לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

KeyMan


"הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים." (יאנוש קורצ'ק)

Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ¡ֳ¸ֳ©ֳ ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הגיינה לא מזיקה...


 

ביום הראשון שהגעתי לארגון שאני עובד בו לראיון עבודה ומבחנים,

התרשמתי מאוד מהניקיון, במיוחד הניקיון בחדרי השירותים (הסתובבתי בכמה מהם...)

הכל היה שם נקי, מסודר, מראות נקיות, מספיק נייר בכל מקום, לא היו ריחות לוואי

שמאפיינים שירותים ציבוריים בכלל ושירותים במקומות עבודה בפרט.

בהתחלה חשבתי שזה מאוד "פלצני" לא במובן המעשי של המילה, אלא מאיך שזה מרשים.

לאט לאט התרגלתי לעניין והיום כשאני מגיע למקומות עבודה אחרים, אני מייד משווה, למרות

שזה ממש לא משהו רצוני, ההשוואה בלתי נמנעת ואני שמח על היותי מועסק בארגון שלי

וזו עוד סיבה אחת מני רבות.

 

כולנו משתמשים בשירותים אבל לא כולם דואגים להיגיינה שלהם.

אם בבית לא שוטפים ידיים אחרי, ניחא, בכל זאת כולנו בני משפחה אחת

ואולי זה בסדר (אני לא בעד אבל בואו נניח).

להיכנס למקום ציבורי ולא לשטוף ידיים אח"כ...נו זה כבר משהו לא בריא.

שמעתי כבר מאנשים שמורידים את המים באסלה בעזרת הרגל (הנעל) כך שהם לא נוגעים

בידית של מיכל ההדחה...ומה אח"כ? לא חולצים נעליים? ולך תזכור שהיית בשירותים ציבוריים...

 

כשאני שוטף ידיים, אני בודק ככה מסביבי אנשים, בוחן האם הם שוטפים ידיים.

מסטטיסטיקה לא מקצועית, אני יכול להגיד שחצי שוטפים וחצי לא.

הדבר הזה הביא אותי לחשוב על כך שאותם אנשים (שאני כמובן מכיר טוב), ילחצו לי את היד

או יגישו לי כוס מים/קפה בקפיטריה...ואני ממש לא רוצה את זה.

ישבתי עם מחלקת הבטיחות שלנו ועם צוות המרפאה וצוות האחראים על הניקיון וחשבנו.

בסוף יצאנו בקמפיין בארגון על בריאות.

קמפיין שהכיל סטיקרים על דלתות השירותים מבפנים "האם שטפת ידיים?"

על המראות הגדולות בכיתוב של "לא חשוב רק איך את/ה נראים, האם אתם גם נקיים?"

נשמע כמו סיסמאות צבאיות אבל מסתבר שלפעמים זה עוזר, ואם זה העלה את המודעות

של העובדים, אני שמח.

קצת היה מוזר כל הדיון כי האנשים שאלו איך זה שלא שוטפים ידיים?

להפתעתי גם אחד מהמנהלים שם "נתפס" על ידי לא פעם כשהוא יוצא מהשירותים ולא שטף את ידיו...

 

בעולם כזה, ששני מיליארד וחצי אנשים חיים בו, במאה ה-21, גלובליזציה וכו'

ללא שירותים ומים זורמים, כל מי שיש לו מים ושירותים צריך להשתמש בהם

בשבילו ובשביל הסובבים אותו.

 

ובהמשך לעניין, פורסם השבוע כי רבע מכל הנפטרים השוהים בבתי החולים בארץ, מתים מזיהום.

זבובים בחדר ניתוח, רצפה לא נקייה, סטריליזציה לא מספקת, כל אלו ניתן לתקן בעזרת תקציבים

באם זו הבעיה.

אבל זו לא הבעיה הבסיסית.

הבעיה הבסיסית נובעת מחוסר היגיינה של הצוות הרפואי, מה שמעלה את הסיכוי לאותם חולים

ללקות בזיהום שעובר מחולה לחולה דרך הרופא או מאותם אנשים לא נקיים.

