לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

KeyMan



Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ²ֳ¡ֳ¥ֳ£ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שש אחרי המלחמה...


 

עם צו 8 או בלעדיו, אלפים הגיעו ברצון.

כשראיתי אותם שם שורות שורות של לוחמים התמלאתי גאווה.

בצד הגאווה, כמובן שדאגתי, דאגתי לכל אחד מהם כאילו היו ילדיי שלי.

בצד הדאגה לשלומם, דאגתי לעתידם.

לא רק עתידם הפיזי אלא עתיד החיים שלהם מתוך אמונה שיצאו חיים מעזה.

 

חשבתי לעצמי, כשתגמר המלחמה הזו, נצליח לגבור על החמאס, לפרז אותו מנשקו, לחסל את כל ראשי הטרור,

או כל קונסטלציה אחרת, האם נזכור את אותם חבר'ה צעירים?

האם נזכור את אותם חיילים שבאו כי קראו להם והשאירו הכל מאחוריהם, כשהם יבקשו לקנות דירה?

כשיבקשו עבודה? כשיבקשו תנאים סבירים להקים משפחה ולעבוד בכבוד?

 

לאותם חיילים לא יהיה מספיק הון עצמי לקנות דירה.

לא יהיה להם מספיק וותק להתמודד על מקום עבודה ראוי.

האם אותו חייל שהיה מוכן לסכן את חייו למען המדינה, יזכה שהמדינה תסכן מעט הון כדי לאפשר לו לקנות דירה,

לזכות במכרז לחלקת אדמה שעליה יוכל להקים בית, או שנזכה לשוב לשגרה, שגרה שבה אותם אנשים הופכים לשקופים

מיד בתום השירות שלהם למדינה, כן גם אותם 64 חללים, כולנו שוכחים במהירות ורוצים מהר מאוד לחזור לשגרה שלנו.

 

בצד ההחלטה על תקציב ביטחון שיזנק עכשיו בעקבות הלחימה וההוצאות הגדולות,

האם מישהו יפריש סכום גם עבור אותם אנשים שקופים?

זה הזמן לקבל החלטות קשות וחלק מאותן החלטות קשות הן החלטות על הטבות בזכיות.

 

העם חיבק.

העם תרם מעצמו ומזמנו לאותם אנשים.

אולי הגיע הזמן שגם המדינה תתרום משהו לאותם אנשים שמוכנים לעשות הכל בשבילה.

אחרי שאבק הקרבות ישקע, אחרי שכולם יחזרו לבתיהם, משפחותיהם, עבודתם ותחביביהם,

אנחנו מצווים לא רק לזכור את המתים שנפלו אלא לזכור את אותם אנשים שהיו שם ועכשיו זקוקים גם לתמיכה

לעידוד ולעזרה מהמדינה.

אסור להפנות להם עורף, לא עכשיו ולא אף פעם.

אלמלא אותם אנשים שלא עושים חשבון ומתייצבים כל פעם, כנראה שהמצב שלנו היה הרבה יותר גרוע.

 

חשבו שיצליחו לשבור את העורף במלחמה הזו.

אבל הם התבדו.

התבדו בזכות העורף החזק אבל לא פחות מכך בזכות אותם חיילים צעירים שיחזרו לבית הוריהם או לדירה השכורה

הקטנה שהם משכירים בהרבה כסף כי המדינה לא דואגת להם.

אין כמו עכשיו להראות לאותם אנשים שמעריכים אותם ואת פועלם לא רק בעיתות מלחמה אלא גם בעיתות רגיעה.

לתת זו לא בושה, לתת זו חובה.

בואו ניתן לכל אותם הנותנים שהיו מוכנים לתת את היקר ביותר שהם יכולים להעניק לכולנו, את חייהם.

 

אז לפני הקמת וועדת חקירה אחת, או יותר, שתבדוק מה לא הלך טוב, ותכה על חטא, ולמה לא ידענו

שיש את כל המנהרות ולמה לא פיתחנו מערכות שיגלו אותן, ולמה אין מודיעין אנושי או אלקטרוני לגילוי

ולמה ולמה ולמה, בואו נבדוק איך אפשר לעזור לאותם אנשים ואת זה אפשר לעשות גם ללא הקמת ועדות יקרות.

פשוט לעזור.

הנתינה והעזרה היו הדבק והבסיס לכוח שחשנו כולנו, בעורף ובחזית.

צריך לשמר את האחדות והעזרה ההדדית, רק כך נוכל להמשיך לפעם הבאה.

בואו נראה לאותם חיילים צעירים שהמדינה יודעת לעזור להם ולהוקיר את נכונותם לתרום את עצמם בשבילה.

 

 

 



 

 

 

נכתב על ידי , 11/8/2014 17:57   בקטגוריות דעה אישית, חיילים, מחשבות, שיתוף, תודה, אקטואליה, ביקורת, עבודה, צבא  
66 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של KeyMan ב-19/8/2014 15:57
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKeyMan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על KeyMan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