. ומסתבר שהאף. בי. איי. מקיימים מצוד אחרי ג'ייסון. קצת הרבה אינפורמציה בשביל סרט אחד לא?


"יום שישי ה 13 חלק 9 – ג'ייסון הולך לגהנום", מ 1993, הוא משהו שונה לחלוטין משאר הסדרה. למעשה לא נראה לי שניתן אפילו לקטלג אותו כסלאשר ממש. ג'ייסון לא מסתובב כל הסרט ורוצח אנשים. למעשה ג'ייסון כמעט לא מופיע כאן, לפחות לא בצורתו המקורית. במקומו אנחנו מקבלים את האנשים עליהם הנחש הקטן משתלט, שמנסים להגיע אל אחותו של ג'ייסון כדי שג'ייסון המקורי, שהגוף שלו התפוצץ לרסיסים בתחילת הסרט, יוכל להיוולד מחדש. דינמיקה קצת אחרת ממרחצי הדם הסטנדרטיים שהסדרה הזו מתמחה בהם.


מניין גופות – 11


כלי נשק – מצ'טה, מוט מתכת, סכין, דלת של מכונית


סצנת מוות מועדפת – הקורבן נחצית לשתיים באמצע סצנת מין על ידי מוט מתכת.


דברים משונים קורים בסרט הזה. הנחש השחור הקטן מתפתל מפה לפה ומזכיר מאוד את הפייס האגר מהנוסע השמיני. האנשים שג'ייסון השתלט עליהם מסתובבים ובוהים במבט מטורף. יש קטעים ניינטיזיים של מודעות עצמית, כמו ההתערבות של מנחה תוכנית טלוויזיה בנעשה, כולל קטעים מהתוכנית שלו, ודיינר שמוכר המבורגרים בצורת מסכת הוקי. אפילו הנקרומוניקון, הספר המשונה מסדרת איבל דד מופיע כאן. ממש אותו ספר, בררתי את זה. ויש כאן סצנת סיום בה זרועות ענקיות מושכות את ג'ייסון לתוך האדמה.


הסרט הזה הוא הסרט הראשון שהופק על ידי חברת ניו ליין, אחרי שנים שהפרנצ'ייז היה שייך לפאראמאונט, אז אולי זה מסביר את הגישה המשונה. זה פשוט לא נראה כמו יום שישי ה 13. זה סרט חמוד, ויש בו הרבה רגעים מאוד הזויים, אבל זה לא נראה קשור לסדרה בשום צורה. זה אפילו קצת דיסרספקטפול. מצד שני, זה הרבה, אבל הרבה יותר טוב מהסרט הקודם, אז חבל להתלונן.

 


 

נכתב על ידי ספוילר , 15/8/2010 02:00   בקטגוריות אימה, ביקורות, סלאשר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ה 13 חלק 8 Jason Takes Manhattan




הסרט השמיני בסדרה, "ג'ייסון כובש את מנהטן" משנת 1989, נחשב לאחד מרגעי השפל של ג'ייסון, אבל למרות שמדובר בסרט משעמם למדי המוזרות שלו כמעט משעשעת, עם דגש על הכמעט. נראה לי שהכעס של רוב המבקרים על הסרט נובע בצדק מהעובדה שרק השליש האחרון שלו מתרחש במנהטן, מה שהופך את הכותרת שלו לדי מטעה. מה גם שקשה מאוד לקרוא למה שהוא עושה במנהטן כיבוש מסוג כלשהו. מפלה צורבת יכולה להיות הגדרה מדויקת יותר. מדויקת מאוד למעשה מכיוון שמותו של ג'ייסון בסופו של הסרט נגרם על ידי פסולת תעשייתית שממיסה אותו, ומן הסתם גם צורבת קצת בדרך. אבל אני סוטה מהנושא.


 ג'ייסון חוזר לחיים כשהעוגן של יכטה שעוברת בכריסטל לייק פוגע בטעות בכבל חשמלי שעובר ליד גופתו, והזרם החשמלי העוצמתי מחזיר אותו לחיים. הגיוני זה לא, אבל לפחות זה עקבי, כי גם בסרט השישי הוא התעורר לחיים לאחר שהוא מקבל מכת ברק. ג'ייסון מטפס על ספינה עליה מפליגים תיכוניסטים למנהטן, ומתחיל לעשות את מה שהוא טוב בו.


מניין גופות – 17


כלי נשק – אקדח דיג, צילצל, גיטרה חשמלית, אבן חמה של סאונה, שבר זכוכית, מצ'טה, אקדח, חשמל, כוח המשיכה, גרזן, מזרק, מפתח שבדי.


סצנת מוות מועדפת – אין כל כך. סצנות מעפנות. אבל אם אני דוחק את עצמי לפינה אז הרצח הראשון, עם אקדח הדיג, לוקח את הבכורה. בעיקר בזכות היללות האותנטיות של הקורבן לפני האקט.


