לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Something that I Wrote



Avatarכינוי:  I'm just one hell of a butler.

בת: 5



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

קיטש- פרק 2.


אני אוהבת לצאת מהבית ולחפש השראה. במיוחד אני אוהבת להתבונן בחלונות ראווה של חנויות קטנות ומיוחדות, לחפש פרטים מעניינים שניתן לשלב בסיפורים שלי. כך שכל פעם שאני יוצאת לקניות (ובדרך כלל אני צריכה לקנות מעט) אני מאריכה את היציאה ומנסה להתבונן ולשים לב לפרטים כמה שיותר.

הפעם התעכבתי מול חלון ראווה של חנות ספרים מזדקנת וחיפשתי ספרים ישנים שמושכים את העין, המוכרת הציצה אלי מדי פעם וחייכה חיוכים מזמינים- אבל עוד לא החלטתי אם אני רוצה להיכנס. קודם אני צריכה לחקור טוב טוב מבחוץ.

עיניי בדיוק נתפסו על ספר קטנטן עם כריכה קשה אדומה כשהרגשתי ידיים עוטפות אותי, נבהלתי והתרגשתי בו זמנית וריח הבושם של המטרידן גרם לי להסמיק.

"התגעגעת?" הוא דיבר בשלווה בקול המיוחד שלו, כמה זמן עבר מאז? כמעט שבועיים, כנראה.

"איך זיהית אותי?" הסתקרנתי,

"אני מסתובב פה כל היום ומחבק בנות רנדומליות עם מאפיינים חיצוניים כמו שלך, והנה סוף סוף נפלתי על הנכונה." אמר וראיתי אותו מחייך בהשתקפות בחלון. לאט לאט הוא החל להוריד את ידיו ממני ולהתנתק ממני, החמימות שלו נעלמה. לא הפסקתי להסמיק והרגשתי כמו ילדה קטנה ומטומטמת. שכחתי מהספר, שכחתי לאן היו מועדות פני ורק ניסיתי לברוח בלי לומר מילה. הוא סיכל את הניסיון שלי בכך שאחז בעדינות במפרק ידי, השפלתי את הראש עוד כך שלא יראה את פני.

"למה לא דיברת איתי מאז?" אני לא יכולה לענות על זה, למזלי הוא לא שאל את השאלה הזאת שוב- אחרת הייתי נאלצת לענות. הוא רק משך את ידי בעדינות ובכך סימן שניכנס לחנות הספרים, הלכתי אחריו עם ראשי מושפל. נשמתי נשימות אטיות ועמוקות מנסה להסדיר את פעימות הלב, לבסוף הצלחתי להירגע מעט- מספיק בשביל שלא ישים לב.

למחוק אותו מהמחשבות, הוא סתם עוד בחור- הוא לא שווה שתתרגשי בשבילו. ואם כבר נאלצתי להיכנס לחנות, אז הגיע הזמן לשים את ידיי על הספר ההוא.

"זה הספר שבהית בו?" שאל אותי כשהעברתי את ידי באטיות על הכריכה האדומה והמחוספסת, בשביל ספר שראה אור לפני שלושים שנה- הוא נשמר בצורה טובה. המהמתי לו בתור תשובה.  

"את רוצה אותו?" שאל כשהוא עומד קרוב מדי אלי אז התקדמתי לעבר הקופה בתור תשובה, שלפתי את כרטיס האשראי בזמן שהמוכרת העבירה את הספר בקופה- אבל במקום לקחת את שלי, היא לקחה את כרטיס האשראי שלו. העבירה, הוא חתם, הכניסה את הספר לתוך שקית ונתנה לי אותה כשהיא אומרת "תתחדשי" עם חיוך נעים.

רק כשיצאנו מהחנות הרשתי לעצמי להגיב, לא רציתי להכניס אותה לסיפור.

"אני לא צריכה מתנות ממך." אמרתי בכעס,

"זאת לא מתנה, זה שלי." אמר ולקח לי את השקית ברגע של חולשה.

"אם תתקשרי אלי היום, תקבלי זכות לקנות אותו ממני בחזרה." אמר בפנים חתומות, מבט מקפיא כל כך. "אני צריך ללכת עכשיו, אני כבר מאחר. היה נחמד לראות אותך." אמר והוסיף חיוך ששבר את המבט האדיש שלו. נשארתי לעמוד במקומי, מפוחדת מעט, בזמן שהוא פנה ממני והלך משם.

הספר. שרציתי כל כך. ההשראה שלי נפלה לידיים הלא נכונות, איך אני יוצאת מזה עכשיו?

 

עבר שבוע ואז חודש, כמעט שנה עברה כבר- והקוסם עוד לא תבע את מחירו. בינתיים הנסיך לבלב מבפנים, למרות שכלפי חוץ הוא לא שידר שום דבר. הוא היה, במילה אחת, אדיש. אבל קשה לתאר את השינוי שלו רק בתור "אדיש". הוא היה גם קר, אבל מאוד מנומס והתנהגותו נאותה. הוא יכול היה להתפלל בתפילת הארוחה בשקט ולסעוד עם כולם בלי להפריע, הוא השתתף בשיעורים הפרטיים שלו ויכול היה לשבת וללמוד שעות (מה שלא הצליח לעשות עד עתה).

כולם התרשמו מהמהפך שעבר בנסיך והתפשטו שמועות רבות בעניין. אחת השמועות הייתה שהוא התאהב בנסיכה והשתנה בשבילה. השמועה השנייה הייתה הנכונה, אך בית המלוכה לא יכול היה להודות בה- הנסיך כושף.

