לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

אל הר צין ומעבר לו.


חלקים מהדרך שלי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ ֳ¥ֳ¹ֳ¸. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

גשם בארץ השמש הנצחית


יוצאים אל החממה ב5:40. עדיין קריר מהלילה אך מתחממים מההליכה. מגיעים וממשיכים את העבודה של אתמול. א׳ לא נותן לי את השקט שלי וזה מבאס. היה יותר כיף לעבוד עם ד׳. אבל ניחא, אני מנסה לא לשמוע אותו מזמזם ואומר דברים דביליים.

התאילנדים מצחיקים כלכך ויש אחד שיודע עברית. אני צוללת לתוך הפרחים וזה מריח נעים ומצחיק אותי. השמש הולכת ומחממת ככל שהיום ממשיך עד שבערך ב10 וחצי כבר ממש חם לי. הידיים השחירו זה מכבר והלכלוך לא יורד. יש סדקים בצידי האצבעות והעור שם גס ומחוספס. עוד ועוד פרחים נאספים אל הדליים ומועלים אל העגלה. וב12 הפסקה של שעה. כשחוזרים לעבוד, נשמע רעם מרחוק, ואנחנו עובדים תחת השמיים הפתוחים. לא עוברת חצי שעה והסופה מגיעה אלינו. הולכים אל העגלה ומחכים. בינתיים קצת סקייפ עם ל, עושים שלום לתאילנדים וזה מצחיק. הגשם נפסק אבל הכל רטוב כלכך שאי אפשר להמשיך לעבוד. הולכים אל בית האריזה ושם אורזים את מה שקטפנו היום. המחשבות מתגלגלות מנושא למשנהו והידיים עובדות אוטומטית. 

מסיימים מוקדם ואני מבשלת מרק. שוקלת לתפוס טרמפ כדי להגיע לסופר במושב אחר, אבל כלכך נעים מתחת לשמיכה. מדברת עם ל׳ ומתגעגעת.

אז סך הכל, טוב לי.

נועה

נכתב על ידי האמת הפשוטה , 25/11/2012 16:51   בקטגוריות אושר, געגועים, ל', מחשבות ותהיות, רגעים, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היום היום!


כל השנים האחרונות מלאות בהתחלות חדשות. המכינה, הצבא, ועכשיו עבודה חקלאית. אני אוהבת את זה. לצאת מהבית, להכיר אנשים חדשים, להסתדר לבד, ללמוד, לשמוע, לגלות.. ככה צריך לבלות את השנים שאחרי התיכון. 

בטיול באירופה פגשתי חבר'ה בגילי שלא יודעים. לא מביעים דעה, לא אכפת להם במיוחד, לא נלחמים על משהו שבאמת חשוב להם.. ככה, אדישים כאלה. שאגב, יש כאלה גם בישראל. אבל אני מרגישה שאנחנו- רובנו- נדחפים למין מציאות שבה אתה חי בתוך דעות, שבה דברים נמצאים מסביב- על הקירות, בתחנות האוטובוס, בפרסומות בפייסבוק שזה פשוט בדיחה. כל המידע הזה והדעות והמגוון נדחף לנו אל מול העיניים ועם כמה שזה קשה ומורכב- זה מעניין והרפתקני. וצריך להחליט ולבחור צד ולהביע דעה ולהצביע בבחירות והבחירות אולי אפילו באמת ישנו משהו ואם לא אז נלך להפגין ברחוב גם נגד זה וניקח חלק (לפחות אני מקווה) וזה קיום חי כזה, אי אפשר לזרום. צריך לשחות.

