לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נתיב כתוב, אך רק חלקו גלוי לפני.


מעשה בקערה ומצקת. קערה- חיים שלמים. ומצקת- שאיתה אנו בוחשים ומעצבים. חשבתי על הכוחות הגדולים שטמונים בנו בתור מי שנבראו בצלם אלוקים. למי שיש כוח יש אחריות. מפחיד, מרנין את הלב אך קצת מציק לפעמים.

Avatarכינוי:  נקודה, אולי כזו של מבט.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2009

שגרה מבורכת(?)


 

שבוע טוב לכולנו!

 

השגרה היא דבר שלרוב נוטה לשעמם אנשים.

יום יום, נסיעה אל אותו המקום, עשיית אותם הדברים או לפחות באופן דומה.

קשה לי לשבת ולעשות את אותם הדברים בכל יום מחדש.

אז כן, עד עכשיו היה חופש ארוך מאוד, אין ספק בכלל. 

אפילו ניתן לומר שהחופש הזה, בגלל ימיו המרובים, הפך לשגרה בפני עצמה.

עוד לפני פסח, הייתי בפולין וממש מעט זמן אחר כך התחיל החופש הזה..היו כ"כ הרבה שבתות וימים טובים ולמעשה, בכל שנה מחדש, חופשת הפסח היא אחת המופלאות שנותנת לי המון כוחות להמשך הדרך.

מחר בעז"ה אני חוזרת ללמוד.

זו הולכת להיות תקופה ארוכה ולחוצה, מייגעת ושגרתית עד חנק.

כל הבגרויות החליטו לקשור קשר נגדנו ולהתקיים בבת אחת:P

כבר מחר ניתן לראות את תחילתה של התקופה הזו שרצוני היחידי הוא שתסתיים כבר.

 מתכונת בתנ"ך! ..

השתדלתי ללמוד בימים בהם היה לי מרווח נשימה כמובן, אבל דווקא השבת, אע"פ שכבר עברתי על החומר פעם אחת (מה שלא הספיק בכלל וזאת, רק בשל כמות החומר האדירה! ) והבטחתי לעצמי (כמעט) להקדיש את השבת הזו לחזרות על מה שאני ממש לא זוכרת, משראיתי את השמש היפה ומשהרגשתי את האוויר הנהדר שבחוץ, וויתרתי לעצמי והלכתי עם  משפחתי לבקר אצל סבא שלי פה בעיר.  עצם ההליכה במזג האוויר הזה הסבה לי עונג רב! (גם אם היה גשם בטח הייתי אומרת את זה, ורק משום שהאופציה האחרת הייתה ללמוד, ובאמת, שאחרי שכבר מצליחים להגיע לסוף החומר, גם אם זה שבועות אחר כך, אין כוח לעשות את זה שוב. 

בקיצור, הייתה בהחלט שבת נהדרת.

אולי וויתרתי לעצמי, אבל אני אקרא לזה "פרגון עצמי" חח

הלוואי והחומר נמצא איפהשהו שם..בקופסה המופלאה ששמה מוח.

 

יום העצמאות בקרוב, יום מיוחד נורא.

אבל קודם, יום השואה. ולאחריו, יום הזיכרון. 

כי ככה זה, זה מה שמייחד את עמ"י,

היציאה מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב.

חבלי משיח.

 

ושתהיה לכולנו,

 

שגרה מבורכת ורבת משמעות. (כי גם אם שגרה קיימת, אין אף יום דומה לקודמו אצל יהודי!)

 

 

 

נכתב על ידי נקודה, אולי כזו של מבט. , 18/4/2009 23:29  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור על חירות, אחת קצת שונה.


 

 

 

מעבר לזמן, במקום חסר כל הגדרה אנושית,

היו המילים לובשות צורה ממשית.

מקבץ אותיות  אשר "חירות" זהו שמן, את סיפור בריאתה של "חירות", החליטו לחשוף לעיני העולם.

 

נער צעיר הוא היה, חואן  שמו, 

אשר חייו היו קשים מנשוא.

לעתים, נדמה היה לו לאותו העלם, כי העולם הינו שק אבנים ישן, אך עם זאת עמיד להפליא כנגד פגעי הזמן.  שק אשר מתמלא לאיטו ונעשה כבד יותר ויותר תוך שהוא כופה עצמו על נושאו.

אימו של חואן הייתה שתקנית במיוחד.

כל מילה שאינה הכרחית,  חסכה ממשפחתה.  ואת שיכלה להדחיק אף מעצמה, הדחיקה עמוק עד שכחה.

