שלום שלום,

אני כותבת פוסט זה ביומי הראשון לעבודה. לא תיכננתי להקדיש לכך פוסט, אבל עם יד על הלב, אם הייתם נמצאים בנעליי (הבלריניות, שאינן מתועדות בתמונה)- האם הייתם מצליחים לסרב למראה המוארת המדליקה הזו?  נכון שלא?

אז זהו, אני יוצאת לדרך. *רותמת חד-קרן לכרכרה דמיונית*

באופן מעניין, למרות שאני נמצאת בערך 20 ס"מ מסיום התואר, אני לא מרגישה שהוא הקנה לי כלים פראקטיים הנוגעים לעולם התקשורת העכשווי ול... תאכלס. אבל אני לא לוקחת את זה כמכשול אלא דווקא כאתגר. יש לי שפע של רעיונות ובוער לי באצבעות ובכל האותיות של המקלדת (כולל במקש הרווח המקרטע, שאני צריכה ללחוץ עליו עם כוונה ואמונה שלמה כדי לקבל תוצאות) לכתוב ולעשות תכנים מעניינים וליצור יש מאין. אבל אני לא ממש יכולה לעשות זאת, כי בעמוד הפייסבוק של חברת וולדן ישנם כרגע איזה 20 אנשים (כאשר אני אחת מהם) וזה יהיה סממן לשיגעון וגם די עצבובי להיות מוען נלהב, וזאת כשאין נמען בצד השני! האם לא על זה גסטון הרשע רצה לתת לאבא של בל בראש ב"היפה והחיה"? (הייתי צריכה ללכת ללמוד משפטים, עם כושר הטיעון הפנטסטי הזה שלי ) אז מה אתם אומרים, קוראים וקוראות חתיכים וחתיכות שלי, האם תעשו Like ותארחו לי לחברה בעמוד הפייסבוק של החברה?  *מחבקת את עצמי בחיבוק גלמודי, עד שאקבל מכם תשובה*

לחצו עליי, תחבבו אותי

כל מי שחבר ובעקבות הפוסט הנ"ל, עשה לייק לעמוד של וולדן (שבמקרה ולא הבהרתי זאת, אני הולכת לנהל אותו ולעשות ממנו מיני בלוג), בבקשה תשאירו לי תגובה עם המייל שלכם בחלון התגובות. מצאתי פה באולם התצוגה משהו מגניב לאלללללללללללה שאני רוצה להגריל ביניכם... *ניסיון לאינסטגרם תוך 3...2...1*

נשיקות,

ו.