על הספינה נמצאת גם הפיינל גירל התורנית, רני וויקם, שהוזה מדי פעם ילד טובע ומפחדת ממים, מה שמוביל את הצופה למסקנה הבלתי נמנעת שהיא סובלת מטראומה כלשהי. בסופו של דבר מסתבר שגם היא נפלה לכריסטל לייק בילדותה, כמו ג'ייסון, ושג'ייסון הילד עצמו ניסה להטביע אותה.



בסופו של דבר ג'ייסון מטביע את הספינה כולה, וקומץ ניצולים על סירת הצלה מתקדם לכיוון מנהטן. בדקה השישים וחמש בערך, כשהצופה כבר מקלל את היום בו הוא קנה מכשיר די וי די, הם מגיעים למנהטן, רק כדי לגלות שג'ייסון שחה אחריהם.


כצפוי יש מרדף ברכבת התחתית, קצת סצנות בביוב, ורגע של התעלמות מצד המקומיים שחושבים שהם ראו כבר הכל, אבל הקצב האיטי להחריד של הסרט לא ממש מאפשרים להנות מכל זה. למעשה מבטים חוזרים ונישנים לכיוון השעון די לא מאפשרים לראות כמעט כלום מלבד את המחוג של השניות. ואגב, זה גם הסרט הארוך ביותר בסדרה. בינתיים.


הייתם חושבים שסלאשר שמתרחש על ספינה טובעת, ממשיך משם למנהטן בסירת הצלה, בזמן שג'ייסון רוצח שבעה עשר איש ונמס מפסולת תעשייתית, היה מצליח להיות לפחות מבדר לפרקים. הייתם טועים. נקסט.

 





 

נכתב על ידי ספוילר , 14/8/2010 23:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ה 13 חלק 7 - The New Blood





יש תקווה. הפרק השביעי בסדרה, "הדם החדש" משנת 1988, עולה בהרבה על חלקים חמש ושש, ולמעשה הוא סרט די מגניב. הטכניות והאנמיות של שני הסרטים האחרונים מפנים את מקומם הפעם לאקספרסיביות חיננית למדי בעיצוב ההפקה, ג'ייסון רטוב, מגעיל, ענקי ומעולה, וצילום דינמי ויצירתי. ואפילו האוויליות של התסריט היא אוויליות מהסוג הטוב, ההזוי והביזארי יותר.


העלילה הלא סבירה עוסקת בנערה בשם טינה, שסובלת מאותו סימפטום מוזר ממנו סבלה "קארי"בקלאסיקה של ברייאן די-פלמה, ומסוגלת להזיז דברים בכוח המחשבה כשהיא במצוקה רגשית. טלקינזיס מה שנקרא. בילדותה היא הטביעה בטעות את אביה בכריסטל לייק לאחר שהוא החטיף מכות לאמה, וכשהסרט מתחיל היא חוזרת לאותו אגם בחברת אמה ופסיכולוג נכלולי בשם קרוז, על מנת להתייצב מול הטראומה. מיותר לציין שכשטינה נכנסת למצוקה רגשית ליד האגם היא שולפת ממנו בטעות את ג'ייסון.


אין להכחיש ששהפרמיס מסובך קצת, אבל זה לא ממש מפריע. האווירה המסוייטת עושה את העבודה. ג'ייסון נראה מדהים, עם חתיכות עצם חשופות ועור מושי ומגעיל, וכשהוא מוריד את המסכה בכלל שמח (ראה תמונה) (כן, זה ג'ייסון). טינה מסתובבת באיזור, מעיפה טלוויזיות באויר ומפרקת בתים, והבמאי, ג'ון קארל בוצ'לר, משתעשע בזוויות צילום נמוכות וזומים עצבניים. סצנת הסיום נראית כמו משהו מתוך איבל דד, לא פחות.


מניין גופות – 17


כלי נשק – יתד אוהל, שק שינה, מצ'טה, מגל, צפצפה מפלסטיק, מסור חשמלי, גרזן.


סצנת מוות מועדפת – ג'ייסון מרים את שק השינה, עם הבחורה בתוכו, וחובט אותו על העץ בעוצמה.


סופסוף סרט שמצליח להסיח את דעתו של הצופה מכמה העלילה שלו מטופשת. אמנם בסוף, כשהאבא המת של טינה קופץ החוצה מן האגם ולוקח אתו את ג'ייסון למעמקים, חבטתי במצחי בתסכול, אבל לפחות עשיתי חיים בדרך. כל הכבוד. נקווה ששאר הסרטים יקחו את אותו הכיוון הפסיכי.









