לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

ככה סתם, שום דבר מיוחד


אני והוא בעיר הרוחות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2017    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2017

אני יודעת שזה לא התגובה הנכונה


אני יודעת שלא לדבר לא יפתור כלום, אני יודעת שהוא לא עצבני עלי, הוא מתוסכל מזה שהוא לא ישן. אבל עדיין...

להתעורר פעם ראשונה מהשעון ולראות שהוא בדיוק בא לישון, ואז להתעורר פעם שניה ולשמוע אותו מתעצבן עלי שאני אכבה כבר את השעון. תמיד קמתי לאט. מאז שהוא מכיר אותי השעון שלי מצלצל 3 פעמים לפני שאני קמה, ועכשיו פתאום הוא מחליט שדוקא כשהשעון מצלצל הוא בא לישון והשעון מפריע לו. ולא, הוא לא מתכוון לנסות לפתור את הבעיה שלו עם השינה, יותר קל להתלונן שהוא עייף כל היום. ולהתעצבן עלי.

אני יודעת שאני צריכה לדבר איתו על זה, אבל המילים האחרונות שהוא אמר לי אתמול בבוקר, די אני לא רוצה לשמוע אותך יותר, דפקו לי את כל היום. אםשר להאשים אותי שמאז אני לא רוצה לדבר איתו?

נכתב על ידי , 15/6/2017 17:01  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני יודעת שזה לא התגובה הנכונה


אני יודעת שלא לדבר לא יפתור כלום, אני יודעת שהוא לא עצבני עלי, הוא מתוסכל מזה שהוא לא ישן. אבל עדיין...

להתעורר פעם ראשונה מהשעון ולראות שהוא בדיוק בא לישון, ואז להתעורר פעם שניה ולשמוע אותו מתעצבן עלי שאני אכבה כבר את השעון. תמיד קמתי לאט. מאז שהוא מכיר אותי השעון שלי מצלצל 3 פעמים לפני שאני קמה, ועכשיו פתאום הוא מחליט שדוקא כשהשעון מצלצל הוא בא לישון והשעון מפריע לו. ולא, הוא לא מתכוון לנסות לפתור את הבעיה שלו עם השינה, יותר קל להתלונן שהוא עייף כל היום. ולהתעצבן עלי.

אני יודעת שאני צריכה לדבר איתו על זה, אבל המילים האחרונות שהוא אמר לי אתמול בבוקר, די אני לא רוצה לשמוע אותך יותר, דפקו לי את כל היום. אםשר להאשים אותי שמאז אני לא רוצה לדבר איתו?

נכתב על ידי , 15/6/2017 17:01  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא רוצה לנסוע לארץ עכשיו


סופסוף הבחור הואיל בטובו לקבל החלטה שנשארים ואחרי חודשים של נדנודים, ברגע הכמעט אחרון כהרגלו, הוא הואיל בטובו לנסות לקדם את הביוקרטיה הדרושה. רגע כמעט אחרון בשביל נושא אישור העבודה שלי. רגע אחרי אחרון בשביל ביקור בארץ. כי הויזה שלי מסתיימת בסוף אוגוסט ולהוציא ויזה חדשה יקח לפחות חודש וחצי בארץ ו-וואלה, לא מתאים לי עכשיו חודש וחצי בארץ. ביוני אמא שלי נוסעת לחופשה בשוויץ ואני לא מוכנה להיות בארץ כשהיא לא. ביולי ההורים שלו טסים לקנדה ואחרי זה יבואו לבקר אותנו כי הוא לא היה מוכן להחליט ולהודיע להם מתי אנחנו נבוא לבקר. ובאוגוסט אין סיכוי שאני באה לארץ. אני השתגעתי? העונה הכי מגניבה בשיקגו והחודש הכי גרוע בארץ.