סיפור שתיקתה לא ידוע  לאיש. ומסתמא, שגם לא ייוודע לעולם.

אביו של חואן, איש שיחתו, היחיד מבין כולם שעוד היה יציב בנפשו.

 שתיקתה של האם, חרדותיה החוזרות ונשנות, הטריפו את אביו של חואן. בוקר אחד, עם עלות השחר, נשק האב לחואן בשנתו ולא שב על עקבותיו. המשפט האחרון שאמר בלחישה טרם יציאתו היה: "הגיעו מים עד נפש"

הנער, שנאלץ  כעת לפרנס את עצמו ואת אימו השתקנית בעלת הלב הפגוע, שממילא לא זזה ממיטתה זה זמן רב, נעשה מדוכדך ובודד מתמיד.

באחד מערבי החורף הקרירים, החל מוחו של חואן להפליג במחשבות. הוא חשב על  חייו, על הימים הרבים, שרובם ככולם, דומים עד כאב ואין כל תוכן מיוחד יצוק אל תוכם.

הלב החל פועם בחזקה, הוא ראה בעיני רוחו שעוד רגע אחד תשתבש דעתו, לא היה מנוס למחשבותיו הרעות.

"אני נעשה כמו אמי"  חשב לעצמו.  משהביט עליה, שרועה במיטתה כתמול שלשום, דעתו עוד יותר נטרפה.

הוא הביט על אחד המדפים ולעיניו ניבט בקבוק של שתייה חריפה  שוודאי היה שייך לאביו, זה אשר בימים הקשים במיוחד, גרם  לפניו להאדים ולגופו לקפץ, חופשי ומאושר, נטול מחשבות, נטול כאב, נטול אחריות.

 ואז, משתחושותיו היו מתערפלות, היה אביו בורח מן הבית, נעלם לשעות ארוכות ואף לימים שלמים. 

חואן שקע בתוך עצמו לנוכח מראהו של הבקבוק העומד על מדף העץ הסרוח,  מתחבט בשאלותיו, מבקש על נפשו לברוח מביתו.

הוא הושיט את ידו, לגם קמעה, וחזר חלילה.

את שעבר בראשו, לא יעלה בידי אף בר דעת לתאר במילים.

כך, במשך שבועות, היה חואן שותה כמויות אדירות של אותו משקה ארור אשר הותיר אביו במחסן הבית.

 עיניו וליבו לקו בעיוורון שרק הלך והחמיר עם כל יום שעבר ובמקום להחיש צעדיו ולברוח מביתו כפי שעלה בליבו לעשות, היה נופל לתרדמה חסרת מעצורים אשר שיבשה את ימיו ולילותיו.

הוא ביקש חופש, הוא רצה להפסיק לחשוב, הוא רצה להיות נטול כל אחריות, לא לראות דבר.  

 

לילה אחד,  ממש לפני  אותה התמוטטות שגרתית, שמע חואן את קולה של אימו קורא לו.

"לא ייתכן" חזר ואמר לעצמו, כמסרב להאמין למילה שקטעה את שתיקתה הפתאומית.

 הוא החל מתהלך בצעדים איטיים, חסרי כל יציבות, אל עבר חדר השינה של אימו וכאשר הביט בפניה, לא האמין למראה עיניו.

אודם היה מרוח על שפתיה, שערה היה מסורק ועיניה היו פקוחות לרווחה.

היא ניסתה לדבר עימו, לראשונה בחייו! אך הוא, עוד רגע צנח מטה, ראשו מלא בהזיות, וודאי גם כעת הייתה זו הזיה, הניח בליבו.

משראתה אותו אימו במצבו המביש בעת שנפשה שבה אליה,  מייד נפלה שוב למשכב.

חואן נרדם.

לפתע החל הוא לחלום. ובחלומו הוא ראה, אישה זקנה, אשר מבטה קסם לו. הייתה לה ארשת שלווה ואצילית. אותה אישה, לאחר מבט קצרצר שפגע הישר באישוניו והזריק מרעל חציו בדיוק בלתי רגיל אל מרכז ליבו הקטן,  פנתה אליו והחלה מדברת בקולה המחוספס:

"היודע אתה בחור צעיר, כי הכלא בו אתה נמצא, זהו כלא שאפילו הפושעים המסוכנים ביותר לא מגיעים אליו?