כמובן שזו לא הסיבה היחידה אבל מספיק חשובה.

 

בשורה התחתונה, היגיינה אישית מונעת זיהומים. נקודה.

היגיינה אישית עוזרת לכל אחד מאיתנו ולסביבה הבאה איתנו במגע.

תהיו בריאים!

 

 

 


נכתב על ידי , 9/5/2013 16:31   בקטגוריות אחריות, בחירות, בריאות, בית חולים, חולים, חוקים, מים, מפלצת, ניקיון, רפואה, רפואה קונבנציונלית, אקטואליה, עבודה  
49 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רותי קוטלר ב-24/5/2013 07:32
 



מחדל אנושי חמור!


"מחדל בשריון: סמל דרש מחייליו לזחול על צרכיהם."


זה קרה בסוף השבוע בגדוד שיריון של טירונים בשיזפון.


הטירונים שהיו בשטח בסדרת שדאות לא ניקו את השירותים כפי שהיו צריכים לעשות.


הסיבות לאי מילוי הפקודה לא חשובות בעיניי, למרות שזו בעיה משמעתית, אלא התוצאה.


סמל המחלקה לקח את החוק לידיים, כי אני לא רואה הגדרה אחרת כרגע, והחליט להעניש אותם


"ענישה לימודית".


 


אחרי שהם הוזחלו את הצואה והטינופת, הם חזרו לפעילות.


זה היה יום שישי והם נכנסו ל"נוהל שבת" האומר הפסקת פעילות בגלל השבת למעט שמירה.


הם נצטוו לא להחליף בגדים ולישון כך בתוך שקי השינה...


המחדל התגלה כשמפקד המחלקה הגיע ושם לב שמשהו מוזר קורה.


כל החיילים שהוא נתקל בהם היו עם כתמי צואה על בגדיהם.


הוא העמיד את כולם למסדר ואז התברר לו מה קרה.


 


הבן שלי משרת כקצין באותה החטיבה, באותו הגדוד אבל בפלוגה אחרת.


ביום שבת בבוקר נערך תחקיר ע"י המח"ט שהגיע מהבית במיוחד לצורך כך.


הדברים נחתכו שם במיידית וההחלטות נלקחו במקום.


הסמל נדון ל-28 ימי מחבוש, וכל שרשרת הפיקוד שמעליו קיבלה נזיפה חמורה


למרות שהם לא היו נוכחים במקום.


ביום ראשון בצהריים, המח"ט כינס את כל המפקדים בחטיבה והעלה את העניין.


היה עוצר אימונים והנושא לובה בין דרגי הפיקוד השונים ביחד עם המח"ט.


 


עד כאן אלו העובדות כפי שאני יודע מהבן שלי שהזדעזע מהמקרה כמו כל אדם נורמלי.


 


דיברנו שעה בטלפון, אני והבן.


הוא המשיך וסיפר איך המח"ט וכל סגל הפיקוד מתחתיו כינסו את החיילים שנמצאים


בסה"כ חודשיים בטירונות והתנצל בפניהם.


אני מכבד את המח"ט על הפעולה שהוא עשה.


להראות שהמקרה הוא חמור מאוד וטרטורים לא צריכים להתקיים בצבא.


אני יודע מהבן הקצין שהמשובים שהתקבלו מהחיילים היו טובים.


משוב על ההתנהלות בכלל בחטיבת ההדרכה של חיל השריון בשיזפון.


החיילים הודו על ההתנצלות דרך המפקדים הזוטרים והמשוב הגיע עד למפקדת החיל.


 


מדי תקופה עולים לתקשורת מקרים מזעזעים של התעללות וטרטורים.


פעם חשבו אחרת.


הנה מגיע נער שהיה קם בבוקר כשבא לו, אוכל כשהוא רוצה, מסתפר פעם בשנה,


מתחצף למורים ולהורים, עושה מה שבא לו על בסיס קבוע.


כדי להפוך אותו לחייל ממושמע צריך לעקור את כל הדברים הנ"ל מהשורש.


