מכירים את הרגע הזה שאתם מרגישים שאתם כבר מצליחים לעמוד על הרגליים, להשלים עם דברים כמו שהם כי אי אפשר לשנות אותם,
לחיות בערך את החיים..לצחוק, להנות, לשמוח, לחוות ולאסוף חוויות שלא חשבת שתצליחו לעשות כבר..
ואז ברגע אחד הכול מתהפך, הבום הזה שמוכיח לך שלא התגברת על כלום, שאתה עוד פגיע ושביר כמו שהיית ורק הדחקת את מה שאתה מרגיש?
אני שונאת את זה. ושונאת את זה שאני צריכה להרגיש ככה בזמן שמסביבי הכול טוב ויפה.. כולם שמחים, לכולם טוב.
למה אני? נמאס לי...זה נמשך כבר יותר מדיי זמן אני צריכה שינוי, בבקשה. אחרת אני באמת אתמוטט.
והנפילה מהקרקע שאני נמצאת בה עכשיו לתהום, בטח תהיה לא נעימה .
הלוואי שלא תצטרכו להרגיש ככה לעולם.
ושאם תרגישו כך..תדעו שאתם לא לבד.