ועכשיו, פתאום, אחרי שחודשים אני מתחננת שיחליט ומנסה להסביר לו שאין זמן, עכשיו הוא נזכר שחשוב שנבקר בארץ. שנינו. שנה שעברה זה לא היה חשוב שהוא יצטרף אלי בביקור, ולא נורא ששנתיים הוא לא יהיה בארץ, הרי כל המשפחה שלו באה אלינו.  אז עכשיו הוא מנסה לשכנע אותי עם מה, לא תראי את המשפחה שלך שנתיים? כנראה. כנראה שלמשפחה שלי לא מספיק חשוב לראות אותי, כי מסתבר שאף אחד מהם לא מסוגל לטיסה טרנס אטלנטית. אז לא, אני לא אראה אותם. אני בטוחה שאם היו נכדים מעורבים בעניין הם היו עולים על מטוס כמו גדולים אבל כנראה שכל זה רק שנינו הם יחכו שאנחנו נבוא. אז שיחכו.

אולי בחורף כשיהיה פה מבאס ויסתדר לי לקחת חודשיים חופש, נקמבן ביקור בארץ משולב עם טיול ארוך באירופה בזמן שהשגרירות בארץ מועילה בטובה לאשר לי ויזה חדשה. אולי אני פשוט אעבוד מהארץ כמה זמן, למרות שזה יעלה לי בכאב ראש מול רשויות המס בארץ. אבל לא עכשיו. לא בזמן הכי לא מתאים רק בגלל שהוא החליט לקחת את הזמן שלו. 

וגם ממש לא מתחשק לי להגיע לארץ כרגע. השכנה ניסחה את זה יפה, יש משהו טוב בלהיות מרוחק מהכל במצב הזה. לא לראות את כל החברות עם הילדים, את כל המשפחה שמסתכלים עלי ויודעים מה עברתי לפני הנסיעה ושעדיין אין שינוי. חוץ מהמשקל שכרגע עקב פדלאות יתר חזר להיות כמו לפני החתונה, מה שבטוח יעלה מבטי תהייה. אוף, הסתכלתי על התמונות מוושינגטון, ממש לא בא לי לפגוש אנשים שלא ראיתי שנה כשאני נראית ככה. אני לא בנאדם של קשרים ורק אם חבר אחד מהעבודה אני מקשקשת מדי פעם ומתעדכנת אבל בגדול פחות מעניין אותי מה קורה שם. אני כבר די בטוחה שאני לא אחזור לאותו מקום. גם להם אני לא באמת חסרה. לא שזה מפתיע אותי, לא ציפיתי להרבה ממקום עבודה, אבל בכל זאת, היה להם מאוד חשוב לדאוג שאני אצא לחל"ת ולא אעזוב, אפילו ניסו לסדר לי אישור לימודים על חשבון כדי שאני אתחייב לחזור. אבל כשזה מגיע לרמה האישית, כששני המנהלים ידעו שהייתי אמורה לטוס ובסוף טסתי רק שבועיים אחרי אבל אף אחד מהם לא חשב להתקשר לשאול מה נשמע ואם צריך משהו, אחרי שנה כשהיה צריך להאריך את החל"ת ניהלתי חליפת מיילים עם מישהי ממשאבי אנוש שאין לי מושג מי היא או מה משני השמות שלה הוא השם הפרטי ומה שם המשפחה ואפילו עכשיו, אני שלחתי מייל למנהל עם המלצה על מישהו שהכרתי פה וחוזר לארץ ומחפש עבודה, לתוך המייל הכנסתי כמה מילים על אולי נעבוד יחד בעתיד, הוא מבחינתו לא התייחס, לא שאל מתי ואם בכלל. השליתי את עצמי שההערכה שלהם שווה משהו רגע אחרי שאני אומרת שלום. 

לא רוצה לנסוע לארץ עכשיו. לא בא לי. 

נכתב על ידי , 5/6/2017 22:30  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 35

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , החיים מעבר לים , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjust-another-one אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על just-another-one ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