לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

KeyMan



Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ¬ֳ§ֳ®ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

זכרונות דיגיטלים


השבוע ובשבוע שעבר הלכתי לבקר שני חברים.

אחד חבר של חבר והשני יותר קרוב.

שניהם איבדו בנים במלחמת "צוק איתן".

המשפחות לא יושבות כבר "שבעה" ותיאמתי את הביקור שלי לשעות הערב.

 

בבית של החבר הרחוק ישבתי שעה שמעתי סיפורים על הילד, סיפרתי מעט ממה שאני יודע.

לא אמרתי שהייתי שם, כיוון שההורים היו רוצים לדעת אולי עוד דברים שלא ידועים לי וזה היה נראה כאילו אני מסתיר משהו.

הביקור אצל החבר הקרוב היה ארוך יותר.

אלבומים הוצאו, ראיתי תמונות של הילד שהכרתי מגיל קטן, איך הוא התפתח, גן, כיתה אלף, בית ספר יסודי, טיולים שנתיים,

מסיבות יום הולדת ועד מסיבת הסיום בבית הספר התיכון.

יש עוד אלבום אחד גדול של המסלול בצבא.

כל זמן שישבנו שם ביחד ודיברנו על הבן ועל דברים על עבר, משהו הציק לי, משהו טכנולוגי.

לא רציתי להעלות את זה והשארתי את זה להרהורי ליבי.

 

בדרך חזרה הבייתה, היה לי מספיק זמן לחשוב על זה.

אני מדבר על זכרונות דיגיטליים.

מסתבר שאנשים בגילאי 60 פלוס, שומרים כ-10 אחוזים מהתמונות שלהם בפייסבוק, מחשב או טלפון.

נערים ונערות עד גיל צבא מתעדים ושומרים כ-20 אחוזים של החיים שלהם במדיה דיגיטלית כלשהי.

יותר מ-70 אחוזים בין גילאי 20 ל-25 שומרים את זיכרונותיהם בפייסבוק, אינסטגרם, מחשב, סלולרי וכל דבר אחר.

כלומר, כמעט כל חייהם של חיילים צעירים, מתועדים ונשמרים לא באלבומים המשפחתיים המסורתיים עם תמונות "אמיתיות",

אלא נשמרים במקומות שלרוב הגישה אליהם שמורה בעזרת סיסמא.

 

הורים ובני משפחה שרוצים לראות מה הבן החייל שלהם שנהרג, שומר בפייסבוק, צריכים את הסיסמא שלו

כדי לראות מה יש לו שם.

יכול להיות שיש שם המון זכרונות שנכתבו, צולמו, הוסרטו ולהורים אין גישה לשם.

נכון שאפשר לפרוץ חשבון של פייסבוק בלי קושי רב, אבל זה מרגיש אחרת מאשר הייתה יכולת גישה ללא פריצה.

המשפחה בעצם "מקוששת" את הזכרונות בין אתרים שונים, כיוון שאנשים לא משאירים סיסמאות או גישה למקומות דיגיטליים,

הם לא מכינים צוואה שאומרת "אם יקרה לי משהו, זו הסיסמא..." וזה משאיר את המשפחה מול קיר אטום של מאגרי מידע

ואתרים שיש בהם מדיניות שונה בקשר לכניסה של אנשים לא מורשים.

 

מצד שני, מה על סודות של אנשים?

אנשים שנהרגו, נעלמו לנו בין רגע, אולי לא רוצים שנראה מה הם עשו, כתבו, צילמו או כל דבר דיגיטלי אחר.

אולי הם בכוונה שמרו את זה מעיניי בני המשפחה? והאם בני המשפחה יכולים לפרוץ לשם כדי לספק את סקרנותם?

הדברים נכונים גם לגבי אנשים שנהרגים בתאונות דרכים או במקום העבודה כתוצאה מתאונת עבודה,

אבל טווח הגילאים הוא לא בהכרח אותו גיל, ובעשור האחרון נדמה שרוב חיינו מתנהלים על גבי הרשת ומי שמנהל את חייו כך

הוא לרוב אדם בגיל צבא, סטודנטים או אפילו נערים צעירים יותר.

 

 

 



נכתב על ידי , 23/8/2014 18:23   בקטגוריות אחריות, אישי, היסטוריה, התנהגות, התנסות, זכרונות, חברים, חיילים, ילדים, יום הולדת, לייק, מחשבים, מחשבות, מלחמות, משפחה, סמארטפון, עבר, שיתוף, אינטרנט, אקטואליה, צבא  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-13/9/2014 19:50
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKeyMan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על KeyMan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