לשם כך נתזז אותו, נטרטר נהפוך אותו לאפס, מכאן יש רק יכולת לעלות.


זו הייתה הדוקטרינה בצה"ל כמו בהרבה מאוד צבאות בעולם.


 


הזמן הזה חלף מלפני הרבה שנים.


חיילים הם אנשים כמו כל אחד מהמפקדים ולרוב המפקדים הזוטרים "בוגרים" בחצי שנה עד שנה


מאותם מתגייסים טריים לטירונות.


היום על כל פיפס ההורים יודעים ומיד יודעת גם כרמלה מנשה שמדווחת ברדיו.


ואני לא חולק על כך שבעידן תקשורתי פתוח הדברים יכולים להגיע בתוך שעות לכל אמצעי התקשורת


ולרשתות החברתיות ולא בגלל פחד מהתקשורת, לא צריך להתעלל בחיילים.


לא צריך לעשות זאת כי חיילים ממורמרים, שלא מאינים במפקדים שעשו להם רע, לא ילכו אחריהם.


חינוך ניתן לעשות בכל מיני דרכים והכאה, טרטורים וכו' הן לא דרכים נכונות.


אני לא בעד הכאה של ילד ואני לא בעד טרטור והענשה מזעזעת כזו או אחרת.


יש המון דרכים יצירתיות אחרות שהחייל יענש ויעמוד על טעותו בלי שיסבול בצורה כזו.


 


הייתי שם, סבלתי ממפקדים גרועים ונשבעתי שאני לא אהיה כזה וכך היה.


הייתי שם, קיבלתי מכות כשהייתי ילד מאבי כי הוא חשב שכך מחנכים, "חוסך שבטו שונא בנו"


היה חרוט על דגלו כחינוך נאות.


חינכתי את הילדים שלי להבנה של בני אדם, לא הרמתי יד מעולם גם לא כאיום, השגתי המון בחינוך


של הילדים שלי בהרבה סבלנות אורך רוח ודיבורים, כך עשיתי גם עם החיילים שהיו תחת פיקודי.


ההישגים שלהם היו ההישגים שלי.


אני מצטער על מה שקרה שם, מתבייש שיש כאלו מפקדים ומקווה שלא יקרו יותר דברים כאלו.


 


למי שרוצה לקרוא, המחדל.


 


 


 




נכתב על ידי , 30/4/2013 08:37   בקטגוריות אישי, אלימות, בחירות, בריאות, היסטוריה, התבוננות מסביב, התנסות, זכרונות, חיילים, חינוך, ילדים, מחשבות, מפלצת, ניקיון, עבר, תרבות, אקטואליה, ביקורת, עבודה, צבא, פסימי  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של KeyMan ב-4/5/2013 09:01
 



מצבי חירום.


 

השתתפתי ב"כנס הבינלאומי השני לפתרונות במצבי חירום".

קיבלתי את ההזמנה מכיוון שאני חבר במל"ח (משק לשעת חירום) בארגון שאני עובד בו,

ואני מתנדב ברח"ל (רשות חירום לאומית) וברא"מ (הרשות הלאומית לבטחון מידע).

הכנס היה מחכים ואני לא רוצה לספר מה היה בכנס אלא מה צריך לקחת מזה.

הכנס היה בנושא מצבי חירום הנובעים גם מאסונות טבע כמו רעידות אדמה ובשולי הכנס

דובר על האיום מסביבנו.

כרגע מסביב למדינת ישראל, מכוונים כ-60,000 טילים מכל הסוגים.

הכוונה, לפי הערכות מודיעין, היא לירות כ-1000 טילים ביום על המדינה הענקית שלנו.

כל אחד יכול לעשות את החשבון.

בנוסף לנסות ולהבין את החישוב הפשוט שאם ב"עמוד ענן" ירו "מטח" של 12 טילים

על באר שבע וכיפת ברזל הצליחה ליירט 8 מהם, כולנו נשמנו לרווחה.

מה יהיה בעתיד?

