לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

אל הר צין ומעבר לו.


חלקים מהדרך שלי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ₪ֳ´ֳ±ֳ©ֳ«ֳ¥ֳ¬ֳ¥ֳ¢ֳ©ֳ÷ ֳ¹ֳ¬ֳ©. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חנוכה תש"ע


התחלתי את הפוסט בלשטוח בפניכם את התהליך שעשיתי בשנתיים האחרונות. באיך הפסקתי לפגוע בעצמי והתחלתי בתהליך של בנייה. בחרדות שהצלחתי להתגבר עליהן, הפגיעה העצמית שעצרתי, האיזון שהצלחתי לבנות. הבנתי שאם אתחיל בלספר לא אסיים ובכל מקרה אני לא בטוחה לאן זה הולך. ובטוח לא אגיע לנקודה. 

רציתי לספר על הסדנא שהייתה בעצם הנקודה, אבל גם לספר על הסדנא לא יעביר את זה. כי פשוט ככה, זה יותר מזה.

 

אספר על הר צין.

אחרי כל מה שהיה, באמצע הטיפול הפסיכולוגי, באמצע המכינה, סיימתי את סדנת מיומנויות שטח. מה זה סיימתי, מה זה סדנא. כולה ארבעה ימים במדבר, טיול נודד. פשוט קצת מפחיד יותר מהרגיל כי אין לך מושג מה הולך לקרות. וכי זה היה הטיול הנודד הראשון שלי. וכי במהלך ארבעת הימים האלו בכיתי והתייאשתי מספיק לשנה שלמה. 

מה שהיה מגניב בלסיים את זה, זה שלא ידעתי שזה עומד לקרות. זה היה בנר שני של חנוכה, עשינו הליכה בעיניים עצומות בשדה הבולבוסים שלמרגלות הר צין. אני בכיתי, כמובן. לא האמנתי שמחכה לי עוד יום שלם של הדבר הזה. רציתי לסיים את הכל וללכת הביתה- מחשבה שעלתה בראשי די הרבה בימים האלו. כבר בבוקר, כשקמנו וראינו מרחוק את הר צין היתה הרגשה שנעלה עליו. הנה משהו נוראי לעשות, למה שלא יתנו לנו לעשות אותו, חשבתי לעצמי. ואכן כשסיימנו את ההליכה העיוורת הודיעו לנו שאנחנו עולים על הר צין. 

 

ניסיתי לדחות את הקץ, כמו תמיד. הלכתי אחרונה, עצרתי לשירותים. בסוף הגענו והעלייה הסתברה כמשהו לא נורא בכלל- חלק מהבנים אפילו עשו אותה בריצה. אז עליתי- לא בריצה- אבל עליתי. עצרתי באמצע, הסתכלתי. הייתי אחרונה, היה לי זמן. מה שמוזר בהר הזה זה שהוא מזדקר ככה פתאום! אני גרה על הר יותר גבוה, מסביבי היו הרים גבוהים- אבל לעלות ככה את הגובה הזה בבת אחת נראה מאוד מאיים.

אז הגעתי, וכל הדרך שעשינו נפרשה בפני. המון.

בהתחלה לא הבנתי שנגמר, כי לא אמרו. ישבנו לשיעור! שיעור באמצע הר צין! על אהרון ואני לא יודעת מה עוד, כי לא הייתי ערה. הייתי עסוקה בלהתעפץ ולרחם על עצמי. כשהסתיים השיעור פיזרו אותנו לישיבת בדד והסתכלות על הנוף- לא משהו יוצא דופן במכינה. עד שפתאום קיבלתי דף שעליו כתוב, "מזל טוב, סיימת את סדנת מיומנויות שטח בהצלחה!" עם השיר "מים מתוקים" של מאיר אריאל. 

 

אז ישבתי לי על הר צין ובכיתי. כאילו שלא היה מספיק בכי בימים האלו, הייתי צריכה לסיים עם בכי. בכיתי ובכיתי, ואז התחבקתי עם כולם והייתי מאושרת וידעתי שזהו- מעכשיו אני יכולה לעשות הכל. 

 

לכן הגיע הזמן גם לשנות את שם הבלוג. כי אני ממשיכה עכשיו, מנסה לעלות. 

 

חנוכה שמח,

נועה.

