לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחשבות



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

3/2009

מראות


לפעמים אני מדמיין את האדם הראשון (אדם התנ"כי או ההומו-ספיאנס ספיאנס, תבחרו אתם), שהבין שאם הוא מסתכל למתה אל המעיין, הוא יכול לראות את עצמו משתקף על פני המים. מעניין מה הוא (או היא) חשב לעצמו, חוץ מאשר: 'אוף, אני צריך תספורת דחוף!'. האם הוא הופתע לגלות שפניו שונים מאלו של האחרים? שגופו אחר? האם הוא תהה אם האחרים רואים אותו באותה הצורה?


כנראה שהוא פשוט חשב 'נו, טוב.' והתכופף לשתות.


אבל התגלית הזו הייתה, לדעתי, חשובה לא פחות ואולי אפילו יותר מכל אחת אחרת שנעשתה על ידי האנושות. זה היה הצעד הראשון בדרך להמצאת המראה.


בסופו של דבר אנחנו תלויים נואשות במראות, בין אם פיזיות ובין אם מטפוריות. איננו מסוגלים להתקיים כ"עצמנו" בלי שיש לנו תפיסה של איך אחרים רואים אותנו.


אנחנו צריכים את המראה, כדי שנוכל לקום בבוקר ולגלות עוד שערה לבנה ולהבין שאנחנו מזדקנים. כדי להוריד חולצה לממש את הצמיגים, ולתכנן דיאטה. כדי לנסות להבין אם היום אני אהיה פרועה עם שיער פזור או מאופקת עם שיער אסוף. אם אני הולך לעבודה בחליפה או שאני הולך למסיבה בחולצה קרועה של מטאליקה.


גם אנשים יכולים להיות מראות. תנסו למשל להיזכר בהישג גדול במיוחד שלכם, ציון ממש טוב במבחן, השגת עבודה חלומית, הצלחה עם בני המין השני, מה שמבחינתכם נחשב לאחד הדברים הכי טובים שעשיתם. עכשיו נסו לדמיין שאף אחד אחר לא התחרה איתכם על ההישגים, או שכולם השיגו את אותו דבר. פתאום זה נשמע הרבה פחות גדול. לא? זה בגלל ש"כולם" במקרה הזה היא מראה שמשקפת בעיניכם את המציאות הקיימת, את הממוצע. רק כאשר אתם הצלחתם להשיג משהו שרוב האנשים רוצים אבל רק מעטים משיגים תהיה לכם תחושת הישג אמיתית.


המראה שהיא "כולם" היא אחד הדברים הכי נדושים בעולם, לא? תחשבו למשל על הסיפור הסטריאוטיפי הזה: עוד חצי שעה צריך כבר להיות בחתונה. הבעל יושב בסלון, לבוש ומוכן, רוקע ברגלו בעצבנות על הריצפה. האישה עוד יושבת בחדר השינה ומורחת בעדינות מסקרה. בוחנת מכל זווית אפשרית שהשמלה מתאימה לה. ולא מקשיבה כלל להפצרותיו ותלונותיו של בעלה שאומר שהם שוב יאחרו. "למה את צריכה להתאמץ כל כך?" הוא שואל, "בשביל מי את רוצה להראות טוב? יש לך אותי. ואת גם ככה לא מכירה שם אף אחד, אלו חברים שלי מהעבודה." הוא יגיד.


הוא לא מבין. היא לא מתגנדרת כדי להתחיל עם מישהו. היא לא מצפה שמישהו יזהה אותה או אפילו יזכור אותה ביום המחרת. אבל היא חייבת להתכונן – בזמן שהיא שוקדת להתייפות מול המראה בחדר השינה היא מתכוננת לעמוד בפני מראה הרבה יותר גדולה והרבה יותר ביקורתית – המראה שהיא "כולם".


לפעמים המראה הזו יכולה גם מאוד להזיק. תארו לעצמכם שיש לכם חבר שאוהב לשתות (ואני לא מדבר על פטל). נקרא לו אבי. הוא לא חסר מעצורים, ולא תתפסו אותו מצחצח שיניים בבוקר ומגרגר עם כוס וודקה. אבל הוא לא יהיה הראשון שיתנדב להיות נהג תורן כשיוצאים לפאב. תארו לכם שיום חמישי אחד בערב, כל החברה יושבים בסלון עם בקבוק של ערק, מבסוטים מהחיים. אבי עומד להרים את הכוסית המי יודע כמה שלו כשפתאום מישהו אומר לו: "אח שלו, נראה לי ששתית מספיק להיום. תנוח קצת." פתאום אבי יתחיל לחשוב לעצמו שאולי הוא שותה באמת יותר מדי. הוא יזרוק איזו הערה מלגלגת למי שאמר לו את זה שתכלול כנראה אימהות, אבל יניח את הכוס על השולחן.


