לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  Cydonia/

בת: 22



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2013

Stretched out like a rubber band / From one planet to the next


 

טוב, והינה אני, שלושה חודשים אחרי השחרור - אחרי חצי חודש מנוחה, חודשיים עבודה במפעל אריזה, עוד מנוחה קצרה וקורס מבוא למתמטיקה - יושבת פה מול המחשב, אחרי יום שני בלימודים ולקראת יום שלישי בעבודה.

 

וקצת יותר בפירוט; אחרי הפוסט הקודם-קודם שיפרתי פסיכו והחלטתי שעם סכם הציונים שלי אולי יאשרו לי מלגה לשנה במכללת אחוה, תואר של בן גוריון במדעי המחשב. קפצתי על ההזדמנות, והתקבלתי. מלגה זה טוב ויפה, אבל הלימודים זו רק הוצאה אינסופית של כסף, אז החלטתי שאני מנסה גם לעבוד קצת בזמן הלימודים, לפחות בסמסטר הראשון, כשעוד לא מי-יודע-מה מסובך (למרות שאני ומתמטיקה חברים לא כ"כ טובים, אנחנו הולכים לבדוק את היחסים בינינו השנה לעומק)... אז בדיוק נפתח סניף של מקדונלדס (היתי עובדת בחברה בזמן י"ב, תנאים טובים לסטודנט) עשר דקות מהבית שלי, אז נכנסנו לשם עם אמא לאכול ושאלתי אם הם צריכים עובדים, ומנהלת הסניף הצביעה על מראיינת שבדיוק ישבה בפינה. אז התקבלתי גם לשם. אז זה מה שחדש בחיי לאחרונה. 

 

אבל חוץ מזה...

אהובי ואני כמעט אימצנו ארנב ננסי. כן, כן. ארנב ננסי. לסבתא שלו היה אחד, עד שיום אחד הוא נגנב להם ישר מהחצר, וכ"כ אהבנו אותו שרצינו אחד משלנו. אבל לא באמת הצלחנו לתאם איך אנחנו נתחלק בו ושנינו לא נמצאים בבית רוב הזמן, אז התלבטנו והתלבטנו עד שערב אחד הוא פשוט שלח לי תמונה איך הוא מחבק את הארנב החדש שלנו. לצערנו, באותו ערב התברר שהוא היה חולה, וכל-כך נלחצנו ודאגנו לו... לכן כשהמוכר לקח אותו לטיפול, אמרנו לו שלא ניקח אותו חזרה כי הבנו שאנחנו עוד לא מוכנים לאחריות מהסוג הזה כשאנחנו עוד לא גרים ביחד. 

 

 

ביליתי הרבה מהחופש שלי בטיולים עם אמא או עם י', שיחקנו הרבה במשחקים האהובים עלינו, נפגשנו עם חברים (שלאט לאט מפסיקים לבוא ליציאות כי הצבא מכביד עליהם, פוסיז). ציירתי הרבה, למדתי להכין מלא סוגים של אוכל (בעיקר מאילתורים או מתכונים של אמא של י'), וראיתי סוסון ים על החוף בפעם הראשונה בחיי.

 

שני חבריי הטובים מהצבא ואני חולקים חיבה לאנימה, והשנה הם גררו אותי איתם לכנס האנימה הראשון שלי. היה awkward בטירוף, במיוחד כי הידיד החליט שזה רעיון מצוין שהוא ישיר קריוקי ביפאנית, אבל זה דווקא היה אחד מהרגעים הטובים של אותו יום. אכלנו יחד צהריים באיזה סופר קרוב, והם הועילו בטובם לבוא איתי לסניף camera קרוב שבו התחדשתי בCanon EOS 650D + עדשת Tamron 18-200 במחיר הכי נמוך בארץ. ומאז אין מאושרת ממני.



 

 

י' ואני יוצאים לטיולי צילום פה ושם, וממש תולשים את המצלמה זה מידיו של זו. הוא כ"כ פוטוגני, וגם התמונות שהוא מצלם מדהימות - רק הוא מצליח לצלם אותי ככה שאני אוהב את התמונה. רק בזכותו יש לי תמונות של עצמי שאני לא מתביישת להראות לאנשים יאק וחוץ מזה אני אוהבת את סגנון הצילום שלו. יוצא שאנחנו מסתכלים על התמונות במחשב אחרי הטיול - ויש שתי תמונות שהן בדיוק אותו הדבר; רק שצולמו ע"י שנינו במקביל בלי שהינו מודעים. מצחיק. :)




 

 









 