נכתב על ידי האמת הפשוטה , 25/12/2011 20:15   בקטגוריות אושר, הפסיכולוגית שלי, הפרעות נפשיות, התחלה חדשה, חרדות, מאיר אריאל, מוזיקה, מחשבות ותהיות, מכינה, משאלות, נצחונות קטנים, רגעים, פעם, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כן, טוב,


אני לא יכולה לצפות שמישהו יהיה גם צמחוני, גם שומע מוזיקה נהדרת, גם כותב יפה, גם חתיך, גם מקשיב, גם מצחיק, גם מזמין אותי לצאת איתו, גם מבלה בחברתי ערב בהחלט מוצלח, גם מנשק אותי בטיימינג נהדר ועם מלא של כימיה ביננו וגם יתקשר אחרי כל הנהדר הזה. נכון?

 

טוב, אז לפחות היה ערב אחד נהדר. וזהו, זה ישאר כזה. שלא יתקשר, הזבל. (:

 


 

נניח שזה פוסט אחר לגמרי:

הייתי אצל קב"נית השבוע. לא כי אני משתגעת (been there, done that) אלא כי אני רוצה חמש"ושים. וחשבתי לי, אלך אליה, אזיל כמה דמעות, אדבר על זה שאמא שלי כאמור משוגעת ושאני צריכה חמשו"שים.

טוב, אז הגעתי לחר"פ ב"ש בשעה מוקדמת בקטע ממש מוגזם, ונכנסתי שעתיים וחצי אחרי בקטע ממש ממש ממש מוגזם. וכשנכנסתי כבר הייתי כל-כך עצבנית שהיו לי דמעות בעיניים ויכול להיות שזה יצר רושם של משוגעת.

בכל מקרה, אני חשבתי שנשב ונדבר! אבל לא! עכשיו היא צריכה לשמוע את כל תולדות החיים שלי, ולהקליד אותן במחשב אלוהים יודע לאן, ואת כל המחשבות והנטיות והאהבות והאכזבות וההורים והילדים והצבא והמכינה ו..

טוב, מה אני מתלוננת, כאילו שאני לא נהנית לדבר ולספר.

 

מה שכן, כמובן שהיה סעיף פגיעה עצמית. ואני, כמו מטומטמת, אבל ממש, מגמגמת לה. מה מגמגמת מה! פשוט לא! פשוט להגיד לא! למה אני לא יודעת לשקר?!

אז אמרתי משהו כמו "אהההה בערך.. בקטנה כזה..." והיא כמובן ביקשה פירוט ואני הנפצתי משהו על כמה שריטות עם סכין לא חדה בקטע חד פעמי באמצע כיתה י"ב. שזה בכל מקרה שקר, אז למה לא לשקר מלכתחילה. אבל היה לי מאוד חשוב להקטין את התקופה ואת הרצינות של הפגיעה כדי שלא אחשב לאובדנית, כי באמת אלוהים יודע לאן מידע שכזה יכול להגיע. 

ואני לא אובדנית. אז מה זה משנה אם אני אומרת או לא. 

 

בכל מקרה, אחר-כך אני מקווה שתיקנתי את הרושם שלי כאולי קצת משוגעת על-ידי סיפור עניין החרדות וההתגברות עליהן והרשיון והטיולים והמכינה ועוד. אבל בשורה התחתונה, היה מאוד נחמד. התגעגעת ללדבר עם בעלת-מקצוע יותר משחשבתי. 

 

היא רצתה שאבוא שוב. אז היום שוב באתי. ודיברנו עוד מלא, חפרנו עוד קצת בהיסטוריה שלי. שזה תמיד נחמד ומצחיק ומוזר וכואב הכל ביחד. נחמד מאוד, בשורה התחתונה. 

סיכמנו שאבוא בינתיים פעם בשבועיים, עד שימאס לי לעשות את הנסיעה לב"ש ולהפסיד מועדונית בשביל זה. או עד שאשיג חמשו"שים. מה שיבוא קודם.

ובינתיים איהנה מתשומת הלב המוקדשת לי ומזה שאני מקבלת פידבק חיובי נטול אינטרסים. שזה משהו די נדיר אצלי, נראה לי. 

 


 

ואני בינתיים נורא עייפה. "קצת עייף. לא נורא. ובעצם, בדיוק להיפך: כמו לאחר עשרים שעות שינה רצופות; מטושטש ושליו. הלא הוא ישן וישן וישן ימים ולילות שבועות חדשים ושנים ילדותו נעוריו בחרותו ישן כל הזמן כמו שק ועכשיו הוא ער כמו שד ועכשיו הוא קם והולך." עמוס עוז- מנוחה נכונה

 

נועה.

