לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  מגי.

בת: 25

Skype:  meg,blog 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

12/2017

פוסט לשלושה ימים


אני אדם אחר היום מזה שהייתי לפני 9 שנים, ביום שבו התחלתי לכתוב בבלוג.

הייתי אז ילדה מפוחדת, עם אבא אלים, אמא חולת נפש, אח חולה ואחות שבורה- ואני הייתי חצי בן אדם.

הייתי בוכה דמעות מלאות דיו על מחברת, משרבטת מילים קטנות במשפטים גדולים עד שהגעתי לכאן ונבלעתי.

המילים היו נכתבות מעצמן, תרופה זמנית לכאב שלא נגמר, זה היה הבית שלי ואתם המשפחה שלי.

אנשים שלא הכרתי ולעולם לא אכיר, שקראו אותי כמו ספר פתוח כמו שחברות טובות שלי לא הצליחו, שאותם הצלחתי לשתף הפכו למשפחה מתפקדת, עקבו, קראו והגיבו.

מאז נעלמנו, אני והאקס שקיבל לינק, אני והכמעט חבר שהכרנו פה ובעיקר אני שהייתי אז.

החיים הפסיקו להציע לימונים, הכרתי את הנוכחי ועזבתי את הבית- ניקיתי את השולחן והמילים הפסיקו לנקר לי בראש.

 

אני שואלת את עצמי האם כדאי לגבות, או פשוט להניח למילים להעלם כמו הכאב האינסופי שהגיע איתן.

האם לקחת איתי בשק את העבר על הגב, או לדפדף הלאה אל העתיד שמחכה לי מעבר לפינה.

 

אהבתי אתכם בכל ליבי, חייתי בניכם עשור מחיי, הרמתם אותי ברגעים הקשים והייתם לי בית.

תודה.

 

 

מהפוסט הראשון שלי, סתם כדי לסגור מעגל.

נכתב על ידי מגי. , 27/12/2017 17:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





18,216
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למגי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מגי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