הלזה חופש ייקרא?  נפלת על דעתך? אתן לך עצה של אישה מופלגת בשנים,

 תן למציאות להכות אותך, רק אל תדכא אותה.  לאן אתה בורח?  הסיכוי האחרון שנותר לאמך נלקח ממנה, והכל  בגלל  אותו חופש עכור ושקרי שחשבת לקחת ונותרת בלי יכולת אפילו לחשוב.  לברוח מחייך? להיות נטול אחריות?

קום חואן! קום!" חואן פקח את עיניו, אך השיגעון כבר אחז בו, הוא לא היה מסוגל לקום.

"לא, חכי, אל תלכי, אתן הכל! אני רוצה לקום, אך אינני מסוגל."

אותה אישה זקנה, החלה מתרחקת, הולכת ונעלמת בתוך הזייתו תוך שהיא ממלמלת משפטים אחדים:

 

"אני מבינה לליבך, אך אם רוצה אתה להשיב את נפשך אליך כבתחילה, תאלץ לקבל את התנאי הבא:  מעתה, קולך יילקח ממך ולא תוכל עוד להוציא הגה מפיך.  אך מה שכן, את  חופש המחשבה תקבל בפעם נוספת, הטירוף לא יכה בך עוד, מחשבותיך יהיו נשלטות על ידך ולא אתה על ידן.

התקבל תנאי זה?" הוא חשב קמעה ולאחרי כן השיב:

 "אקבל גם אקבל. את קולי הפנימי רוצה אנוכי, את חיי חזרה! גם בתוך ביתי העכור עם אמי השותקת וגם ללא קולי.  אך דבר נוסף אבקש טרם תיעלמי לצמיתות,

אמא שלי, באשמתי נלקחה גם נפשה שלה, התוכלי לקחת דבר מה נוסף ממני על מנת שתוכל גם היא להשיב את נפשה?"

הביטה בו הזקנה בפנים מלאות חמלה.

"לא אקח אף לא דבר אחד נוסף, אמלא בקשתך. מעתה,  בשתיקה טהורה נפשכם תחזור לסורה.

 וישאל אז איש את חברו בשאלה העולה:

"הלזה חירות יקרא?"

ואומר אכן. וכזה גם הוא שמי,

חירות הזקנה בעלת הארשת.

 

מעבר לזמן, במקום חסר כל הגדרה אנושית,

היו המילים לובשות צורה ממשית.

מקבץ אותיות  אשר "חירות" זהו שמן, את סיפור בריאתה של "חירות", החליטו לחשוף לעיני העולם.       

 

 

 

 

חח אם תשאלו על פשר הסיפור אז סתם כך החלטתי לנסות ולכתוב סיפור בזכות- כתיבה נוצרת- http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=10728303

הנושא היה "חירות" אז החלטתי לזרום עם העניין והדמיון שלי קצת התרחק מביתו חח:P   

נכתב על ידי נקודה, אולי כזו של מבט. , 16/4/2009 00:49  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חלום או תחושה, זאת השאלה! :P


לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה,

שאלתי את עצמי האם כדאי יהיה לי שאכתוב על תחושותיי כעת או שמא על אחד מחלומותיי שעשוי להסוות אותן..ואז הגעתי למסקנה, שאולי כדאי לי לחבר בין השניים, מה שקורה בד"כ במציאות ועוד מבלי לשאול אותי.

 

אז ככה,

 

תקווה לי אחת, חלומות לי רבים.

האחת היא, הגשמה.

הרבים הם, "רבים".

 

כפי שתיארתי בפוסט הפתיחה הקודם,  אני מצפה לתקופות מסוימות שעתידות להגיע בחיי אך הזמן פשוט החליט לייאש אותי עם ההמתנה הארוכה.

אבל ככה זה בסופו של עניין,  ככל שאנו יותר מצפים, כך ההמתנה יותר ארוכה.

ואיך זה, שאני כל כך בטוחה בעצמי, כל כך מודעת לחלומות שלי עד שזה נעשה פתטי במקצת.

הרי, רבות מחשבות בלב איש ועצת הבורא, היא תקום. (והפעם אין לי כל כוונה לבדיחה עם ה "תרתי משמע")  אז תשאלו וודאי מדוע בכל זאת אני מרבה לחשוב על אותן תקופות ואותם רגעים שאני כ"כ בטוחה בהם שיגיעו.. 

 

וכאן זהו תורכם-:

 

"מדוע?"

 

כיוון שלעתים, חלומות ומחשבות על הרצוי, מטשטשות את המצוי שלא תמיד מניח את הדעת ומסב מעט שלווה ותקווה לשיפור.

 

"פירוט בבקשה!"

שום בעיה, הנני!

