לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

KeyMan



Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2016

הסוף...מהסוף.


17 שנים במקום עבודה אחד.

יותר מחצי מהתקופה שאני עובד הייתה במקום אחד.

אינטל.

פחות מארבעה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד באינטל, אבי נפטר.

שנה אחרי שאימי נפטרה אני עוזב את אינטל.

התחלה וסיום קשורים במוות של אחד מהוריי. מקריות? לא יודע, לא מאמין במקריות.

בדיעבד, מותו של אבי סימל סיום במקום אחד והתחלה במקום אחר, כך גם מותה של אימי.

 

אינטל היא סוג תעשיית הייטק מיוחדת במינה. אין כמוה בשום מקום בארץ.

יש הרבה חברות הייטק ומשרות בהייטק וכל מה שקשור בהייטק, אבל לעבוד במפעל יצור של אינטל, זה הייטק אחר.

כמה מילים על מפעל היצור של אינטל בקרית גת, לכל מי שמנסה לדמיין משהו אחר.

המפעל של אינטל בקרית גת הוא מפעל כימי. לא עושים שם מחשבים או מעבדים, אומנם מייצרים מעבדים אבל לא מייצרים מחשבים.

לוקחים פרוסת סיליקון (חול, המעובד למשהו חזק כמו זכוכית בתהליך מיוחד) ועליה בונים את הטרנזיסטורים כמו עיר בזעיר אנפין

ובסוף מקבלים פרוסת סיליקון בקוטר 30 ס"מ ועליה המון מעבדים.

את הפרוסות האלו, חותכים בלייזר, מכניסים ל"קופסא" ומייצרים מחשב כמו שאנחנו מכירים.

 

ההתחלה הייתה כמו מטאור.

הכל חדש, הכל משוכלל, רובוטים בכל מקום, אוטומציה הכי משוכללת בעולם.

צוות אנשים מוכשר, יוזם, חכם ומשכיל ברמות גבוהות.

עבודה מאתגרת, מספקת, מיטיבה מבחינת סיפוק והטבות כספיות.

הזמן עובר, אתה מתאמץ, מחליף תפקיד, לפעמים לרוחב ולפעמים למעלה,

הכל בהתאם לצרכי המערכת. לא הייתה תקופה, גם מהקשות שבהן, שלא רציתי להגיע לעבודה.

ידעתי שזו לא עבודה סטנדרטית אלא מאתגרת וכל יום היה משהו מיוחד.

 

ואז מגיע גיל 50...ואתה כבר לא אטרקטיבי.

המשכורת שלך גבוהה מדי, אתה כבר לא מה שהיית לפני עשור.

אתה סוחב על כתפיים הרחבות צוות, מטלות, כאבי ראש בפרויקט חדש, אבל זה באמת לא מעניין אף אחד כמה קשה אתה עובד.

הגיל. כן הגיל קובע.

אני כותב את זה וכל 17 השנים עוברים לי מול העיניים.

עשרות הטיסות, רילוקיישנים ארוכים בארה"ב, עשרות מכתבי הוקרה ופרסים

העומדים על המדף ב"קוביה" (ככה נקרא ה"משרד" בהייטק - Open Space) ומעלים אבק.

 

אחרי חול המועד פסח תשע"ו, המנהל שלי קורה לי חצי שעה לפני שפג האולטימטום להגשת המכתב לעובד, לי.

"זה לא מכתב פיטורין, זו הצעה לפרישה מרצון" הוא אומר, "שלא תבין לא נכון, לא מפטרים אותך". הוא אומר.

אז למה אני מקבל את האופציה ללכת בדיוק כשאנחנו מתחילים להרים את הפרויקט הזה,

פרויקט של 8 מיליארד דולר? אני שואל.

"זו לא החלטה שלי, זה מגיע מההנהלה בארה"ב, אין לי איך לעצור את זה". הוא אומר.

יש לי שבועיים להחליט. אבל ההחלטה שלי היא במקום. ללכת.

 

כן הלכתי.

כי צריכים ללכת 12,000 עובדים בכל העולם בארבע פעימות (מה שלא מתוקשר בינתיים לעובדים אבל אני מכיר מקרוב).

אם זה לא ילך עכשיו עם מענק מכובד מאוד ופיצויים, בפעם הבאה אולי לא יהיה מענק,

ואני לא רוצה לעבוד במקום עבודה שמתנהגים ככה לאנשים ותיקים, ואני בכוונה לא נכנס לכל הפרטים כי אני חתום על סודיות לשנה הקרובה.

 

אבל...

לא מעריכים יותר, לא מפרגנים.

אני כבר לא רוצה להיות חלק מהמקום הזה.

אולי הייתי צריך ללכת כשאבי נפטר, בהתחלה.

הגעתי בפעם הראשונה בחיי לארה"ב, ויומיים לאחר מכן אבי נפטר ואף אחד, אבל אף אחד בכל אינטל הגדולה,

לא חשב לדאוג לי להגיע מיידית חזרה לארץ, הייתי צריך לדאוג לעצמי.

אחרי השבעה חשבתי שמקום כזה שלא דואג לעובדים בשעתם הקשה ביותר, לא ראוי

לאנשים טובים שיעבדו שם ולא חשוב כמה המשכורת המשולמת שם גבוהה.

אולי הייתי צריך ללכת, בפעם השנייה לפני שנה, כשאימי נפטרה ואף אחד מהמנהלים שלי לא טרח להגיע ללוויה או לשבעה.

הרגשתי פגוע אבל לא פגוע מספיק כדי לעזוב מקום עבודה המפרנס אותי כל כך הרבה שנים.

כבר באותה תקופה החלטתי שאני לא נשאר שם עוד הרבה זמן.

לא קצבתי את ההמשך שלי בזמן אבל החלטתי לחפש מקום אחר, בזמני החופשי.

 

הדרישה לפרישה מרצון לא הכתה אותי בתדהמה גדולה. הייתי מוכן לה. הכל היה רק שאלה של מחיר.

רציתי ללכת לפני שנה, חיכיתי להזדמנות, וההזדמנות הזו הגיעה.

 

אני לא מסתכל כרגע על העבר, פניי לעתיד ואני מאמין שגם בגיל 50 עם השכלה אקדמאית אפשר למצוא מקום עבודה מכובד.

 במרחק של 17 שנים בתפקידים שונים, המון פרויקטים, רעיונות לשיפור, הצעות ייעול רבות, עבודה קשה ומשכורת טובה, אני פונה הלאה.

והכי סימלי עבורי הייתה החתימה על המסמך בדיוק ביום העצמאות האחרון, יום העצמאות של המדינה הוא גם יום העצמאות שלי.

יש לי בטן מלאה על ההתנהלות, על ההתנהגות, על חוסר הפרגון אבל כאמור אני מסתכל קדימה.

מוצא את עצמי מעדכן את קורות החיים שלי שהעלו אבק אי שם ב"מגירות הסגורות" של המחשבים השונים שהחלפתי במהלך כל השנים,

מעדכן פרופיל ב"לינקדין" שולח לחברות השמה, אתרים באינטרנט, מגיע לראיונות עבודה ולא נח לרגע.

אני אמצא מקום אחר, לא פוחד להתחיל מחדש.

תם ונשלם באינטל, אתחיל במקום אחר אי שם...

 

 

 



 

נכתב על ידי , 18/7/2016 17:13  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של KeyMan ב-23/7/2016 10:48
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKeyMan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על KeyMan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