נכתב על ידי האמת הפשוטה , 8/12/2011 21:30   בקטגוריות אכזבות, בדידות, בחורים, הפסיכולוגית שלי, המשפחה שלי, הפרעות נפשיות, התחלה חדשה, חרדות, מחשבות ותהיות, מצבי רוח, נצחונות קטנים, עמוס עוז, רוגע, אהבה ויחסים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא מובן מאליו


ב3.9 זה יהיה כבר חודש עם ע' החדש, שמעכשיו הופך לע' וזהו. וב-10.9 אחגוג יום הולדת 20. ע' כבר הכין לי הפתעה, שהוא שומר בסודיות. אני מחכה בקוצר רוח לתחילת שנת הלימודים, ואיתה כמובן החזרה אל המועדונית ואל הילדים האהובים שלי שאני מתגעגעת אליהם מאוד. המדריך שלי מהמכינה מתחתן בשבוע הבא, ביום רביעי, ברמת רחל, ואנחנו- המכיניסטים שבאים- נכין לו איזה שיר בהפתעה, בתור ברכתינו. אלפי אנשים נמצאים ברגעים אלו באיקאה וקונים רהיטים לבית החדש הם בונים, בנו, קנו, שכרו, מכרו את נשמתם כדי לקבל. יש היום הופעה של ברי סחרוף ואינפקטד מאשרום בירושלים, וכל מי שאני מכירה יהיה שם, כולל אני. אח שלי הקטן מתכונן לכיתה א' שאותה יתחיל עוד שבועיים. חברת you מציקה לי בטלפון בגלל כרטיס המועדון שמגה שיכנעו אותי לעשות, והם רוצים את התעודת זהות שלי שאני מסבירה להם שאבודה בנבכי הנשיה כי אני חיילת ולא מחזיקה אותה אצלי ושיקח לי זמן למצוא ולפקסס להם אותה. בשבוע הבא, ביום חמישי, יהיה טקס פתיחת שנה מרחבי שבו יכריזו על המצטיינים של המרחב, שאני מומלצת להיות אחד מהם אבל לא אדע עד הרגע האחרון ולמרות שאני נורא רוצה שזו תהיה אני, וחושבת לי שזו תהיה אחת הפעמים היחידות שאני מרגישה שמישהו מעריך את מה שאני עושה, יש לי תחושה שזו לא תהיה אני. זו אף-פעם לא אני. אנחנו נשארים עוד שנה בבית הנוכחי, אמא בינתיים דחתה את התוכניות לעבור למרכז ואני דחיתי את התוכניות שלי לעבור לבית של אבא במידה ואמא עוברת למרכז, ובכלל מה זה משנה כי עוד שנה מי יודע איפה אהיה. אולי אהיה בים המלח, כפי שאני רוצה, ואעשה עבודה מועדפת בעודי משתזפת בקרניים הנהדרות-כל-כך-לאנשים-עם-פסוריאזיס, אפילו כזה שולי כמו שיש לי. ואולי עוד שנה אהיה בלונדון בפסטיבל מוזיקה נוסף שבו אגשים איזה חלום נוסף לפגוש להקה נוספת ואז ארגיש ריקנות ואעבור ללהקה אחרת למשך כמה שנים. ועכשיו אני מרימה את הראש מהמחשב ורואה שפתק שע' הישן כתב לי עודנו תלוי על הלוח שמאחורי המחשב, וחושבת על כך ששלשום כשע' החדש ישן כאן הוא בטח ראה את זה והיה נבוך ולא אמר כלום ומרגישה רע עם עצמי. קיבלתי יומן לשנה הבאה מסבא וסבתא והעברתי אליו את ימי ההולדת שלי, והתזכורות לבצע בדיקות דם למיניהן וביקורים אצל רופאים מומחים למיניהם.

כשהייתי אצל סבא וסבתא ראיתי כמה הם רק הולכים ומזדקנים ופתאום אני מבינה שיום אחד הם לא יהיו פה. כאילו שעד עכשיו הייתי בטוחה שיחיו לנצח.

בעצם, אולי משהו יקרה לי היום, או מחר. פיגוע, תאונת דרכים, רעידת אדמה, פצצת אטום, פיצוץ של בלון גז, הרעלת מזון קיצונית, סרטן, טביעה. 

 

מה זה משנה כל התוכניות האלו לעתיד אם מחרתיים אולי לא נהיה פה. 

נכתב על ידי האמת הפשוטה , 18/8/2011 14:54   בקטגוריות בחורים, בריאות, הפסיכולוגית שלי, המשפחה שלי, חרדות, מחשבות ותהיות, מלנכוליה, ע', שביזות, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  האמת הפשוטה

בת: 22




הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , המתמודדים , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאמת הפשוטה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האמת הפשוטה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