 

 ובחלומי-

 

סוף שנת ה- "יב", הראש עוד חושב, אך באופן שאינו מזכיר תרגילים ורבבות של דפים שלא אני בחרתי לקרוא.   

בראשי ישנה תמונה, צבעונית, מלאת שמש,

אדומה, צהובה וירוקה.

קיבוץ דתי, ילדים צוחקים.

עגבניות לכל האורך,

 שרי, תמר ועגבניות בנאליות! (אואה.. חח)

משק, תורה, עבודה, ציצית, חצאית..

פניהם של כולם מועדות.

מטרה- יש!  חיים מלאים- ברוך ה' גם יש!

אנשים רבים סובבים סביבי, הזמן קושר בינינו בשרשרת גמישה.

שירות לאומי,

 רחוק מפה, מהמקום אליו אני רגילה, מהמקום שהחיבור שלי אליו לא הכי חזק. 

מדרשה, אור ותיקון שאני כמהה לו. (לו יהי (.

סופי שבוע עם אמא ועם אבא שאני כ"כ אוהבת, לספר חוויות עם ברק בעיניים וחיוך שמתפרש מקצה העולם עד קצהו האחר. (במיוחד כשהם מתגעגעים:P)

 

עד כאן חלומי ההזוי. (שאולי, עם סיעתא דשמיא גדולה, עוד יעלה בידי להגשים)

 

עכשיו אתן לכם תרגיל,

פרקו את כל החלום הזה, מחקו אותו בראשכם עם כפתור הdelete- המפורסם וחשבו מהן התחושות שמסתתרות תחתיו.

 

וכעת, אעשה זאת יחד אתכם.

 

"בראשי ישנה תמונה, צבעונית, מלאת שמש,  -  קצת קודר, אין מספיק ירוק בסביבתי הסואנת.

אדומה, צהובה וירוקה.- כבישים אפורים, מה שאופייני לעיר באמצע המדינה.

קיבוץ דתי, ילדים צוחקים.- אפילו אחותי הקטנה כבר לא כ"כ קטנה, ילדים זו שמחה, בעיקר כאלה שגדלו על חינוך ערכי.

עגבניות לכל האורך,

 שרי, תמר ועגבניות בנאליות! (אואה.. חח)- טוב, העגבניות שלי, שמזכירות לי אדמה, שמזכירה לי חקלאות, שמזכירה לי את ארץ ישראל שאני כל כך אוהבת!:)

משק, תורה, עבודה, ציצית, חצאית.. – אנשים עם ערכים.

פניהם של כולם מועדות.- גם אם עוצרים ותוהים, לא נבהלים, ממשיכים והולכים לכיוון שאליו הלכו מלכתחילה, מתוך אמונה, לא כמוני כאשר אני תוהה, מקבלת שוק מעצמי ונעצרת.

מטרה- יש!  חיים מלאים- ברוך ה' גם יש!- יהי רצון שיהיו הדברים הללו עולים מעט למעלה בסולם חיי.

אנשים רבים סובבים סביבי, הזמן קושר בינינו בשרשרת גמישה.- חסרה לי החברה הזו, של האנשים הנ"ל.

שירות לאומי,- נתינה היא קבלה.

 רחוק מפה, מהמקום אליו אני רגילה, מהמקום שהחיבור שלי אליו לא הכי חזק.  – פשוטו כמשמעו.

מדרשה, אור ותיקון שאני כמהה לו. (לו יהי (.- לא צריך פה פרשנות מיוחדת בטח..

 

סופי שבוע עם אמא ועם אבא שאני כ"כ אוהבת, לספר חוויות עם ברק בעיניים וחיוך שמתפרש מקצה העולם ועד קצהו האחר. (במיוחד כשהם מתגעגעים:P)"- זה אמנם דבר שקורה,  אני אדם כזה שנוטה להתלהב מדברים קטנים ולשתף, בייחוד את אמא שלי, בכל מה שעובר עליי, מכאב הראש הראשון ועד השוקולד שאכלתי שלשום:P  אלא, שהייתי שמחה לו זה היה במינון קטן יותר, רק בסופי שבוע.

 

הצלחתי להסביר את עצמי כראוי? האומנם?

 

אם קראתם עד למקום הנוכחי, אשרי חלקי וטוב לי חחח. =]

 

עד כאן אחים יקרים!

חג שמח. 

נכתב על ידי נקודה, אולי כזו של מבט. , 14/4/2009 17:34  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

901
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנקודה, אולי כזו של מבט. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נקודה, אולי כזו של מבט. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