המלך והמלכה כה שמחו מהשינוי שלו, שהם לא דחו את מועד הכתרתו של הנסיך והוא הפך למלך- עדיין לא בעל זכות שליטה מלאה, אבל מלך.

בתום שנה, הנסיך כבר לא יכול היה לחכות לשלם את המחיר, חששות החלו להסתמן לליבו- הוא החל לפחד מהמחיר. לכן, החליט ללכת שוב אל המכשף, הפעם בתור מלך- מלך שלא רוצה שיזהו אותו.

הוא נכנס בלי לדפוק על דלת בקתתו של הקוסם, בלי לחפש אותו סביב או לתהות היכן הוא. אך הוא לא ציפה לראות אותו שרוי במיטתו בשינה עמוקה. הוא ניסה להעיר אותו תחילה בקריאה "הקוסם." ולאחר מכן, הוא נגע בכתפו וניסה לנער אותו בעדינות אך גם זה לא עבד.

אז הוא הביא כוס מים וטפטף מעט על פניו של הקוסם, שהפעם התעורר בבהלה.

"מה אתה עושה!" צעק הקוסם, "מי הרשה לך להפריע לשנת היופי שלי?" התלהם,

"אני, המלך שלך. וכמה זמן כבר נמשכת שנת היופי שלך?"

"לא יודע, מאז שכישפתי אותך, נסיכי."

"מלכי. שינה ארוכה הייתה לך, ועכשיו- אני רוצה לדעת מה המחיר שלי."

"חוששני, נסיכי. שאחרי שגרמת לי לישון במשך שנה שלמה אצטרך לגבות מחיר גבוה. הרבה זמן עבודה הלך לטמיון."

"מלכי. לכשף אותי היה עד כדי כך מסובך?" שאל באדישות המכושפת שלו,

"כן, במיוחד את העיניים העצמתיות האלה." אמר ובהה בשתיקה בעיניו החדשות של הנסיך-מלך, שהביעו חום ואהבה.

"אז... למחיר...?"

"כן... המחיר..." אמר הקוסם ונישק את הנסיך-מלך.

 

לא, משהו לא בסדר. למה אני לא מפסיקה לחשוב עליו.

חייגתי אליו, לקח לו חמישה צלצולים לענות,

"איחרת." אמר מילה אחת טעונה בהרבה רגשות,

"בכמה? "

"שלוש שעות."

"כבר שלוש לפנות בוקר? סליחה שהתקשרתי בשעה כזאת."

"זה בסדר, לא ישנתי."

"חיכית שאתקשר?" מאיפה האומץ הזה. שתיקה מצידו ואז,

"אל תחמיאי לעצמך יותר מדי, סתם לא נרדמתי."

"אוקי, אני עדיין יכולה לקבל את הספר?" הוא השתהה חצי דקה לפני שענה,

"אני אתן לך הזדמנות שנייה לכפר על מעשייך, היום בחמש ליד אותה החנות- אל תאחרי." קבע וניתק את השיחה. כמה שניות לאחר מכן התקבל ממנו מסרון "לילה טוב." ואני האדמתי בצורה מוגזמת ללא שום סיבה הגיונית.

 

הטענה הכי הגיונית שלי למצב בו אני כן מגיעה ולא מבריזה לו היא שאני ממש רוצה את הספר. הטענה הפחות הגיונית היא שאני רוצה לראות אותו. ואז אם אני כבר מודה שאני רוצה לראות אותו אז הסיבה היא מחקרית בלבד, כמובן. הוא הרי בן אדם מאוד מעניין ומסתיר הרבה דברים שהייתי רוצה לדעת, והוא השראה שלא כדאי לפספס. בסך הכל אובייקט שאני צריכה לבחון מכל הכיוונים ולתחקר.

בחמש וחמש דקות הוא עצר ליד החנות, באדום לבן  וסימן לי להכנס לרכב- ומה בדיוק נשאר לי לעשות פרט ללהכנס למכונית?

"לאן אתה חוטף אותי?" שאלתי ברגע שהתיישבתי,

"בדרך כלל חוטפים לא מגלים פרטים כאלה, את יודעת, שלא תודיעי על כך למשטרה או משהו בטעות."

"אני מבטיחה שלא אספר."

"זה עדיין סוד." אמר וחייך את החיוך, כן החיוך הזה שלו, שמנסה להמיס את הלב ושאני מגרשת בכמה תנועות ידיים מהתודעה שלי מפני שאני חסינה בפני דברים כאלה.

הלב שלי החסיר פעימה כשהוא החנה בחנייה של בית עלמין צבאי ובזמן שקפאתי במקומי, הוא הוציא זר פרחים מתא המטען וביקש בשקט, כמעט ללא קול, שאתלווה אליו. 

 

***

 

זה התחיל בסדר ונגמר רע, 

ואני כנראה לא ממשיכה את זה יותר...

 

יומטוב,

I'm just one hell of a butler.

נכתב על ידי I'm just one hell of a butler. , 20/9/2014 16:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שוג'ו.


לפעמים מתגנבת לי מחשבה מציקה כזאת לראש, שאולי הפסדתי "שנים יפות" של התהוללות וניסיון.

הרי אני 3 שנים עם אותו האדם, מגיל 15 (כמעט 16) ואני כבר בת 19, שלוש שנים שבדרך כלל מתנסים בהן במערכות יחסים שונות.

המחשבה הזאת בעיקר באה אלי כשאני צופה בשוג'ו ואני מקנאה בעלילות האהבה ההזויות שלהם, למרות שאני יודעת עד כמה זה לא מציאותי. 

 

נכתב על ידי I'm just one hell of a butler. , 19/9/2014 22:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

31,478
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים , פאנפיקים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לI'm just one hell of a butler. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על I'm just one hell of a butler. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