 

אילו דברים חשובים אבל לנו כאזרחים אין מה לעשות עם זה, לנו יש דברים חשובים יותר. 

דברים שבשליטה ובאחריות שלנו.

אחרי מלחמת יום הכיפורים, ההורים שלי החזיקו בבית קופסאות שימורים, סוכר, קמח ושמן.

היה לנו מזווה קטן והדברים היו מוחלפים כל תקופה בטריים.

כלומר כל הזמן היה לנו מלאי של מזון שיכול להספיק לכמה ימים.

לא היו אז מי עדן ודומיהם אז מים לא היו במזווה.

מקלט לא היה קרוב לבית ואני זוכר את עצמי רץ עם אימי ואחי הקטנים, מלווים בסתבא זקנה

למקלט שהיה רחוק כמה דקות מהבית, אבא שלי היה מגוייס למילואים.

לא היו ממ"דים או מקלטים בבניין משותף, הכל היה ציבורי.

אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיות מוכנים למצבי חירום כתוצאה מאסון טבע או מלחמה?

 

מקלט

כששואלים אנשים אם המקלט בבניין שלהם מסודר, רבים עונים אחת משתי התשובות.

ה"עירייה צריכה לסדר" ו"זו בעיה של וועד הבית".

כשמדובר במקלטים ציבוריים אז העירייה אחראית לסדר, אבל כשמדובר בבניין שלך?

במקום לזרוק את האחריות על מישהו אחר, למה לא לקחת אחריות?

לגייס את השכנים עם הילדים, לקחת יוזמה ולנקות, לסדר את המקלט בבניין, בשביל זה מספיקים יומיים.

לדאוג למנורות נוספות, פנס, מים, עזרה ראשונה ובכלל שיהיה נקי ומסודר

כי לא ניתן לדעת מתי נזדקק למקלט.

מילת המפתח היא אחריות. אחריות של כולנו ביחד וכל אחד לחוד לדאוג שהמקלט בבניין

יהיה זמין, נקי ומסודר לשעת צרה.

 

ממ"ד

הממ"ד צריך להיות מסודר כך שאפשר יהיה לשבת שם בנוחות.

רבים מאיתנו מארגנים את הממ"ד כחדר נוסף בבית.

יש כאלו שהופכים אותו למחסן ואז כשצריך להשתמש בו, הוא צפוף מדי ולא נוח לשהייה ארוכה.

ממ"ד יכול להכיל מיטה וסיפריה עם כסא כחדר לילד אבל הוא צריך להיות המקלט האישי של המשפחה,

זו אחריות שלנו כהורים לדאוג שהוא יהיה פנוי מחפצים כדי שבשעת הצורך הוא לא יהווה

מפגע אלא מקלט שלשמו הוא נועד.

אחריות. כל אחד צריך להיות אחראי במיוחד ההורים.

 

ערכות מגן

רק לשליש מהתושבים במדינת ישראל יש ערכות מגן בבית. למה?

"עזוב אותך משטויות"

"באמא'שך זה לא יעזור"

"אני לא יכול לשים את זה על הפנים זה חונק אותי"...ועוד תשובות יצירתיות.

יש הרבה תיאוריות שאומרות שערכות המגן לא יעזרו בשעת אמת, מה שטוב שאלו תיאוריות.

וגם אם יש בזה 50 אחוז של אמת למה להסתכן ולזלזל בזה ולא ללכת לקחת ערכה עבור כל בן משפחה

שתשב שם בבוידם על כל מקרה.

כל מי שהיה אי פעם במטוס בטח זוכר שמקרינים את הסרט על התנהגות במצב חירום בטיסה,

אומרים שם לשים מסיכה עליך ורק אח"כ לעזור למישהו אחר.

אחריות אישית. תדאג לעצמך ותדאג למי שאתה אחראי עליו או זקוק לעזרה.

זו דוגמא אישית כשילדים רואים שההורים שלהם מזלזלים בבטחון שלהם, הם לא יבינו

מה זה מצב חירום. אם ההורים חושבים שזה בסדר למה שהילדים ילמדו משהו אחר?