נכתב על ידי ספוילר , 14/8/2010 20:50   בקטגוריות אימה, ביקורות, סלאשר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ה 13 חלק 6 - Jason Lives




החלק השישי בסדרת יום שישי ה 13, "ג'ייסון חי", שיצא בשנת 1986, היה הסרט בו הפך ג'ייסון מרוצח סדרתי אנושי לדמות מיסטית ועל טבעית. גם בסרטים הקודמים ניחן ג'ייסון ביכולת מרשימה למדי להרפא מפציעות. בסרטים שתיים עד ארבע,שהתרחשו בארבעה ימים של זמן סיפורי, חטף ג'ייסון מצ'טה בכתף, גרזן בראש, ואי אלו נזקים נוספים, ושרד. הוא אף פעם לא היה דמות לגמרי ריאליסטית. אבל הפעם כוחות העל שלו מעוגנים בתסריט, ואין כל ניסיון לתרץ אותם.


טומי ג'רוויס, הפעם בגילומו של טום מת'יוס, מגיע בתחילת הסרט לקברו של ג'ייסון על מנת לשרוף את גופתו ולהיפתר בדרך זו מהחזיונות הרודפים אותו. כשניצב טומי מול גופתו המרקיבה של ג'ייסון הוא נתקף אמוק ומשפד את הגופה עם מוט מתכת ארוך. לרוע המזל בדיוק באותו הרגע פוגעים שני ברקים במוט המתכת ומפיחים חיים בגופה. ג'ייסון קם לתחיה.


כעיקרון הפתיחה הזו היא לא משהו, כי היא מטופשת בצורה מעיקה, אבל מצד שני, זה מאפשר לסרט להתקדם, ואפילו לחזור למסלול המוכר והאהוב של הסרטים הראשונים. שוב אנחנו בכריסטל לייק קאמפ, שוב יש שם מדריכים צעירים, והפעם אפילו יש שם ילדים חניכים. נחמד לראות את ג'ייסון בסביבה הטבעית שלו.


אבל מלבד ההנאה הקלושה שהסביבה המוכרת מספקת, הסרט הזה דל באופן מקומם ממש. למעשה זהו הסרט העדין והמהוסס ביותר בסדרה. אין בסרט רגעים מגעילים, אין בו רגעים מפחידים, לא ממש רואים את רוב מהרציחות,  והמפתיע מכל, אין בו עירום! ממש סרט ילדים.


מניין הגופות – 17


כלי הנשק – מוט מתכת, ענף של עץ, בקבוק שבור, מצ'טה, סכין.


סצנת מוות מוצלחת – אני מניח שיש רק מתמודדת אחת על התפקיד הפעם, למרות שקשה לי לומר שמדובר בסצנה איכותית במיוחד. באחד הרגעים ג'ייסון משפד את פרצופו של אחד הקורבנות על ענף עץ, והתוצאה היא פרצוף סמיילי מדמם שנותר על הגזע. תוכלו לחוות את הרגע הזה בערך בשני שליש הדרך של הקטע הזה.


בסרט יש לא מעט מקרים בהם ג'ייסון מפגין חסינות לפגיעות. יורים בו כמה וכמה פעמים והוא ממשיך להתקדם. מה שמעלה את השאלה איך כן אפשר לפגוע בו? ובכן, לאחר דפדוף קל בספר על תורת הנסתר מגיע טומי למסקנה כי הדרך להשמיד את ג'ייסון היא להטביע אותו באגם בו הוא טבע כילד. מכיוון שג'ייסון מעולם לא טבע באגם הזה מלכתחילה, כפי שלמדנו בסרט השני, הפיתרון קצת לא הגיוני, אבל הסרט הולך עם זה. בסצנת הסיום ג'ייסון קשור לסלע שנמצא בתחתית האגם, ופרופלור של סירת מנוע פוגע בראשו. ברור שאף אחד לא מאמין שזה באמת סופו של ג'ייסון, אבל נראה שבשלב זה יוצרי הסדרה כבר איבדו את הבושה לחלוטין, ופשוט לא אכפת להם.



כמו בסרט הקודם, גם הפעם קיימים כמה רגעים כואבים בהם דמויות מוגזמות ומטופשות מנסות להיות מצחיקות, אבל שלא כמו בסרט הקודם, יש פה רגע או שתיים שאשכרה מצליחים להיות מצחיקים בכוונה. בעיקר אלו שקשורים לילדים במחנה, שזורקים הערות ציניות מדי פעם. אבל הם לא ממש מצילות את הסרט מהשיממון הכללי שלו. וגם כותרות הפתיחה, סוג של גרסת ג'ייסון לפתיחה של ג'יימס בונד, יותר מאכזבות ממגניבות, כי הם גורמות לך להבין כבר מההתחלה שלא לוקחים אותך, את ג'ייסון, או את הפרנצ'ייז יותר מדי ברצינות.


