לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחשבות על עולם טוב יותר

אני אלעד והחלטתי לכתוב... יש לי קצת זמן לחשוב ולהרהר על כל מיני דברים שקורים ורציתי לשתף את זה אתכם. אשמח לשמוע את התגובות שלכם =) תהנו...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2009

"לא יזיק אם תהיה קצת יותר נחמד"


 

כולנו נמצאים במרוץ החיים, רוצים להספיק כמה שיותר ולחיות חיים נורמלים: לעבוד, להרוויח כסף, לטוס לחו"ל, למצוא חברה, ללמוד מה שרוצים ואוהבים, לפתח קריירה מצליחה, להקים משפחה, להיות בריאים והכי חשוב: שנדע רגעים רבים של אושר ושמחה ולא צער וכאב. כל זאת אנחנו רוצים להספיק תוך כדי ניצול האמצעים והמזל שברשותנו ופיתוח קשרים חברתיים כאלה או אחרים.

 

כל אחד מאיתנו ביקורתי, כלפי עצמו וכלפי החברה. כל אחד חי את חייו ומתאים את עצמו למה שהחברה אומרת עליו. לא פעם יוצא לנו לשמוע שאנחנו רזים מידי, שמנים מידי, שתקנים מידי, לא סוגרים את הפה לרגע, מרכלים על אנשים מאחורי הגב ושאנחנו ישירים מידי. הביקורת הזו מובילה אותנו להשתנות או להתקומם כנגדה. אין הרבה אנשים שטורחים לנסח ביקורת (הם כבר יגידו לאחרים מה הם חושבים על אותו בנאדם) שצריכה להיות בונה ומנוסחת בעדינות כדי שהאחר יקשיב, יקבל אותה ואם ירצה- אז ישתפר בהקדם. צריך לזכור שאפשר להגיד כל דבר בצורה עדינה ומסבירת פנים או בצורה מעליבה ומבזה. אי אפשר גם לדעת באיזו מידה האחר רגיש לביקורות, לכן היו זהירים ותשקלו מילים.

 

לאן נעלמו הסובלנות והאיפוק שלנו ??? כל הזמן אנחנו תחת ביקורת. כשאנחנו עושים או אומרים משהו, יהיו אנשים שיבטלו אותנו בתנועת בוז או יתפרצו עלינו במילים כמו: "יא דפוק, מפגר אחד, מה זה השטויות האלה?????? אתה פשוט אידיוט שעשית את זה". לא חסרים עבריינים שדקרו עוברי אורח, "סתם כי הוא ערבי" או "כי הוא הסתכל עליי". נניח ונשמע דעה שאנחנו לא מסכימים איתה, אפשר להגיד: "תשמע, אני מכבד את דעתך (קיצונית ככל שתהיה), אבל איני מסכים איתה". אם אין כוח להקשיב לו אומרים: "תשמע, אני לא מרוכז כרגע בדבריך. אשמח להקשיב לדבריך מאוחר יותר". ככה לא נכנסים לויכוח והרוחות לא מתלהטות. בנוסף לכך, אם אדם מטיח בכם האשמות או עלבונות, זכותכם המלאה להתעלם מדבריו וללכת מהמקום ללא הסבר.

 

זה לא פשוט לשמור על איפוק. אני, למשל, כשאני משחק כדורסל ולא מוסרים לי כשאני פנוי, אני צועק על הקבוצה. אני שוכח שצעקות לא מעודדות הקשבה. זכותנו להתעצבן מדברים שקורים ושנאמרים, אבל אנחנו יכולים גם להירגע, לעשות ספורט, לישון ולשמוע מוסיקה במקום לקבל את האנרגיות השליליות.

 

אמנם איננו אחראים למעשיהם של אחרים, אבל כל אחד מאיתנו אחראי על מעשיו ודבריו של עצמו. הבעיה היא שכל אחד רשאי להתנהג איך שבא לו ומי אני שאדרוש ממישהו לשנות את דרכיו ואת דעותיו. כולנו מסכימים על כך שאסור לרצוח. כולנו מסכימים על כך, שלגנוב זה גם אסור וכולנו מסכימים על כך שלגרום סבל לאדם אחר זה לא בסדר. איך העולם היה יכול להיראות אילו הכללים בו היו כמו אלה שבגן המשחקים: "כשחבר מגיע, שתף אותו במשחק", "לא מתפרצים לדברי האחר", "כל הילדים בגן אוכלים סביב אותו שולחן". לצערי, אין חוקים שמגדירים מפורשות איך להתנהג ובבית הספר לא ממש מלמדים אותנו לעשות זאת.

