לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  Tsuki Continue

בן: 8





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

5/2017


יש קסם כלשהו בלנתח סצינה מסרט/סדרה עבור פאנפיק.

את פתאום שמה לב לשפת הגוף של השחקנים יותר טוב, לאינטונציה שלהם, לכל פעולה קטנה שהם עושים, לסביבה.

את שמה לב לדמעה העולה להם בעין, לרעד הקל ביותר בקולם.

את מנתחת את הסיבתיות לכל אלה, משתמשת בצורת הישיבה או העמידה, בהיכן שמונחות הידיים, בכל הפוזה שלהם

בכל כל מה שהם משדרים

ומנתחת את מה שהולך בראשם באותו רגע

ובנקודה הזאת של הכתיבה, אחרי שאת מסיימת את כל הכלליות - מה שנחשב לחשוב עבורך מבחינת תיאור - את כל מה שהפך את הסצינה לסצינה,

ומתחילה להכנס ל"פסיכולוגיה" האפשרית לכל זה,

את פשוט נשענת לאחור בכיסא

ומעריכה את אותם שחקנים פי כמה יותר ממקודם.

כי פאק, כל מה שלקחת מהם, כל הניתוח וכל מה שהם העבירו אל הדמות - בקול, בפוזה - כל אלו היו כלכך טובים, וכלכך אנושיים וכלכך ריאליים, עד שאת לא מסוגלת שלא ליהיות מלאת פליאה שהסצינה הזאת הוענקה לך על מגש של זהב.

שכל אותם הרגשות שהוחלפו ביניהם, היו באותו רגע רק משחק עם תסריט והפקה שלמה מאחוריהם.

והשחקנים האלו... הו, הם טובים. הם מאוד טובים.

ואת מורידה בפני כל ההפקה את הכובע, אבל משתחווה לשחקנים במיוחד, כי אילולא הם, יכול ליהיות ששום דבר מזה לא היה מרגיש כלכך אמין וכואב.

 

ואחרי כל הניתוח שאת עושה עבור אותה סצינה לפאנפיק, את מבינה שהסצינה הזאת לנצח תיהיה כואבת עבורך, מוחתמת בניתוח ובהבנה שלך עם כל מה שקרה, על כל מה שהביא את שתי הדמויות האלו לנקודה הזאת ולריב הזה ולכל מה שהם אומרים.

ופעם הבאה שתצפי בסרט,

דווקא בסצינה הזאת את כנראה תרצי לבכות יותר מבכל סצינה אחרת.

כי נכנסת לתוכה ונתת לרגשות שבה להכנס אלייך

 

ואז את נזכרת, שעבור זה את כותבת מלכתחילה.

 

נכתב על ידי Tsuki Continue , 24/5/2017 22:53  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tsuki Continue ב-24/5/2017 22:59
 




עדיין פה ושם אני חושבת עליהן, אבל בגדול זה סוגשל להתרפק על מה שאוכל להגיד אם במקרה יצא מצב שאוכל.

חלק מההחלמה הייתה אחרי שתחושת 'יום הדין' הגיעה, שבו ידעתי שאצטרך לראות אותן ואולי להגיד משהו, אבל בגדול כשאשכרה פגשתי אותן לא הייתי צריכה להגיד כלום.

משהו בזה הרגיש מאכזב, אבל מצד שני כמות האנרגיות שהוצאתי היו אפסיות, ובמקום זאת במשך יום שלם ביליתי עם חברות הרבה יותר טובות.

חלק מהתהליך היה גם סופסוף להגיד את הכל לחברה משותפת, שבגדול זה די שיחרר אותה במובן מסויים.

 

באיזשהו מקום יום הקומיקס בחינם והימים האחרונים היו מאוד משחררים. אני חושבת שזאת גם הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שבו הייתי ממש כנה עם עצמי ועם אותה חברה בנוגע לתחושות ולרגשות שחשתי באיזשהו מקום, ובערך מזה כמה זמן זה הרגיש כאילו לשם שינוי יש גם את ההקשבה.

להתוודות על רגשות עכורים ולהודות שהם היו קיימים, ואז גם להגיד שבסופו של דבר הבנתי שהם נשלחים למקום הלא נכון... ולשמוע התוודות משלה.

אני לא חושבת שאי פעם התוודתי לאדם על רגשות עכורים שהיו לי כלפיו ועל התיקום שביצעתי בנוגע אליהם.

 

בסופו של דבר אולי לפעמים אני עדיין אתהה מה קרה ביני לבין השתיים האלו, אבל בשורה התחתונה אני יודעת שאני לא זאת שאשמה.

כרגע המחשבה החיובית היחידה שיש לי מכל זה זה שלא הספקתי לעשות איתן קעקועי חברות (ככה שלא בזבזתי חלק בעור וכסף על חברות שירדה לטמיון).

אבל באותו נושא בכיוון חיובי: באוגוסט אני כן אעשה עם חברה קרובה אחרת אחד~

ואחריו כנראה אלך על הקעקוע הראשון שלי.

עדיין לא ממש מצאתי את הירח שאני רוצה לקעקע לעצמי על השכם, אבל אני חושבת שאני די קרובה לזה.

 

מחר יש לי ראיון עבודה ואני ממש מקווה שילך לי בו טוב.

וזהו.

 

גיליתי את הלהקה הזאת במשמרת אצלי בעבודה וזה בערך הפלוס השני ממנה.

 

נכתב על ידי Tsuki Continue , 9/5/2017 14:16  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tsuki Continue ב-9/5/2017 14:55
 





14,428
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , תחביבים , פאנפיקים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTsuki Continue אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tsuki Continue ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