מה שמעמיד סימן שאלה גדול סביב שאר ההמשכונים בסדרה. האם צפויים לי עוד סרטים טובים, או לפחות נסבלים, בסדרה הזו? מספר שש אמור להיות אחד הפופלאריים יותר בקרב המעריצים, ואני לא ממש מבין למה, אז אולי אני פשוט לא החומר האנושי הנכון כדי להנות מהאיזורים הנידחים האלו של הפרנצ'ייז? אולי אני אנין מדי? התשובה, בפוסטים הבאים.








נכתב על ידי ספוילר , 14/8/2010 12:46   בקטגוריות אימה, ביקורות, סלאשר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ה 13 חלק 5 - A New Beginning




אוי ואבוי. איזה סרט מעצבן. "יום שישי ה 13 חלק 5 – התחלה חדשה" הוא בינתיים הסיקוול החלש בסדרה, והסרט הראשון בה שהיה ממש משעמם. נראה כאילו המוות של ג'ייסון הותיר את הפרנצ'ייז במצב כאוטי ומבולבל, ושהתסריטאים שניסו להבין איך יוצאים מהברוך רק סיבכו את העניינים עוד יותר. רמז לפעם הבאה: פשוט תחזירו אותו לחיים!


טומי ג'רוויס, הילד אותו שיחק קורי פלדמן בסרט הקודם, עשה סימנים ברורים מאוד של פסיכוטיות לאחר שהוא ביתר את ג'ייסון במצ'טה. הציפיה הברורה היתה שבסרט הנוכחי הוא יהפוך להיות היורש. ואכן, הסרט מתחיל בסצנת חלום של טומי, בה מופיע שוב קורי פלדמן בתפקיד אורח קטנטן, כמו גם ג'ייסון המקורי שקם מקברו, אבל כשטומי מתעורר מסתבר שהוא כבר לא ילד אלא בחור צעיר, שהוא כבר לא קורי פלדמן (שבדיוק הצטלם ל "הגוניס"), אלא שחקן בשם ג'ון שפרד, ושג'ייסון עדיין מת לחלוטין.


טומי המבוגר אכן מעורער בנפשו, ובבית המשוגעים החביב והליברלי בו הוא מוצא את עצמו הוא סובל דרך קבע מחזיונות בהם נגלה אליו ג'ייסון ובוהה בו דרך המסכה. בינתיים מתחילים המשוגעים האחרים, ואנשים אחרים שגרים בקרבת מקום, להירצח בדרכים שונות על ידי יד נעלמה. החשד הוא כמובן שטומי אחראי לרציחות הללו, אבל רק בסוף הסרט מתברר אם זה נכון או לא, ועד אז הצופה כל כך מותש שלא באמת אכפת לו.


זה מצחיק להגיד את זה בהקשר של הסדרה והז'אנר, אבל כמות הרציחות בסרט הזה היא מוגזמת.

מניין גופות – 19 (בתכלס זה 21, אבל שתיים מהן היו בחלום)


כלי הרצח  - מצ'טה, גרזן, זיקוק תאורה, סכין, מזמרה, רצועת עור, מוט ברזל מחודד, מצ'טה, מצ'טה, מצ'טה.


סצנת רצח מוצלחת במיוחד – סצנות הרצח בסרט הזה די עלובות, והרבה מהן מתרחשות אוף סקרין. הסצנה היחידה שאכשהו התבלטה היתה הסצנה בה מחדיר הרוצח מזמרה לעיניים של אחת הקורבנות. אבל גם היא לא משהו.


מן הסתם המטרה בכמות רציחות גדולה כל כך היא ליצור עניין אבל התוצאה הפוכה. הרציחות הופכות לשגרתיות מדי, ובשלב מסויים זה מתחיל לשעמם. אורך הסרט הוא תשעים דקות כך שבערך כל ארבע וחצי דקות מופיעה גופה חדשה.



אבל גם אם ערימה מטורפת של גופות לא ממש מפריעה לכם, בדיחות הקרש והדמויות המוגזמות יגרמו לכם להתפתל בחוסר נוחות. דני סטיינמן הבמאי כנראה מאמין שכדי שהקהל יהנה יותר מסצנת רצח הוא צריך ממש לשנוא את הקורבנות, ולכן הרבה מהדמויות השוליות בסרט פשוט בלתי נסבלות. השמן המעצבן עם השוקולד על הפרצוף.  הרדנקס הצעקניים והמוזנחים. צמד האפרו אמריקאים חובבי מוזיקת הנשמה. לרגעים הסרט הזה נראה כמו תוכנית מערכונים לא מוצלחת שמבוססת על סטריאוטיפים מוקצנים. ולא מדובר במודעות העצמית החיננית של הסרט השלישי. מדובר במבוכה של ממש.


