לפני כמה ימים בכנס כלכלי אמר שלמה מעוז שהיה אמור להיות שר האוצר של מדינת ישראל אימרה.
הוא אמר כי "תוחלת החיים פה זו בעיה. אנשים מסרבים למות, כל אחד נאחז בקרנות
המזבח, לוקח פיליפינים ומתחבר למכונות. וכל שנת חיים עולה כסף".
היו לו עוד כל מיני הברקות אבל זו ממש הרגיזה אותי.
מי נתן לו את הכוח להחליט כמה זמן אנשים צריכים לחיות?
כל אח נולד וגורלו נחרץ, לאלו המאמינים בכך, אחרים חושבים כי אדם מנהל את חייו כראות עינייו
והעתיד שלו ושל בני משפחתו תלוי כולו בידיו שלו. אין גורל.
כך או כך לאף אחד אין זכות עליונה לקבוע כמה זמן אנשים יכולים, צריכים או רשאים לחיות.
מכיוון שחיים רק פעם אחת, צריך לחיות כמה שיותר ויותר טוב.
האימרה הנ"ל הזכירה לי דברים ומקרים קשים מההיסטוריה.
גם בגרמניה הנאצית הרגו אנשים שלא הועילו, כמו מפגרים, נכים וסתם כאלו שנראו לא טוב.
והמקבילות הזו לא נותנת לי מנוח במיוחד כשהיא באה מאדם מלומד ומיהודי.
מי שלא מועיל אפשר לשלוח אותו למדבר, לאבדון, הוא כרגע נמצא כנטל על כתפי החברה.
החברה נושאת בנטל שהיא לא חייבת לשאת אליבא דה שלמה מעוז.
האם שלמה מעוז, בצעירותו, לא נישא על כתפי אותם אנשים שבנו את המדינה?
אנשים שנלחמו למענה בעוד הוא למד בבית ספר?
האם המחשבות האלו הן גם מחשבותיו הפרטיות כלפי הוריו וקרובי משפחתו המבוגרים והזקנים?
האם יועיל שלמה מעוז לנתק אותם מאותן מכונות ולשלח את הפיליפיניות המטפלות בהם הבייתה
כך שקרוביו הזקנים יוכלו לעזוב את קרנות המזבח ואת העולם הזה?
אין לי שום ספק שלכל השאלות ששאלתי התשובה של שלמה מעוז תהייה שלילית.
אין מקום בבתי החולים? שימותו כל הזקנים כך יחסכו הרבה מאוד כספים.
תקציב סל התרופות מצילות החיים יכול להיות רק מיליון אחד כי לא צריך להציל כל כך הרבה אנשים.
והכספים שיוותרו מכל החיסכון הזה, ילכו לעוד מקומות לא חשובים.
כספים שילכו לכל מי שמקורב להון ולשלטון.
פתאום כל כרטיסי הברכה הצבעוניים והיפים האלו, העומדים בכל החנויות למתנות נראים לא רלוונטיים.
האם צריך לעדכן אותם ולכתוב "מזל טוב ליום ההולדת האחרון שלך?"
במקום לשים שם פרחים ולבבות וקישוטים צבעוניים, לקשט בשחור בלבד?
אני מחנך את ילדיי לכיבוד אנשים מבוגרים מהם.
אני גם נותן להם דוגמא איך לדאוג ולהתחשב בהורים מבוגרים כי אני יודע שאני הייתי רוצה
שהם ידאגו לי ולזוגתי בזקנתי כמו שאני דואג לאימי.
אימרות כאלו יכולות ליפול על אוזניים לא נכונות, אנשים יהרגו כי יגידו "זקן מספיק לך לחיות".
ונמשך לו הקו הזה, הבלתי נראה, בין אימרה כזו לבין אלימות נגד זקנים.
בפריצות לבתיהם, גניבת הפנסיה שלהם, או סתם התעללות כי ברור שהם לא יוכלו להחזיר.
ואם לא יוכלו להחזיר וימותו תחסך אותה מיטה ואותו מכשיר בבית חולים, גם הדירה שהם גרו בה עד מותם,
תוכל לשמש זוגות צעירים חסרי דיור ואולי הם לא יצטרכו לשלם משכנתא!
איזה רעיון, ממש מיחזור.
כשכבוד הרב עובדיה אומר משהו והוא מצוטט מיד בתקשורת, לרוב אני מאמין לו כשהוא או שליחיו אומרים
שהוצאו דברים מהקשרם. לא תמיד מבינים מה הוא רוצה להגיד ורק אלו הבקיעים מאוד בדברי תורה
יכולים לחבר בין המשפטים לכלל הבנה.
אבל כששלמה מעוז יגיד שהוצאו דברים מהקשרם, אני לא אאמין לו.
דברים כאלו בוטים המסתכלים רק על הכסף, על התועלת ועל זה שבני אדם חיים יותר מדי,
לא נאמרים מפי איש אקדמיה כדי שיוצאו מהקשרם.
המדינה הזו קמה ועומדת והגיעה לגדולתה ולכל ההישגים הכבירים שלה במשך 65 שנה לא בגלל הצעירים.
בעצם כן בגלל הצעירים שהיום הם זקנים וצריך להחליף אותם.
כמו שחקני כדורסל אבל שלא שילמו בעבורם מיליונים אלא רק רצו שיעלו למגרש לשחק מול הגולית מסביבנו ביד אחת
וביד השניה יבנו את המדינה.
עכשיו תורם לשבת על הספסל לתת לצעירים לשחק, אבל מגיע להם מקום ביציע הכבוד כי אלמלא הם
הצעירים לא היו קיימים ואם הם היו קיימים כנראה שהם היו צריכים לעבוד קשה ולא היו מקבלים הרבה דברים.
אני לא סולח לאותו שלמה מעוז על דברים אלו.
אני לא רוצה להיות כמו אותם זקנים אסקימואים הנשלחים אל ערבות הקור והשלג, מנודים מהחברה
כיוון שהם כבר לא מועילים ובשליחתם לשם הם נידונים למוות.
תמיד תזכרו שכל מה שנוצר מסביבנו לא הגיע כמובן מאליו אלא נבנה ונעשה בידי אנשים שהיו פעם
צעירים, חסונים, שעשו למען המדינה ולמען כולם בלי לדרוש ולרטון.
עכשיו הגיע השעה שנשלם להם על כך בחפץ לב ובנדיבות כי הם יכולים להיות
ההורים או הסבתא וסבא של כל אחד מאיתנו כאן.
(לינק לאותה אימרה מכפישה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