ביום המחרת, בקבוק הוויסקי ששוכב לו במקרר יראה לגמרי אחרת מאתמול. פתאום זה יהיה משהו אסור, אבל דווקא בגלל זה, משהו שהוא ממש רוצה. "באמת יש לי בעיה של שתייה" יחשוב אבי לעצמו, "אבל אם כבר יש לי בעיה, מה זה משנה אם אני אשתה עוד קצת".


ככל שהוא ישתה יותר, החברים שלו יסתכלו עליו יותר כאלכוהוליסט. והוא ירגיש יותר כמו אלכוהוליסט, וירשה לעצמו לשתות יותר. זה יכול להיות מעגל מאוד מסוכן. (וזה מה שנקרא בסוציולוגיה תיאורית התיוג). במקרה הזה החברים היו המראה – מראה שמשקרת, כזו שמוסיפה לך חמש קילו, אפילו אחרי דיאטת רצח.


יותר מאשר שהמראות משקפות את הבחירות שלנו, הן משנות אותנו. כל החיים אנחנו צועדים בתוך ביתן המראות המעוותות בקרקס. רגע עומדים לפני מראה שגורמת לנו להראות נמוכים ושמנים, ורגע לפני אחת שגורמת לנו להראות כמו אנורקטיים בגובה שני מטר. רגע עומדים מול מראה שגורמת לנו להרגיש זקנים, ורגע מול מראה שבה אנחנו כלל לא קיימים. אלא שהקסם במראות הללו הוא שהן גורמות לנו להפוך למה שהן משקפות.


נשמע מסובך? זה באמת מסובך. כל כך מסובך שהמון פילוסופים, פסיכולוגים, סוציולוגים, כלכלנים, ומי יודע מי עוד – החל מעמנואל קנט דרך מיד וקולי, וכלה בעינב בובליל, התעסקו בזה. כולם דאגו לתת לנו את הזווית שלהם על המראות האלו. אבל אף אחד לא באמת הצליח להכיל אותן לגמרי.


אם חכמים ממני כבר ניסו ונכשלו, מי אני שאתיימר להציע הבנה יותר טובה מזו. מה שאני כן יכול לומר לכם זה שהמראות שאנו עוברים מולן בחיים הן הרבה יותר בשליטתנו מאשר אנחנו יכולים לחשוב. אפילו אם קמת בבוקר וגילית שערה לבנה אפשר לתלוש אותה, ולשכוח ממנה, במקום להרגיש שזה סימן לזקנה. או הרבה יותר טוב, להחליט שהמראה משקפת לך גוון יפיפה חדש בשיער (הייתה לי מרצה יפיפה בתואר הראשון שהשיער שלה האפיר כולו בגיל 30 ומשהו).


יש מראות שאולי בכלל כדאי לנפץ. אל תפחדו משבע שנים של מזל רע. לפעמים זה דווקא יכול להבטיח לך מזל טוב. יש לי חבר טוב שעושה את זה בצורה מושלמת – הוא אמר לי פעם שאם מישהי מסרבת לו הוא מאבד בה עניין לגמרי, כי כנראה שיש לה טעם ממש רע. במקום לחשוב שהמראה משקפת דברים רעים עליו, הוא פשוט מבין שהמראה הזו לא טובה. והוא הולך למצוא מראה שתשקף כל מה שטוב בו.


יותר קל להגיד מלעשות?


ברור.


אבל, ההבנה היא התחלה.


משם והלאה, כמו בכל מראה, הכל תלוי במתבונן.



לילה טוב.

נכתב על ידי , 24/3/2009 00:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גורל


אתם מאמינים בגורל?

האם אתם חושבים שהחיים שלכם הוכתבו מראש, ושלא משנה מה תעשו כדי לשנותם תמצאו את עצמכם הולכים בנתיב שנקבע לכם עוד לפני שנולדתם?

האם המקצוע שבו תעבדו רק מחכה שתגלו אותו? אהבת חייכם רק מחכה שתפגשו אותה? האם התסריט של המוות שלכם כבר כתוב בכוכבים?