(ספוילרים)


בסופו של הסרט מסתבר שפאראמדיק שהופיע בדיוק עשרים שניות על המסך הוא הרוצח, ושהוא החליט לחבוש את מסכת ההוקי כדי שכולם יחשבו שג'ייסון הוא הרוצח, למרות שהוא מת. ההכרות של הצופה אתו כל כך שטחית עד שגם כשהוא בסופו של דבר מוריד את המסכה לוקח די הרבה זמן להבין מי הוא בכלל. וכאילו זה לא מספיק גרוע, הסרט שוב פעם נגמר ברמיזה שטומי עומד להיות הרוצח בסרט הבא, בדיוק כמו שנגמר הסרט הקודם. מה רוצים מאתנו?


בקיצור, חלש ביותר. אני ממש מקווה שהסרט הבא יהיה שיפור, כי כרגע אני קצת מתוסכל. נמשיך מחר. 



נכתב על ידי ספוילר , 14/8/2010 03:32   בקטגוריות אימה, ביקורות, סלאשר  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ה 13 חלק 4 - The Final Chapter





וואו. כרגע סיימתי לראות את הסרט הרביעי וה "אחרון" בסדרה, שנעשה ב 1984, ואני שמח להכריז כי הוא הרבה יותר טוב ממה שציפיתי שהוא יהיה. הבמאי ג'וזף זיטו זנח את הכיוון הדחקאי של הסרט השלישי, ויצר סרט שהרבה יותר מזכיר באופיו את צמד הסרטים הראשונים. וקורי פלדמן משחק בו!! והוא בן 13!!


הסרט מתחיל בזירת הפשע בה הסתיים הסרט הקודם. גופתו של ג'ייסון נלקחת באמבולנס לבית החולים, שם הוא מתעורר לחיים, רוצח אחות וסניטר, ויוצא לחופשי. בינתיים מסתבר שליד הכריסטל לייק יש שני בתים מבודדים. האחד מאוכלס על ידי משפחת ג'רוויס - אימא, בת גדולה, וקורי פלדמן קטן, והשני נשכר על ידי, איך לא, חבורה של צעירים פוחזים שבאו לעשות גוד טיים. מלבדם מסתובב בשטח מחנאי חובב שטוען כי הוא בא לצוד דובים, אבל למעשה הוא אח של סנדרה, שמתה בסרט השני, והוא מחפש את ג'ייסון וורהיס. מדהים כמה מרעננת ההתייחסות המפורשת להיסטוריה של ג'ייסון אחרי ההזנחה של הנושא על ידי הסרט הקודם.


ג'ייסון מתחיל לרצוח את כל הנוכחים לפי הסדר, כשהפעם הרציחות מאוד חלשות וחסרות יצירתיות.


מניין גופות – 13


כלי נשק – מסור, סכין, חץ דיג, חולץ פקקים, גרזן.


סצנת מוות מוצלחת במיוחד – למעשה הרגע החזק מהבחינה הזו הפעם הוא המוות של ג'ייסון, למרות שהעובדה שיש עוד שמונה המשכונים בסדרה גורמת לו להיות בחירה קצת מפוקפקת. אבל בכל זאת, הוא הכי פוטוגני. ג'ייסון חוטף מצ'טה בפרצוף שמגיעה עד מרכז הראש שלו, ואז נופל על הפנים, מה שגורם למצ'טה להינעץ עמוק יותר בגולגלתו. אאוץ' זו לא מילה.


לעומת רמת המקוריות הירודה של המיתות, רף המיניות עלה משמעותית בסרט הזה, ויש בו יותר עירום וסצנות מין מאשר בסרטים האחרים. נדמה כאילו הגיבורים לא מסוגלים לעשות כלום מלבד לדבר על מין, לקיים יחסי מין ולשתות בירות. הם אפילו לא מעשנים כלום. הסרט כולל רחצה בעירום (מסורת של הסדרה), מין במקלחת, צפיה בסרטי פורנו ישנים, ריקודי סלואו, והרבה משפטים כמו "אני ממש חרמן" או "האם אני זיון גרוע?".



כמו תמיד, גם הפעם בחלקו השני הסרט מעלה הילוך, אבל הפעם לא מדובר רק בקצב ריצה מוגבר וקרבות מרשימים יותר עם ג'ייסון. הפעם אשכרה קורה משהו. מסתבר שקורי פלדמן הצעיר הוא אשף בעיצוב מסכות מפחידות. כשהוא מבין מיהו ג'ייסון הוא מגלח את הראש ומתאפר ועושה כל מה שהוא יכול על מנת להראות כמו התמונה של ג'ייסון שהוא מוצא בעיתון. כשג'ייסון מביט בקורי המאופר מבעד למסכת ההוקי שלו הוא קופא במקום, מה שמאפשר לאחות הגדולה לתת לו את המכה המכריעה.


