השתתפתי ב"כנס הבינלאומי השני לפתרונות במצבי חירום".
קיבלתי את ההזמנה מכיוון שאני חבר במל"ח (משק לשעת חירום) בארגון שאני עובד בו,
ואני מתנדב ברח"ל (רשות חירום לאומית) וברא"מ (הרשות הלאומית לבטחון מידע).
הכנס היה מחכים ואני לא רוצה לספר מה היה בכנס אלא מה צריך לקחת מזה.
הכנס היה בנושא מצבי חירום הנובעים גם מאסונות טבע כמו רעידות אדמה ובשולי הכנס
דובר על האיום מסביבנו.
כרגע מסביב למדינת ישראל, מכוונים כ-60,000 טילים מכל הסוגים.
הכוונה, לפי הערכות מודיעין, היא לירות כ-1000 טילים ביום על המדינה הענקית שלנו.
כל אחד יכול לעשות את החשבון.
בנוסף לנסות ולהבין את החישוב הפשוט שאם ב"עמוד ענן" ירו "מטח" של 12 טילים
על באר שבע וכיפת ברזל הצליחה ליירט 8 מהם, כולנו נשמנו לרווחה.
מה יהיה בעתיד?
אילו דברים חשובים אבל לנו כאזרחים אין מה לעשות עם זה, לנו יש דברים חשובים יותר.
דברים שבשליטה ובאחריות שלנו.
אחרי מלחמת יום הכיפורים, ההורים שלי החזיקו בבית קופסאות שימורים, סוכר, קמח ושמן.
היה לנו מזווה קטן והדברים היו מוחלפים כל תקופה בטריים.
כלומר כל הזמן היה לנו מלאי של מזון שיכול להספיק לכמה ימים.
לא היו אז מי עדן ודומיהם אז מים לא היו במזווה.
מקלט לא היה קרוב לבית ואני זוכר את עצמי רץ עם אימי ואחי הקטנים, מלווים בסתבא זקנה
למקלט שהיה רחוק כמה דקות מהבית, אבא שלי היה מגוייס למילואים.
לא היו ממ"דים או מקלטים בבניין משותף, הכל היה ציבורי.
אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיות מוכנים למצבי חירום כתוצאה מאסון טבע או מלחמה?
מקלט
כששואלים אנשים אם המקלט בבניין שלהם מסודר, רבים עונים אחת משתי התשובות.
ה"עירייה צריכה לסדר" ו"זו בעיה של וועד הבית".
כשמדובר במקלטים ציבוריים אז העירייה אחראית לסדר, אבל כשמדובר בבניין שלך?
במקום לזרוק את האחריות על מישהו אחר, למה לא לקחת אחריות?
לגייס את השכנים עם הילדים, לקחת יוזמה ולנקות, לסדר את המקלט בבניין, בשביל זה מספיקים יומיים.
לדאוג למנורות נוספות, פנס, מים, עזרה ראשונה ובכלל שיהיה נקי ומסודר
כי לא ניתן לדעת מתי נזדקק למקלט.
מילת המפתח היא אחריות. אחריות של כולנו ביחד וכל אחד לחוד לדאוג שהמקלט בבניין
יהיה זמין, נקי ומסודר לשעת צרה.
ממ"ד
הממ"ד צריך להיות מסודר כך שאפשר יהיה לשבת שם בנוחות.
רבים מאיתנו מארגנים את הממ"ד כחדר נוסף בבית.
יש כאלו שהופכים אותו למחסן ואז כשצריך להשתמש בו, הוא צפוף מדי ולא נוח לשהייה ארוכה.
ממ"ד יכול להכיל מיטה וסיפריה עם כסא כחדר לילד אבל הוא צריך להיות המקלט האישי של המשפחה,
זו אחריות שלנו כהורים לדאוג שהוא יהיה פנוי מחפצים כדי שבשעת הצורך הוא לא יהווה
מפגע אלא מקלט שלשמו הוא נועד.
אחריות. כל אחד צריך להיות אחראי במיוחד ההורים.
ערכות מגן
רק לשליש מהתושבים במדינת ישראל יש ערכות מגן בבית. למה?
"עזוב אותך משטויות"
"באמא'שך זה לא יעזור"
"אני לא יכול לשים את זה על הפנים זה חונק אותי"...ועוד תשובות יצירתיות.
יש הרבה תיאוריות שאומרות שערכות המגן לא יעזרו בשעת אמת, מה שטוב שאלו תיאוריות.