 

"האדם הוא יצור חברתי" טענו חכמים. עכשיו נסו רגע לחשוב רגע על הקונספט שהחיים הם הצגה. אנחנו הבימאים, התסריטאים והמפיקים של חיינו. אנחנו קובעים אלו אנשים ימלאו תפקיד מרכזי בחיינו ואלו רק ניצבים, אלו אנשים לבילויים ואלו אנשים לשיחות נפש, אילו אנשים ידידים ואילו יזיזים.

 

לנו יש את הזכות הבלעדית לנהל את חיינו החברתיים כפי שאנחנו רוצים, אך צריכים לקחת בחשבון את הזולת. לא נרגיש טוב עם עצמנו על פי רוב אם אנשים ייפגעו כתוצאה ממעשים שלנו. להלן דוגמה: קבעתם עם חבר שלכם שתלכו איתו למסיבה ביום שישי הקרוב, אבל שכחתם מזה במהלך השבוע וקבעתם להיפגש עם מישהי פוטנציאלית בבית קפה. מגיע יום שישי, והחבר עושה פרצופים ולא מפרגן... מה הייתם עושים?

 

התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית. כל אחד ינהג אחרת וזה בסדר. אתם לעולם לא תוכלו לדעת כיצד דבריכם יתקבלו ע"י האחר. אם אמרתם משהו, תעמדו מאחורי הדברים שלכם ואל תתנצלו. אם אתם לא בטוחים אם להגיד משהו, תזכרו "ששתיקה יפה לחכמים". אני חושב שצריך קודם כל לדאוג לעצמך ולנסות כמה שפחות לפגוע. לא משנה במי.

 

בטח שמעתם על "האח הגדול". אני מודה שגם לי יוצא לעקוב ולראות מה הולך שם. תגידו תוכנית רדודה שעושה שימוש ציני באנשים ועושה מהם מעין "עכברי מעבדה", תגידו שזו תוכנית רייטינג שמגבירה את יצר המציצנות המתועב, תגידו שהאנשים שמה שטחיים, צבועים ונוכלים. אתם יודעים מה? הכל נכון. יחד עם זאת, לדעתי זו דוגמה מצוינת שצריך בעזרתה ללמד אותה בבתי ספר איך לכבד את הזולת? מה לא לעשות? איך להימנע מויכוחים מיותרים ואיך לקבל את השונה על אף שגעונותיו השונים.

 

אני לא מדבר כאן על אשכנזים ומזרחיים, על דתיים וחילוניים, על ערבים ויהודים, על דוגמניות וזמרים אלא על בני אדם בעלי דפוסי התנהגות ודעות שונים אשר גדלו על ערכים וחינוך שונים זה מזה. ניתן לנהל דיון תרבותי עם הקשבה ובלי התפרצויות. ניתן לחיות חיים שלמים בלי ללכלך על אנשים מאחורי הגב. מותר להביע דעה על אדם זה או אחר בלי להעליבו. אגב, אפשר גם לא להסכים לדבריו של מנחם בן בלי להיגרר איתו לויכוח.

 

כל עוד נמשיך להתלהם, להתעצבן ולהיפגע מהכל, לא נגיע לשום מקום. תחשבו שנייה על מה שאתם אומרים, תהיו קלילים וקחו את החיים בקלות. אפשר לצחוק על הכל ולקחת כל דבר בהומור. העליבו אתכם? זה כי בחרתם להיעלב. רק אתם מחליטים כיצד לנהל את רגשותיכם ומעשיכם. אגב, נסו להימנע ממקרים שבהם אתם אומרים:  "איזה מצחיק זה, הוא מת". תחשבו על זה והחיים יהיו הרבה יותר יפים.

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 31/3/2009 12:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

גיל: 32




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBergo אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Bergo ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