אחריות, כבר אמרנו לא?

 

ועל כל אלו מתווספים גם מים מינרליים שניתן לאחסן במקום אפל שנה, שימורים, פנס פשוט עם כמה סוללות

וכל פרט אחר שיכול לעזור בשעת חירום.

שעת חירום יכולה להיות גם רעידת אדמה.

במצב כזה של קטסטרופה כל המערכות קורסות, אנשים נכנסים לפאניקה ולא מבינים שעם קצת

מחשבה והכנה מוקדמת הכל יכול להיות יותר פשוט.

לכוחות ההצלה יקח יומיים להגיע למקומות רחוקים בפריפרייה.

יקח זמן לכוחות ההצלה התארגן ואלו יכולות להיות שעות קריטיות, למה לא להיות מוכן לפני?

 

לפיקוד העורף יש תוכנית שמתחילה לרוץ בבתי הספר.

התוכנית נקראת "תוכנית רב גילית" והיא תועבר לילדים בכיתות א,ג, ד, ח, ט ו-יא'.

בכוונה יש הבדלים בגילאים, שלא אכנס כרגע לסיבות לכך.

ביה"ס יתן את הכלים להתמודדות עם מצבי חירום, יסביר מה צריך לעשות בבית, איך להתגונן

ומה כל אחד צריך לעשות כך שבשעת חירום, ילדים יוכלו להבין מה קורה ולהשתמש בידע

שרכשו כדי להתגונן ואולי גם להגן.

זה תופס לגבי מצבי חירום במלחמה או באסון טבע.

ותחשבו על ילד בכיתה א' שלומד בביה"ס על מצבי חירום, מגיע הבייתה ושואל אם יש ערכות מגן בבית.

תשובה טיפוסית של הורה ישראלי תהייה "יהיה בסדר"...

אין בסדר, קחו אחריות, תדאגו למשפחות שלכם.

אל תתנו לאחרים לעשות את זה.

במצב חירום כל אחד דואג למי שקרוב לו באותו הרגע, כמו אותו נוסע במטוס.

תלמדו את הילדים ותדאגו להם כי אף אחד לא יעשה את זה במקומכם.

 

לסיום, דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל תבע את "שלושת רגליי הביטחון"

של ישראל והן הרתעה, התראה וההכרעה.

יש לנו יכולת הרתעה, למרות שהיא נפגעה במקצת.

יש לנו גם התראה בצורת "צבע אדום" אזעקות וכו'.

מבחינת ההכרעה, עדיין אין הכרעה כמו עד 1973 ואני מקווה שהיא תגיע בהקדם.

דן מרידור שהיה יו"ר ועדת חוץ וביטחון הוסיף "רגל רביעית" והיא התגוננות אזרחית.

זו בדיוק האחריות האישית של כל אחד מאיתנו לכל הדברים שכתבתי למעלה.

ללמוד ולהפנים את החוסן של העורף ע"י למידה של מה צריך לעשות כדי להיות מוכן.

מדברים על חוסן אזרחי. מהי משמעותו של אותו חוסן?

ח - חיבוריות. אנשים מחוברים אחד לשני.

ס- סיוע הדדי. עזרה הדדית. ערבות הדדית.

ן- נכסים משותפים. תמיכה אחד בשני ודאגה לדברים משותפים, לדוגמא אותו מקלט בבית משותף. 

חוסן נבנה בהדרגה, לאט לאט, בחינוך בהסברה ובדאגה.

בואו ניקח את זה לידיים שלנו, לפחות כל מה שאנחנו יכולים לבצע בלי תלות באחרים.

 

 

 


נכתב על ידי , 22/4/2013 20:50   בקטגוריות אחריות, אישי, בחירות, בטיחות, בית, בריאות, הורים, העתיד, התבוננות מסביב, התנדבות, ילדים, לימודים, מחשבים, מלחמות, משפחה, תרבות  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של KeyMan ב-28/4/2013 01:04
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKeyMan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על KeyMan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2013 © נענע 10 בע"מ