לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

KeyMan


"הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים." (יאנוש קורצ'ק)

Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ₪ֳ²ֳ÷ֳ©ֳ£. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מצבי חירום.


 

השתתפתי ב"כנס הבינלאומי השני לפתרונות במצבי חירום".

קיבלתי את ההזמנה מכיוון שאני חבר במל"ח (משק לשעת חירום) בארגון שאני עובד בו,

ואני מתנדב ברח"ל (רשות חירום לאומית) וברא"מ (הרשות הלאומית לבטחון מידע).

הכנס היה מחכים ואני לא רוצה לספר מה היה בכנס אלא מה צריך לקחת מזה.

הכנס היה בנושא מצבי חירום הנובעים גם מאסונות טבע כמו רעידות אדמה ובשולי הכנס

דובר על האיום מסביבנו.

כרגע מסביב למדינת ישראל, מכוונים כ-60,000 טילים מכל הסוגים.

הכוונה, לפי הערכות מודיעין, היא לירות כ-1000 טילים ביום על המדינה הענקית שלנו.

כל אחד יכול לעשות את החשבון.

בנוסף לנסות ולהבין את החישוב הפשוט שאם ב"עמוד ענן" ירו "מטח" של 12 טילים

על באר שבע וכיפת ברזל הצליחה ליירט 8 מהם, כולנו נשמנו לרווחה.

מה יהיה בעתיד?

 

אילו דברים חשובים אבל לנו כאזרחים אין מה לעשות עם זה, לנו יש דברים חשובים יותר. 

דברים שבשליטה ובאחריות שלנו.

אחרי מלחמת יום הכיפורים, ההורים שלי החזיקו בבית קופסאות שימורים, סוכר, קמח ושמן.

היה לנו מזווה קטן והדברים היו מוחלפים כל תקופה בטריים.

כלומר כל הזמן היה לנו מלאי של מזון שיכול להספיק לכמה ימים.

לא היו אז מי עדן ודומיהם אז מים לא היו במזווה.

מקלט לא היה קרוב לבית ואני זוכר את עצמי רץ עם אימי ואחי הקטנים, מלווים בסתבא זקנה

למקלט שהיה רחוק כמה דקות מהבית, אבא שלי היה מגוייס למילואים.

לא היו ממ"דים או מקלטים בבניין משותף, הכל היה ציבורי.

אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיות מוכנים למצבי חירום כתוצאה מאסון טבע או מלחמה?

 

מקלט

כששואלים אנשים אם המקלט בבניין שלהם מסודר, רבים עונים אחת משתי התשובות.

ה"עירייה צריכה לסדר" ו"זו בעיה של וועד הבית".

כשמדובר במקלטים ציבוריים אז העירייה אחראית לסדר, אבל כשמדובר בבניין שלך?

במקום לזרוק את האחריות על מישהו אחר, למה לא לקחת אחריות?

לגייס את השכנים עם הילדים, לקחת יוזמה ולנקות, לסדר את המקלט בבניין, בשביל זה מספיקים יומיים.

לדאוג למנורות נוספות, פנס, מים, עזרה ראשונה ובכלל שיהיה נקי ומסודר

כי לא ניתן לדעת מתי נזדקק למקלט.

מילת המפתח היא אחריות. אחריות של כולנו ביחד וכל אחד לחוד לדאוג שהמקלט בבניין

יהיה זמין, נקי ומסודר לשעת צרה.

 

ממ"ד

הממ"ד צריך להיות מסודר כך שאפשר יהיה לשבת שם בנוחות.

רבים מאיתנו מארגנים את הממ"ד כחדר נוסף בבית.

יש כאלו שהופכים אותו למחסן ואז כשצריך להשתמש בו, הוא צפוף מדי ולא נוח לשהייה ארוכה.

ממ"ד יכול להכיל מיטה וסיפריה עם כסא כחדר לילד אבל הוא צריך להיות המקלט האישי של המשפחה,

זו אחריות שלנו כהורים לדאוג שהוא יהיה פנוי מחפצים כדי שבשעת הצורך הוא לא יהווה

מפגע אלא מקלט שלשמו הוא נועד.

אחריות. כל אחד צריך להיות אחראי במיוחד ההורים.

 

ערכות מגן

רק לשליש מהתושבים במדינת ישראל יש ערכות מגן בבית. למה?