לפעמים אני רוצה להאמין שכן. בעיקר כי זה יותר מעניין.

כלומר, תחשבו על זה - אם הכל לא ידוע, ותלוי במזל ובבחירות שאנחנו עושים החיים שלנו יהיו עוד קורבן של הסקרים המשעממים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כי תאכלס, בין אם נודה בזה ובין אם לא כמעט כולנו בוחרים את אותן בחירות בדיוק. כמעט כולנו (ובזה אני מכוון בעיקר לקבוצה שאני חלק ממנה מן הסתם: יהודים, חילוניים, ממעמד בינוני) נלך על מסלול פחות או יותר דומה שכולל תיכון, צבא, אוניברסיטה/מכללה, עבודה, נישואים, ילדים, נכדים, פנסיה מוות.
וגם על המזל אין יותר מדי מה לסמוך.
מה הסיכוי שהוא יבחר דווקא בך לזכות בלוטו, לעבור הרפתקה מטורפת שבכלל לא תכננת, או סתם לחיות חיים יותר מעניינים מהרגיל. יודעים מה? מה הסיכוי שנמות בצורה מיוחדת? כמה אנשים כבר נהרגים כתוצאה ממתקפת תוכים חולי כלבת תוך כדי ריקוד סלסה על גג בניין מיועד להריסה לאור ירח?

בני אדם פשוט צפויים מדי, אם תיתן להם לבחור איך לנהל את חייהם, כמה יצירתיים הם כבר יהיו לדעתכם? כנראה שלא יותר מדי. בגלל זה הרבה יותר נחמד לפעמים להאמין שיש איזה סופר מוכשר בצורה מטורפת, עם המון אופטימיות, אך גם אהבה מטורפת לאירוניה ולטרגדיה, שכותב את חיינו בשבילנו.

אבל מצד שני, כל הראיות מכתיבות אחרת - כל התפיסה המדעית כבר מזמן עזבה את רעיון הגורל היווני שעינה כל כך את אנטיגונה ואדיפוס. גם כל התפיסות הדתיות (למעט כמה זרמים פרוטסטנטיים ובודהיסטים) שאני מכיר מטילות את רוב האחריות לחייו של אדם על בחירותיו בחיים. ואפילו האומנויות השונות די עזבו את הרעיון הזה. הרוקי מורקמי למשל, כתב על ספר שלם ויפיפה המתאר את ניסיונותיו הנואשים של נער לברוח מגורלו האדיפלי, עד שהוא מגלה שהוא יכול פשוט לבחור שלא ללכת בעקבותיו.

אז אם באמת אפשר לבחור, אולי בעצם אנחנו יכולים פשוט לבחור שכן יהיה לנו גורל? לדעתי זה עושה את החיים הרבה יותר ציוריים. אנחנו עדיין צריכים לעשות את הבחירות שלנו, אלא שאחרי שנעשה אותן לא נצטרך להתחרט. נוכל פשוט לומר: "זה היה הגורל שלי לבחור כך".

כאשר נפגוש מישהו שנאהב, ונבחר לגור איתו ולבלות איתו את חיינו, נוכל להאמין שאנחנו נפשות תאומות, שזה היה הגורל שלנו להיפגש. זה הרבה יותר רומנטי מ-"יש לנו מעמד סוציו-אקונומי דומה, ושנינו בשלב בחיים שאנחנו רוצים להקים משפחה, אז נתחתן ונבלה ביחד 4.2 שנים עד לגירושים הצפויים והכואבים מדי שלנו".

וכשנמות... טוב, כשנמות לא נאמר עוד כלום כנראה...

אני יודע, יש המון סכנה בתפיסה כזו. אנשים פשוט יכולים להסיר מעל עצמם אחריות לכל דבר שיעשו. רוצחים ואנסים יוכלו לומר לעצמם ולאחרים - "זה היה הגורל שלי לעשות זאת". אבל במקרה כזה, ניתן בקלות להאמין שזה הגורל שלהם להירקב בכלא. לא?

בסופו של דבר זה מה שכל כך יפה בעולם בלי גורל, עולם שבו אנחנו חופשיים לבחור - אנחנו חופשיים לבחור להאמין במה שאנחנו רוצים, גם אם זה בכך שאין לנו באמת חופש.

משעשע לא?

נכתב על ידי , 14/3/2009 22:53  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 35

תמונה




247
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtweedle אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tweedle ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