למרות שי' עובד כבר בעבודה יחסית טובה, ומחכה בסבלנות לתעודת ההנדסאי שלו, הוא עדיין לא סגור על מה הוא רוצה ללמוד לתואר ראשון. אנחנו מארגנים רשימות עם אופציות, חוקרים באינטרנט, פוסלים אפשרויות. אפילו נסענו לאיזה מקום בת"א שמלמדים בו אנימציה. לא בטוחה שהוא הפיק משהו מיוחד מהיום הפתוח הזה, אבל לקחנו חופש והפכנו את זה ליום כיף. נסענו ברכבת, וטיילנו בנמל. מאוד נהנתי. חבל שעדיין אין ברשותנו לקנות רכב. ברגע שיהיה רכב בחיינו - נחרוש כל פינה אפשרית בישראל לדעתי. ^^"












 

עברו חודשיים מאז כנס האנימה, וחברתי וידידי היקרים החליטו לבוא לבקר אותי באשקלון. היא מחולון, הוא מיהוד, היתי אצל שניהם והם עוד לא היו כאן. אז י' ואני עשינו להם סיור מודרך, בעיקר ברצועת החוף (כי חוץ מזה אין הרבה מה לראות בעיר -.-). פגשתי אותם מהרכבת, נסענו לראות סרט באולמי הקולנוע הריקים שלנו, נסענו אלי, האכלתי אותם בפרגיות בדבש על האש, ואחרי פרק של אנימה (כמובן) יצאנו לטיול לקראת השקיעה. אני מופתעת עד כמה טוב אנחנו מצליחים לשמור על קשר, בהיותנו מפוזרים כ"כ, ובהיותי גרועה בלשמור על קשר עם אנשים. הלוואי שזה יחזיק. מתכננים עוד כנס.














 

באותו יום אחרי שליוויתי את כולם הביתה נסענו עם אמא לקונצרט מוזיקה קלאסית. לפחות אפשר לשים על זה וי. ניגנו מצוין, אבל המנגינות היו משעממות וישנות. נו אז מה שזו מוזיקה קלאסית, זה לא אומר שאסור לחדש את הרפרטואר.


 

בזכות זה שי' קורא עיתון כל בוקר באוטובוס, לא פיספסנו השנה את הפירסומת של פסטיבל הכדורים הפורחים. זה היה אחד החלומות הגדולים ביותר שלי - להיות בפסטיבל מהסוג הזה (או, כמובן, לטוס באחד), אז מיד קנינו כרטיסים. לקחנו חופש, ארזנו תיק+אוהל לכל אחד, ועלינו לאוטובוס לנגב. כשהגענו למקום - התברר שיש עוד הליכה של כמה קילומטרים בתוך הפארק עד המאהל, אבל כ"כ התרגשתי מהמעמד שלא התעייפתי אפילו לרגע.

 



 

התמקמנו במקום שנאלצנו להחליף עקב התנהגות ישראלית מדי מצידם של שכנינו לגבעה, אך אח"כ נהיה חשוך ושקט והתחילה ההופעה הראשונה: ניפחו כמה מהכדורים, אך הם לא עלו לאויר, אלא הפיצו אור לפי קצב המוזיקה שניגנה ברקע בתיאום נחמד, והאש ריצדה בעיניים הנוצצות מאושר שלי. 




 

בבוקר קמנו מוקדם ותפסנו מקום לראות איך הם ממריאים לאויר. חיכינו הרבה, והיתה רוח יחסית חזקה, מה שהפריע להמראתם של הכדורים. המנחה התנצל שוב ושוב, אך לבסוף כדור אחד הצליח לעלות, ואחריו עוד חמישה (אך לצערי לא ביחד), והיה מדהים. נהנתי מכל רגע, במיוחד מהחוויה שלנו עם י', הטיול המשותף, החיבוקים, הצחוקים, המצוד אחר מים חמים לנודלס בבוקר והאלפיים תמונות. 






 

בדיוק היום אנחנו כבר שנתיים ביחד. והוא סוף סוף הציע לשנות את הסטאטוס בפייסבוק. ואמר שהשנה אצטרך לבוא לחגיגת יום ההולדת המשפחתית שלו. לשבת שם עם כל המשפחה ולהאדים מאלף השאלות שישאלו אותי, והמבטים שיזרקו אלי והבושות שיעשו לי. כמובן שרוב המשפחה שלו כבר מכירה ואוהבת אותי, אבל החלק הבעייתי, "זקני השבט", עדיין לא ראו אותי במו עיניהם. איזה מעמד!

 

 

*סליחה על פוסט דביק שכזה, אני פשוט רוצה לתעד את הרגעים האלה לעצמי כדי שאוכל לחזור לכאן בעוד כמה שנים ולהיזכר בזמנים היפים ביותר בחיי עד כה*

נכתב על ידי Cydonia/ , 21/10/2013 16:10  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Cydonia/ ב-22/3/2014 11:24
 





23,769
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , אהבה למוזיקה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCydonia/ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Cydonia/ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