"עזוב אותך משטויות"

"באמא'שך זה לא יעזור"

"אני לא יכול לשים את זה על הפנים זה חונק אותי"...ועוד תשובות יצירתיות.

יש הרבה תיאוריות שאומרות שערכות המגן לא יעזרו בשעת אמת, מה שטוב שאלו תיאוריות.

וגם אם יש בזה 50 אחוז של אמת למה להסתכן ולזלזל בזה ולא ללכת לקחת ערכה עבור כל בן משפחה

שתשב שם בבוידם על כל מקרה.

כל מי שהיה אי פעם במטוס בטח זוכר שמקרינים את הסרט על התנהגות במצב חירום בטיסה,

אומרים שם לשים מסיכה עליך ורק אח"כ לעזור למישהו אחר.

אחריות אישית. תדאג לעצמך ותדאג למי שאתה אחראי עליו או זקוק לעזרה.

זו דוגמא אישית כשילדים רואים שההורים שלהם מזלזלים בבטחון שלהם, הם לא יבינו

מה זה מצב חירום. אם ההורים חושבים שזה בסדר למה שהילדים ילמדו משהו אחר?

אחריות, כבר אמרנו לא?

 

ועל כל אלו מתווספים גם מים מינרליים שניתן לאחסן במקום אפל שנה, שימורים, פנס פשוט עם כמה סוללות

וכל פרט אחר שיכול לעזור בשעת חירום.

שעת חירום יכולה להיות גם רעידת אדמה.

במצב כזה של קטסטרופה כל המערכות קורסות, אנשים נכנסים לפאניקה ולא מבינים שעם קצת

מחשבה והכנה מוקדמת הכל יכול להיות יותר פשוט.

לכוחות ההצלה יקח יומיים להגיע למקומות רחוקים בפריפרייה.

יקח זמן לכוחות ההצלה התארגן ואלו יכולות להיות שעות קריטיות, למה לא להיות מוכן לפני?

 

לפיקוד העורף יש תוכנית שמתחילה לרוץ בבתי הספר.

התוכנית נקראת "תוכנית רב גילית" והיא תועבר לילדים בכיתות א,ג, ד, ח, ט ו-יא'.

בכוונה יש הבדלים בגילאים, שלא אכנס כרגע לסיבות לכך.

ביה"ס יתן את הכלים להתמודדות עם מצבי חירום, יסביר מה צריך לעשות בבית, איך להתגונן

ומה כל אחד צריך לעשות כך שבשעת חירום, ילדים יוכלו להבין מה קורה ולהשתמש בידע

שרכשו כדי להתגונן ואולי גם להגן.

זה תופס לגבי מצבי חירום במלחמה או באסון טבע.

ותחשבו על ילד בכיתה א' שלומד בביה"ס על מצבי חירום, מגיע הבייתה ושואל אם יש ערכות מגן בבית.

תשובה טיפוסית של הורה ישראלי תהייה "יהיה בסדר"...

אין בסדר, קחו אחריות, תדאגו למשפחות שלכם.

אל תתנו לאחרים לעשות את זה.

במצב חירום כל אחד דואג למי שקרוב לו באותו הרגע, כמו אותו נוסע במטוס.

תלמדו את הילדים ותדאגו להם כי אף אחד לא יעשה את זה במקומכם.

 

לסיום, דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל תבע את "שלושת רגליי הביטחון"

של ישראל והן הרתעה, התראה וההכרעה.

יש לנו יכולת הרתעה, למרות שהיא נפגעה במקצת.

יש לנו גם התראה בצורת "צבע אדום" אזעקות וכו'.

מבחינת ההכרעה, עדיין אין הכרעה כמו עד 1973 ואני מקווה שהיא תגיע בהקדם.

דן מרידור שהיה יו"ר ועדת חוץ וביטחון הוסיף "רגל רביעית" והיא התגוננות אזרחית.

זו בדיוק האחריות האישית של כל אחד מאיתנו לכל הדברים שכתבתי למעלה.

ללמוד ולהפנים את החוסן של העורף ע"י למידה של מה צריך לעשות כדי להיות מוכן.

מדברים על חוסן אזרחי. מהי משמעותו של אותו חוסן?

ח - חיבוריות. אנשים מחוברים אחד לשני.

ס- סיוע הדדי. עזרה הדדית. ערבות הדדית.