וגם אם יש בזה 50 אחוז של אמת למה להסתכן ולזלזל בזה ולא ללכת לקחת ערכה עבור כל בן משפחה
שתשב שם בבוידם על כל מקרה.
כל מי שהיה אי פעם במטוס בטח זוכר שמקרינים את הסרט על התנהגות במצב חירום בטיסה,
אומרים שם לשים מסיכה עליך ורק אח"כ לעזור למישהו אחר.
אחריות אישית. תדאג לעצמך ותדאג למי שאתה אחראי עליו או זקוק לעזרה.
זו דוגמא אישית כשילדים רואים שההורים שלהם מזלזלים בבטחון שלהם, הם לא יבינו
מה זה מצב חירום. אם ההורים חושבים שזה בסדר למה שהילדים ילמדו משהו אחר?
אחריות, כבר אמרנו לא?
ועל כל אלו מתווספים גם מים מינרליים שניתן לאחסן במקום אפל שנה, שימורים, פנס פשוט עם כמה סוללות
וכל פרט אחר שיכול לעזור בשעת חירום.
שעת חירום יכולה להיות גם רעידת אדמה.
במצב כזה של קטסטרופה כל המערכות קורסות, אנשים נכנסים לפאניקה ולא מבינים שעם קצת
מחשבה והכנה מוקדמת הכל יכול להיות יותר פשוט.
לכוחות ההצלה יקח יומיים להגיע למקומות רחוקים בפריפרייה.
יקח זמן לכוחות ההצלה התארגן ואלו יכולות להיות שעות קריטיות, למה לא להיות מוכן לפני?
לפיקוד העורף יש תוכנית שמתחילה לרוץ בבתי הספר.
התוכנית נקראת "תוכנית רב גילית" והיא תועבר לילדים בכיתות א,ג, ד, ח, ט ו-יא'.
בכוונה יש הבדלים בגילאים, שלא אכנס כרגע לסיבות לכך.
ביה"ס יתן את הכלים להתמודדות עם מצבי חירום, יסביר מה צריך לעשות בבית, איך להתגונן
ומה כל אחד צריך לעשות כך שבשעת חירום, ילדים יוכלו להבין מה קורה ולהשתמש בידע
שרכשו כדי להתגונן ואולי גם להגן.
זה תופס לגבי מצבי חירום במלחמה או באסון טבע.
ותחשבו על ילד בכיתה א' שלומד בביה"ס על מצבי חירום, מגיע הבייתה ושואל אם יש ערכות מגן בבית.
תשובה טיפוסית של הורה ישראלי תהייה "יהיה בסדר"...
אין בסדר, קחו אחריות, תדאגו למשפחות שלכם.
אל תתנו לאחרים לעשות את זה.
במצב חירום כל אחד דואג למי שקרוב לו באותו הרגע, כמו אותו נוסע במטוס.
תלמדו את הילדים ותדאגו להם כי אף אחד לא יעשה את זה במקומכם.
לסיום, דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל תבע את "שלושת רגליי הביטחון"
של ישראל והן הרתעה, התראה וההכרעה.
יש לנו יכולת הרתעה, למרות שהיא נפגעה במקצת.
יש לנו גם התראה בצורת "צבע אדום" אזעקות וכו'.
מבחינת ההכרעה, עדיין אין הכרעה כמו עד 1973 ואני מקווה שהיא תגיע בהקדם.
דן מרידור שהיה יו"ר ועדת חוץ וביטחון הוסיף "רגל רביעית" והיא התגוננות אזרחית.
זו בדיוק האחריות האישית של כל אחד מאיתנו לכל הדברים שכתבתי למעלה.
ללמוד ולהפנים את החוסן של העורף ע"י למידה של מה צריך לעשות כדי להיות מוכן.
מדברים על חוסן אזרחי. מהי משמעותו של אותו חוסן?
ח - חיבוריות. אנשים מחוברים אחד לשני.
ס- סיוע הדדי. עזרה הדדית. ערבות הדדית.
ן- נכסים משותפים. תמיכה אחד בשני ודאגה לדברים משותפים, לדוגמא אותו מקלט בבית משותף.
חוסן נבנה בהדרגה, לאט לאט, בחינוך בהסברה ובדאגה.
בואו ניקח את זה לידיים שלנו, לפחות כל מה שאנחנו יכולים לבצע בלי תלות באחרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