האם זה הגיוני? בואו לא נגזים. אבל בכל זאת, לג'ייסון יש היסטוריה של בהיה חסרת תזוזה בדמויות מוכרות, כפי שראינו בסצנה בסרט השני בה ג'יני התחזתה לאמא שלו. אז זה לפחות קונסיסטנטי בצורה מסויימת. מספיק טוב בשבילי.


מכיוון שזה הסרט "האחרון" בסדרה, מפתיע קצת לגלות איזה פתח רחב יצרו לעצמם התסריטאים לסיקוול. קורי, שנהנה קצת יותר מידי להרוג את ג'ייסון עם המצ'טה בסוף הסרט, וגם נראה כמוהו עם כל האיפור, מביט במצלמה בזדוניות בשוט האחרון, מה שיוצר את הרושם שהוא עומד להיות המחליף של ג'ייסון בסרט הבא.


ואם מישהו נזכר בטעות בסרטי "הלווין" אז הוא לא לבד. גם "הלווין 2" מתרחש בבית חולים, כמו סצנות הפתיחה בסרט הזה, וגם בסוף של "הלווין 4" נראה כאילו ילדה קטנה עומדת להיות ממשיכת דרכו של מייקל. דמיון מדהים.


חמש או לישון? נחייה ונראה. טכנית יום שישי ה 13 כבר נגמר, אבל יש לי כאן עדיין ערימה ענקית של סרטים. המממממממ.





נכתב על ידי ספוילר , 13/8/2010 23:58   בקטגוריות אימה, ביקורות, סלאשר  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ה 13 חלק 3




זה קצת מוזר לראות סרט שצולם בתלת מימד בדו מימד. מדי פעם אתה נתקל בשוטים משונים בהם המצלמה מתעכבת ללא צורך על אובייקטים שמתקרבים למצלמה קצת יותר ממה שהם צריכים. כדורי ג'גלינג שמצולמים מלמעלה, מכות גרזן חוזרות ונשנות לכיוון המצלמה. אבל אלו בדיוק סוג האתגרים שלקחתי על עצמי כשהחלטתי לרוץ, או יותר נכון לרבוץ, את מרתון סרטי יום שישי ה 13.


כצפוי, מבין שלושת הסרטים הראשונים בסדרה השלישי הוא הגרוע ביותר, אבל מצד שני, הוא גם המצחיק ביותר. נדמה כאילו העובדה שהסרט לא מתיימר להיות משהו מעבר לזוועתון זוועתי, שיחררה את היוצרים לעולם של מודעות עצמית משעשעת וקריצות לקהל. מצחיק למצוא כאן גם ציטוטים מהסרט הראשון, בעיקר חמש שעות אחרי שראיתי אותו.


הסרט מתחיל יום אחרי שהסרט הקודם נגמר, וכבר בדקות הראשונות שלו, אחרי פלאשבק מתיש מהסרט הקודם, נאמר המשפט הקלאסי "לאן נעלמה המסרגה השניה שלי?". ג'ייסון רוצח את שני הבעלים של חנות בגדים, מחליף את האוברול מהסרט הקודם במכנסיים אפורים וחולצת כפתורים חומה, בסגנון קומוניסטי משהו, ומתמקם באסם של מקום בשם היגינס הייבן, שנמצא בקרבת קריסטל לייק.


מבין קבוצת הצעירים הטרייה שמגיעה להיגינס לייק לנפוש, רק שניים מאופיינים בצורה מעניינת. האחד הוא שלי (לארי זרנר), בחור שמנמן וחסר ביטחון שנהנה להפחיד את חבריו במתיחות מטופשות, כמו לתקוע לעצמו גרזן מזוייף בראש ולהיתחבא בארון, או לפרוץ מהאגם עם מסיכת הוקי. השניה היא כריס היגינס (דנה קימל), הפיינל גירל והבעלים של היגינס הייבן, שמגיעה לאיזור כדי להתמודד עם טראומה מהעבר. בצעירותה, כך מסתבר, היא הותקפה ביער על ידי דמות מעוותת, והיא הגיעה למקום על מנת להוכיח לעצמה כי היא אמיצה יותר ממה שנדמה לה. או משהו כזה. אין בסרט הזה דמויות מהסרטים הקודמים, מלבד ג'ייסון כמובן, ואין עיסוק של ממש בהיסטוריה שלו, וחבל.


כל הנוכחים מתחילים להרצח על ידי ג'ייסון בצורות שונות ומשונות, וג'ייסון גם משאיל משלי את מסכת ההוקי. קשה להכחיש את הרושם הכביר שהוא עושה כשרואים אותו לראשונה עם המסכה, בסצנה בה הוא יורה על אחת הצעירות עם אקדח דייג ופוגע לה בעין עם צילצל. סופסוף ג'ייסון הוא ג'ייסון, איטי, נונשלנטי, גדול ומפחיד.


