לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


עלינו לתאר לעצמנו את סיזיפוס מאושר

כינוי:  אוקטובר ירוק העין

בן: 21



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2015


סנופקין אמר ש

כל עוד אתה אוהב מישהו

אתה לא באמת חופשי

אמרתי שאני אכתוב על זה

כי סוף סוף הבנתי

למה רע לי כל כך

לאחרונה

 

החורף לא מסכים לסגת

והים לא מסכים לחדול מריקודו

הסערה לא פוסחת

לא עליי

לא עליי

 

אני שותה

יותר מתמיד

אני שותה

ועצוב לי, ואין לי מילים יותר יפות לתאר

כמה רע לי

רע לי

רע לי

הלוואי והייתי יודע להפוך את זה

לשירה

 

כי אני החזקתי בך

כמו בעוגן

וכמו עוגן 

הגעתי לתחתית

ובנית שם בית לשנינו

בתחתית של

התחתית

והחזקתי בך

כמו עוגן

שאף פעם לא היית

ולא נשמתי

לשנייה

כי כל כך

כל כך

אהבתי אותך

אז לא נשמתי לשנייה

ונשארתי בתחתית

 

עכשיו אפשר להבין

למה אף פעם לא הייתי

חופשי

 

אבל החלטתי

נקטתי עמדה

וכמו הסערה שאני באתי

ומחיתי את השחור

ואמרתי

"אני לא, אני לא!"

וחדלתי

ואמרתי לך - "זה לא, זה לא!"

וזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי

אולי בחיי

יש לך מושג

ויתרתי עלייך

באיזשהו מקום

ויתרתי עלייך

עזבי, שחררתי

נשארת עמוק בקרקעית

נשמתי לרווחה

כל נשימה הביאה איתה

דקירות בחזה

דקירות כל כך עמוקות

חשבתי שהאוויר 

הוא מה שיהרוג אותי

 

אבל לא

אני חי

"אני כאן, אני כאן!"

ונזכרתי כמה טוב לי לבדי

כמה אני השלם

ואתה לא החצי השני שלי

אני השלם

אני הכל

אני הגלקסיה

אני הכל.

 

ואני לא צריך עוגן

לא היום

לא מחר

לא אף פעם

ואני אוהב אותך

אבל

אני לא צריך אותך

כי אני אני

ואני לא צריך יותר מזה.

 

אז אולי זה עוד כואב

אבל אני נושם

אני חופשי

וזה כל מה שאני מבקש.

נכתב על ידי אוקטובר ירוק העין , 12/4/2015 12:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מיו, מיו שלי


היום את בברלין, סיפרת לי שאת נוסעת לאחת השכונות המזרחיות. משהו שמתחיל ב-פ' ונגמר ב-בורג. משהו שחומק ממני, אבל אני יכול לדמיין אותך שם - סיפרת לי שזה איזור מקסים, עם רחובות צפופים בבתי קפה ובאנשים. אמרתי לך שבטח תשבי שם, תשתי קפה חזק ומרוכז כמו שאת אוהבת, תסתכלי על העוברים ושבים. תחשבי על איך את רוצה להיות אמנית מיוסרת בספרד (את, ילדה טובה שכמותך, קטנטנה וזהובת שיער ועם עיניים גדולות ועגליות) וללמוד היסטוריה. על חיי הרוח וזרתוסטרא. בטח תחזרי ותספרי לי על דמויות מוזרות שנקלעו לך לתמונה, על טיולים סגריריים בשווקים וברחובות הצרים. על גנים ירוקים ומוסיקה קלאסית.

אמרתי לך ללכת לפרגאמון, במיוחד כי את רוצה ללמוד היסטוריה אסלאמית. הודית לי ונופפת לשלום. אולי גם תחשבי עליי כשתהיי שם. קראתי לך מיו, נתתי לך שם. מבחינתי מדובר בצעד גדול, משמעותי. זה אומר שכך או כך תכנסי לאוטוביוגרפיה העצובה שלי, בין אם תרצי ולאו. ועכשיו אביב, הכל פורח מסביבי. אני אוהב לדבר איתך, כי מהרגע הראשון לא חצצו בינינו חומות. וכשאת מדברת על פרויד ואני מסביר לך על איך תאוריות פיזיקליות הן בעצם פואטיות להפליא, וכשאנחנו מדברים על בדידות, מהנהנים בראשינו ומודים שהיא קללה, וכשאת מספרת לי על המינגווי, אני כמעט חושב שאני מאוהב בך. ככה, כמו שני ניצוצות שמדליקים להבה. מדליקים שדה סביונים בצהוב זרחני. 

סיפרתי לך על החתול של שרדינגר - שמו אותו בקופסה וחתמו אותה, ואיתו רעל שחמישים אחוז יהרוג אותו חמישים אחוז יותיר אותו בחיים. ואיפשהו אי שם הוא חי ואיפשהו אי שם הוא מת, וודאית - הוא לא חי ולא מת, הוא גם וגם, היקומים נפרשים כמו מניפה, אחד על גבי השני. בדיוק אתמול סיפרתי לדין שאין סופים, כל רגע חוזר על עצמו שוב ושוב, בלב, בעולם, בראש. זה לא משנה. הכל מעגלי, הכל מרפרף ושב ומרפרף, זמן הוא הזייה. 

אני חי עכשיו שני עתידים - אחד בלעדייך ואחד איתך. בעתיד שאני איתך אנחנו מטיילים בשדה האנטנות, אנחנו מטיילים בינות לסביונים הצהובים, אנחנו שלובי ידיים. אני מחזיק אותך. אנחנו מדברים על היקום ומסתכלים על כוכבים. את מספרת יל על תהיות אקסיסטנציאליסטיות מהקריאה שלך ב"מיתוס של סיזיפוס" ואני מספר לך על כמה אהבתי את הפרק ההוא בזרתוסטרא. 

אנחנו מדברים על טיולים ביוון, ועל ים שנפרש ומצולות בתוכנו. את תספרי לי על הפסיכואנליטיקה ואני אשתאה. אני אספר לך על הבדידות ואת תלטפי. ואני חי את העתיד הזה בכל שלבי הירח, וכל פעם שהכוכבים מקיצים אני יודע שאני אקח אותך ואראה לך את חגורת אוריון. ונרגיש את אוויר המדבר הקר מרקד על פנינו. ונאהב.

לגבי העתיד השני, טוב, אני לא יכול לדמיין עתיד אחר. כבר נתתי לך שם. מיו, מיו שלי.

נכתב על ידי אוקטובר ירוק העין , 8/4/2015 00:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





10,051

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוקטובר ירוק העין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוקטובר ירוק העין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