ן- נכסים משותפים. תמיכה אחד בשני ודאגה לדברים משותפים, לדוגמא אותו מקלט בבית משותף. 

חוסן נבנה בהדרגה, לאט לאט, בחינוך בהסברה ובדאגה.

בואו ניקח את זה לידיים שלנו, לפחות כל מה שאנחנו יכולים לבצע בלי תלות באחרים.

 

 

 


נכתב על ידי , 22/4/2013 20:50   בקטגוריות אחריות, אישי, בחירות, בטיחות, בית, בריאות, הורים, העתיד, התבוננות מסביב, התנדבות, ילדים, לימודים, מחשבים, מלחמות, משפחה, תרבות  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של KeyMan ב-28/4/2013 01:04
 



יום הולדת 4


19.4.2009


 


התחלתי לכתוב את הבלוג במקרה.


הייתי בשבתון, לפני שחשבתי לחזור ללמוד לתואר באוניברסיטה.


קראתי הרבה בלוגים באותה תקופה, לא ממש הבנתי מה צריך לעשות.


לא כתבתי מעולם, גם לא למגירה.


אני לא כשרוני שמוציא עט וכותב תווים ומייד נוצר שיר היישר לראש מצעד הפזמונים.


אני גם לא כזה סופר דגול שעומדים בתור לקנות את ספריו.


המון מהפוסטים הכתובים נכתבו במשך שנים בראשי.


לא יודע למה זה קרה, אולי כהכנה בלתי מודעת לכך שיבוא יום וזה יפורסם.


 


כשאני מחטט שם במגירות הזיכרון, יש לי עוד מה לכתוב לכמה שנים.


מכל קורא כאן אני לוקח משהו. משהו לחיים שלי.


לפעמים זו נקודת מבט שונה, לפעמים רגשנות ולפעמים יש הרבה דברים משותפים שלא תלויים בגיל, מגדר 


או במיקום גיאוגרפי.


היכולת להביע את דעתך במילים היא מתנה.


יש אנשים שלא יכולים להביע את עצמם בעל פה בלי שיהיה להם איזה פתק מציץ שבו הם תמצתו את הנאום לאומה...


 


הבלוג משמש לי כספר זכרונות.


יש המון דברים הכתובים כאן והם רק קצהו של הקרחון, שלא סופרו מעולם.


חיכיתי לאותו יומן שאוכל לכתוב בו את מה שעשיתי עם השנים, דברים שמותר לגלות


ורב הנסתר על הגלוי.


 


את הפוסטים הראשונים שכתבתי לקח לי הרבה זמן לכתוב.


הרבה זמן למצוא את המילים הנכונות, לדעת להביע את עצמי נכון כדי שאהיה גם מובן לאחרים חוץ מלעצמי.


אחרי הלידה הדברים באו ביתר קלות אם כי הייתי חייב לברור מקרים שעליהם אני יכול ומוכן לדבר.


הבלוג הזה הפך לבית.


להכיר אנשים, לשמוע מה דעתם על דברים שאני כותב ודרך זה גם על דברים שעשיתי.


להביא מעצמי ולהראות לאחרים, להיות עם מסיכה אבל יחד עם זאת להיות גלוי.


בימים שאין לי זמן בגלל של עבודה, לימודים, נסיעות לחו"ל, אני מרגיש שמשהו חסר לי.


ואם יש משהו שחסר לך זה אומר שאתה אוהב אותו. שהוא חשוב לך.


כך המקום הזה עבורי.


 


אחרי שניסיתי, חייכתי לעצמי והתאהבתי, כל השאר זו כבר היסטוריה.


 


קצת מספרים, כי קשה לי בלי זה...


117 מנויים


89 קוראים קבועים ("הקוראים שלי")


כמעט 100,000 כניסות (חגיגה תבוא כשזה יגיע)


(אני קורא אצל כל הקוראים הקבועים שלי, למרות שלא תמיד מגיב.)


 


 


 




 


 

נכתב על ידי , 19/4/2013 17:40   בקטגוריות אישי, בחירות, גאווה, היסטוריה, העתיד, התנסות, זכרונות, יום הולדת, יצירה, מחשבות, עבר, עבודות יד, שיתוף, תודה, אופטימי  
58 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של KeyMan ב-23/4/2013 13:49
 



עצמאות, על שום מה?


 

זיכרון.

אנחנו מצווים בכל מקום לזכור.