מניין הגופות – 12


כלי הרצח – סכין קצבים, מו ידיו, מסרגה, קילשון, מצ'טה, אקדח דיג, חשמל, הדבר הזה שמחטטים אתו בגחלים לוחשות בתוך האח.

 

סצנת מוות מוצלחת ביותר – ג'ייסון מוחץ את ראשו של ריק עד שהעין שלו יוצאת מהמקום, וקופצת לכיוון המצלמה (בטח נראה מדהים בתלת מימד). ליחצו כדי לחוות.


כאמור, הסרט לחלוטין נוסחתי, ואין לו ממש עלילה. הבמאי, סטיב מיינר פעם שניה, יצר סרט על טהרת הטבח חסר הסיבה. אין ממש אפקט מצטבר, ואפילו הקרב האחרון בין כריס לג'ייסון לא מצליח להפחיד או להרשים, אם כי הוא בהחלט החלק הכי טוב בסרט.



מה שכן יש כאן זה בדיחות חמודות. הרגע בו אחת הבחורות, לאחר שיחה על צרחות, מסתובבת וצורחת סתם כל כדי להתאמן, ומקפיצה בדרך את הדופק של הצופה. או הרגע בו מסתבר שהדבר החום והבלתי מזוהה שנראה דרך החריץ בוילון האמבטיה הוא לא ג'ייסון, אלא אחד הבחורים שהחליט ללכת בהליכת ידיים. וכמובן, הרגע שמיד לאחר מכן, בו ג'ייסון חוצה אותו לשתיים עם מצ'טה מהמפשעה ומטה. או הסצנה, שמצוטטת מהסרט הראשון, בו מטפטף דם מהתקרה והמצ'טה חודרת ממתחת לערסל, כמו במוות של קווין בייקון מלפני שני פוסטים.


סיום הסרט שוב השאיר אותי קצת לא מסופק. שוב נעשה שימוש בסצנת חלום בה הגיבורה ישנה על סירה, רק שהפעם הדמות שקופצת מהמים היא גופתה המעוותת של הגברת וורהיס, שמעולם לא טבעה באגם למיטב ידיעתי. לאחר שכריס מתעוררת מסתבר שהיא כפי הנראה איבדה את שפיותה, והיא נלקחת בניידת. אבל גם אם מדובר בחזיון של נערה מעורערת, היה אפשר להשתמש בו על מנת לייצר משמעות כלשהי.


השורה התחתונה היא ג'ייסון במסכת הוקי, ובגילומו המעולה של ריצ'רד ברוקר. הוא מפחיד כשרואים אותו ללא המסכה עם פנים מעוותות, והוא מפחיד אפילו יותר עם מסכת הוקי.


אני ממש מקווה שהסרט הזה הוא הסרט הכי גרוע בסדרה, אבל משהו אומר לי שהוא אפילו לא מתקרב לזה. בקרוב נדע.     










נכתב על ידי ספוילר , 13/8/2010 18:31   בקטגוריות אימה, ביקורות, סלאשר  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שישי ה 13 חלק 2




המרתון ממשיך במרץ, והסרט השני בסדרה, שנעשה שנה אחרי הראשון ב 1981, מפתיע באיכותו. בניגוד לחוקי סרטי האימה כפי שהם מפורטים בסדרת סרטי "הצעקה", מניין הגופות בסיקוול הזה נמוך מהסרט הראשון, אבל למעשה בכל מובן אחר הסרט הזה עולה על הסרט הקודם. מדהים.


סצנת הפתיחה, בה נהרגת אליס, הפיינל גירל מהסרט הקודם, לאחר שהיא מוצאת את הראש של גברת וורהיס, אותו היא ערפה בעצמה, במקרר ביתה, מבהירה כבר מהרגע הראשון שהסרט הזה עשוי הרבה יותר טוב מהקודם. הסצנה הזו הצליחה לעשות משהו שלא קרה בסרט הראשון בשום שלב, ליצור מתח של ממש. וגם השימוש בשוטים מאוד ארוכים מרשים.


בהמשך אנחנו מתוודעים לקבוצה גדולה למדי של מדריכים צעירים במחנה נופש שנמצא בשכנות לקמפ קריסטל לייק מהסרט הקודם. הפעם מספרות האגדות המקומיות שג'ייסון, בנה של גברת וורהיס, למעשה מעולם לא טבע, אלא נותר בגפו מילדות באיזור האגם, ונאלץ להישרד בכוחות עצמו על ידי ציד. כמובן שאל הדיבורים על זה שג'ייסון הורג את כל מי שנכנס לקריסטל לייק מתייחסים כולם כאל צ'יזבאטים מטופשים, אבל בכל זאת האזהרה לא להתקרב לאגם השכן עומדת בעינה.