אז כן. היום אני מתחילה עוד פרק ועוברת שוב למדבר (אתה יכול להוציא את נועה מהמדבר, אבל לא את המדבר מנועה), הפעם לערבה ולא לנגב. אני הולכת לעבוד בעבודה קשה ומשעממת במשך רוב היום ואחר-כך לחזור לחדר ולנוח ולהרגיש איך השרירים שלי התעייפו ולדעת שעשיתי משהו. אבל הכי חשוב- קצת מנוחה לפני שאני חוזרת לחינוך. בלי להכין מערכי שיעור, בלי פעילויות, בלי לבכות בגלל משהו שקרה לילד או פשוט בגלל שהחיים שלו מעציבים אותי. ככה, לעשות חשבון נפש ולהיות רק נועה ורק אחר-כך להתמסר מחדש ולתמיד לחיי החינוך. 

עדיין לא בדיוק סגורה על מה קורה. יכול להיות שארצה להתחיל ללמוד כבר בשנה הבאה ובמקרה הזה כדאי להגיש את הטפסים כבר מדצמבר הזה שזה פאקינג עוד חודש אלוהים ישמור, איך אדע תוך חודש? 

והפחד הכלכלי הזה של להתחיל ללמוד בלי בסיס אמיתי ולעבור לגור עם ל' שזה אומר כבר להפסיק לחסוך ולהתחיל לבזבז ולהיות במאזן ומה יהיה עם העבודה של ל' והאם באמת נצליח להחזיק בית יחד? אבל מין שלווה כזו בכל פעם שאני מתחבקת איתו כי הכל יהיה בסדר כל עוד אנחנו ביחד (שזה קיטש נוראי אבל כמה נכון).

אז זהו. שוב אני עוזבת. אחזור עוד חצי שנה. 

 

בינתיים נאחל לי ולכם כיף גדול, 

נועה.

נכתב על ידי האמת הפשוטה , 29/10/2012 11:13   בקטגוריות אושר, בחורים, התחלה חדשה, חינוך, ל', לימודים, מחשבות ותהיות, משאלות, נצחונות קטנים, תכניות לעתיד, אהבה ויחסים, אופטימי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חודש.


חודש חופש למנוחה בבית זה בכלל לא דבר חיובי. אני לא יכולה לסבול את אמא שלי. 

זה לא קצר בתקשורת, זה חוסר בתקשורת. אמא לא מקשיבה. 

גם לי יש עיסוקים משלי, מחשבות, תהיות. 

אבל רבאק, אני ממש פה, אם תקשיבי למה שאני אומרת במקום לצקצק זה יהיה אדיב. תודה. 

 

 

 

היום ל' ואני בילינו כמעט יום שלם בטלפון בשיחה על ענייני לימודים ועבודה. הוא בן 26 ועדיין לא החליט מה הוא רוצה לעשות שיהיה גדול. (למרות שיסיים השנה תואר ראשון) (אבל מה זה בכלל תואר ראשון אם לא נייר טואלט)

הוא אמר לי היום שגם אם הוא מתחייב לעבודה הנוכחית שלו עוד 8 שנים ואז עוזב ומתחיל ללמוד נטורופתיה זה מגניב.

"אבל קושקוש, יש ענייני חתונה שלנו וילדים"

"נו, אפשר גם ללמוד עם ילדים!"

אז מצד אחד ככה קצת חורה לי שאין לו בעיה עם להיות סטודנט ולהתחיל קריירה בגיל 34. מצד שני כיף לי שזה ככה הולך לכיוון של חתונה -שלנו- וילדים -שלנו- וממש אפשר לראות את זה קורה. 

בינתיים הכל מפחיד וגדול, אני רק מקווה שהוא יצליח לעשות החלטה נבונה ויהיה לי התענוג לעמוד לצידו בהחלטה שיבצע..

 

 

נועה.

נכתב על ידי האמת הפשוטה , 3/10/2012 22:15   בקטגוריות אושר, אכזבות, המשפחה שלי, ל', מחשבות ותהיות, משאלות, תכניות לעתיד  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  האמת הפשוטה

בת: 22




הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , המתמודדים , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאמת הפשוטה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האמת הפשוטה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