לזכור את מה שעשה לנו עמלק.

לזכור את יציאת מצרים.

לזכור את ששת המיליונים שנטבחו בשואה.

לזכור את אלו שהקריבו נפשם למען המדינה.

אחרי שנזכור את כולם, רק אז נדע עצמאות מהי.

 

יום העצמאות של מדינה הוא יום חג.

כל המדינה חוגגת מעבר למדינה עצמאית.

העצמאות הקולקטיבית מורכבת מעצמאויות קטנות.

לכל אחד יש את העצמאות שלו.

 

כשהלכתי לגן בפעם הראשונה, הפכתי לעצמאי. ידעתי להסתדר לבד עד שהתגעגעתי להורים ואז

הדמעות היו עצמאיות וזלגו על הלחיים שלי.

בכיתה אלף הפכתי שוב לעצמאי קטן, יודע לקרוא ולכתוב בלי שיעזרו לו, גם חשבון ידעתי

בלי עזרה אם לא סופרים את כל האצבעות שעזרו לי.

כשחגגתי בר מצווה ואבי עמד על הדוכן ואמר את המילים "הקשות" שהדהדו באוזניי הרבה זמן אחרי,

"ברוך שפטרני מעונשו של זה", הבנתי שמעכשיו אני עצמאי, אדון לכל מעשיי.

כשקיבלתי רישיון נהיגה, לא היה עצמאי ממני. אחרי טסט נוסף שאבי העביר אותי על מכונית

העל "סוסיתא", יכולתי לנסוע לאן שרציתי באישורו של אבי כמובן...

 

אולי העצמאות הכי גדולה הורגשה אצלי כשיצאתי מהבית ללשכת הגיוס.

הרגשתי את הרוח החמה של אוגוסט נושבת בפניי והדגלים של לשכת הגיוס התנופפו להם

ממש כמו שאני התעופפתי מהבית, ברוח סערה.

להיות חייל קרבי, להחליט החלטות כמפקד זוטר, לקבוע מה אחרים עושים כמפקד בכיר, זו עצמאות.

העצמאות להחליט.

 

העצמאות לבחור בת זוג, להחליט ליד מי תתעורר כל בוקר, זו עצמאות חשובה בחיים של

כל אדם בוגר. להחליט.

לראות את הילד הבכור עצמאי מטיטולים, לאחר שלב הגמילה מהם, זו עצמאות.

עצמאות המלווה בשמחה גדולה בין היתר מכך שלא צריך יותר לקנות את המוצר הזה

שיודע לעשות כסף מ...חרא  חיוך

 

העבודה הראשונה, התפקיד הראשון באזרחות זו עצמאות.

לראות משכורת ראשונה ולהחליט על לקיחת משכנתא, איזה בית לקנות, זו עצמאות.

לנהוג באוטו הראשון שקנית בכספך, זו עצמאות.

 

אני גאה בהשגיה של המדינה, למרות הקושי לעיתים לתרץ את זה כהישג.

אני גאה להיות ישראלי כאן ובכל מקום בעולם.

גאה להיות נצר להורים שיצאו מעבדות לחירות עזרו בהקמת המדינה.

הורים שעלו כאודים עשנים אבל ידעו להפיך בעצמם ובנו את אש הציונות וללדת ילדים שבוערת בהם הישראליות החזקה.

אנחנו דוגמא לעצמאות, כל אחד מאיתנו.

עצמאות של מדינה שקשה להאמין באילו השיגים זכתה בכל כך מעט שנים של תקומה.

 

כמו עוף החול הקם, כמו חזון העצמות היבשות של יחזקאל, כך קמנו לעצמאות, פריחה ושגשוג.

ביום הזה שכולם מנפנפים במנגליהם, סופגים את ריח הבשר והעשן

צריך לזכור מאיפה באנו, כל אחד והעצמאות שלו.

 

שיהיה חג עצמאות שמח ושלום על כולנו.

 

 

 


נכתב על ידי , 16/4/2013 13:00   בקטגוריות גאווה, הורים, היסטוריה, העתיד, התבוננות מסביב, התנסות, זכרונות, חג שמח, חגים, יום הולדת, יצירה, לייק, מחשבות, משפחה, עבר, אופטימי, אקטואליה  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של KeyMan ב-18/4/2013 12:23
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKeyMan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על KeyMan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2013 © נענע 10 בע"מ