בני הנוער, שביניהם אין הפעם אף שחקן מוכר, מתפנים לעיסוקים הרגילים שלהם, שכוללים הפעם שחיה בעירום, משחק שחמט, סקס, ובילוי במועדון בעיירה הקרוב, בעוד דמות לבושה באוברול ג'ינס וחולצת פלנל, הבגדים הקלאסיים של פסיכופאטים מהדרום, מסתובבת במחנה וקוטלת אותם אחד אחד.


מניין הגופות – 8


כלי הנשק בהם נעשה שימוש – חוט טייל, פטיש, חנית, קילשון, מצ'טה, דוקרן קרח, מסור חשמלי.


סצנת מוות מוצלחת ביותר – אני מתפתה להגיד שמדובר בסצנה בה משפד ג'ייסון זוג בעזרת חנית בזמן שהם עסוקים במשגל לוהט, אבל בסופו של דבר אין תחרות למצ'טה אותה חוטף מדריך עם כיסא גלגלים בפרצוף, ולהידרדרות שלו אחורנית במורד המדרגות לאחר המוות. הקליקו אם אתם מעזים.

אם בינתיים הסרט נשמעע משעשע וחביב, בחלקו השני הטון הופך להיות מסוייט הרבה יותר, וג'יני (איימי סטיל), העוזרת למנהל המחנה, והפיינל גילר התורנית, מוצאת את עצמה במרדף סטייל "המנסרים מטקסס" ביער האפל, כשג'ייסון, שפניו מוסתרים על ידי שק לבן, דולק אחריה במהירות ובהחלטיות.



רגע השיא הוא הרגע בו מוצאת ג'יני את ביתו של ג'ייסון, ובתוכו את ראשה של גברת וורהיס מוקף בנרות. ג'יני, שהיא במקרה סטודנטית לפסיכולוגיה של ילדים, היא היחידה שהתעמקה בסיפור של ג'ייסון, ויש לה פרשנות מקיפה למדי למצב הנפשי המעורער בו הוא אמור להיות לאחר מות אמו. כשג'ייסון נכנס היא לובשת את הסוודר של האם, ומנסה לגרום לו להאמין שהיא עצמה אמו. באופן לחלוטין לא הגיוני זה עובד לכמה רגעים, עד שג'ייסון רואה את ראשה של אמו האמיתית והקסם נשבר.


סיום הסרט עצמו, בו רואים את פרצופו המעוות של ג'ייסון בהילוך איטי לאחר שהוא פורץ מהחלון ומתקיף את איימי, הוא רגע קולנועי מדהים, שנראה כאילו הוא לקוח הישר מהקולנוע האילם. הטענה היחידה שלי נגד הרגע הזה היא שהוא נחתך קצת מהר מדי, ולא באמת ברור מה קורה עם ג'ייסון בסוף הסרט, כי בסצנה הבאה כבר רואים את ג'ייני באמבולנס.


העלילה עדיין לא לגמרי מסתדרת לי. הרי בסרט הקודם גברת וורהיס נקמה את מותו של ג'ייסון הילד שנים לפני כן בטביעה. איפה בדיוק ג'ייסון היה במהלך הסרט הקודם, ואם הוא לא מת אז מה אמו נוקמת בדיוק. האם ג'ייסון ואמו היו בקשר בזמן שהוא חי בטבע ושמר שאיש לא יכנס למחנה? ואם הוא אכן עשה זאת, אז מדוע הוא היה צריך שאמו תרצח עבורו בסרט הקודם? משונה. אבל אני מניח שזה מוגזם לצפות לקוהרנטיות עלילתית בסדרה הזו, ואני צריך פשוט להתרגל לזה.


 בכל מקרה, הבמאי סטיב מינר עולה על שון קנינגהם כמעט בכל מובן. הסרט הרבה יותר מקצועי, יש בו הרבה סצנות מפחידות והרבה אוירה. במוזיקה מהסרט הקודם, שמזכירה באופן מחשיד את המוזיקה של ברנארד הרמן ב "פסיכו", משתמשים גם הפעם.

על העובדה שהדמויות עצמן פחות כיפיות ולא מתפתחות בכלל מכפרת הנוכחות של ג'ייסון עצמו, שהוא, כמובן, גיבור טרגי ונוגע ללב. סוג של קווזימודו. וכשג'יני מתארת אותו כילד שכלוא בגוף של מבוגר, זה מעביר צמרמורת או שתיים.

 

קדימה לסרט השלישי, בו סופסוף ימצא ג'ייסון את המסכה המפורסמת שלו. 



נכתב על ידי ספוילר , 13/8/2010 16:19   בקטגוריות אימה, ביקורות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע בדיוני ופנטזיה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לספוילר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ספוילר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