אל הר צין ומעבר לו.

פתאום אפשר לדבר במשך שעה ממש כמו פעם וזה יהיה טבעי לחלוטין ומלא במיליון בדיחות פרטיות שרק שנינו נבין וזה יהיה הכי כיף בעולם, אבל אחרי הכל זה לא. 

אחרי הכל, ש' שולח לי הודעה בשישי בערב, ולא ע'. 

את הבילוי של שישי בערב אעביר שוב עם אנשים שהם לא בדיוק החברים שלי, אבל באופן כללי ההגדרה הזו התערפלה לי לאחרונה כשאני בעצם לבד ומחפשת את המקום שלי כרגע. ההגדרה הזו התערפלה כי הייתה תקופה של חזרה לאנשים אחרי הפרידה ואז פתאום הבנה שזה כבר לא אני. 

אני חייבת להמשיך ולהפסיק עם כל האנשים האלה שמוציאים ממני רק הרס עצמי, חוסר הערכה עצמית ושנאה עצמית.

onwards אמרנו, ונכנסנו (כשאני מדברת בלשון רבים אני מתכוונת לעצמי ואלי) לתקופה של המון אהבה משני בחורים עיקריים בחיים שלי כרגע (מבחינה אפלטונית לחלוטין, וזה בעצם מה שכל-כך נהדר) שהם שונים בתכלית זה מזה, אפילו לא אוהבים אחד את השני. אבל שניהם אוהבים אותי וזה כל-כך נחמד לי שאני יודעת שיש אנשים שרוצים אותי קרוב. שאני יכולה לסמוך עליהם. 

אז כן, תקופה קצת בודדה. כי אמנם אהבה משני בחורים זה נהדר, אבל כמובן שאני עם המרדף הזה אחרי רשת צפופה של אנשים כי אם אפול שניים זה לא מספיק כדי להחזיק- כל זה אחרי שכבר הוכחתי לעצמי שאני חזקה מספיק כדי ליפול ולעלות חזרה. ובכל זאת. 

כל שבוע הוא מאבק עם המדריכה, שבצורה מאוד מוזרה אני מרגישה שמחזק אותי ומוכיח לי מחדש שהצלחתי לעבות קצת את העור שלי אחרי הכל. היא מורידה ואני נשארת למעלה. היא מתנהגת בצורה שפלה ואני בוחרת שלעלות. הדאגה העיקרית שלי כרגע היא לא אני- כי אני כבר אסתדר. אני רק דואגת לילדים. מכשפה.

אליוט סמית', בון איוור, סאן טיילור, ניק דרייק, הקולקטיב ועוד אינדי למיניהם שעושים לי עצוב באוזניים ושמח מבפנים. ש' שולח הודעות. קר וגשום. 

אחרי הכל, טוב לי.

נועה.