לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג סיפורים בהמשכים =]



Avatarכינוי:  סתם אחת שכ!ת2ת

בת: 26

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2009

פרק 30!!! + הודעה חשובה !


אני לא אחפור לכם עכשיו, עדיף לעבור ישר לפרק.

 

אינגו'יי : )


פרק 30!

 

למחרת קמתי ב7 וחצי בבוקר בגלל 'הנודניק'. נו השעון המעורר בפלאפון.

כל פעם שאני שומעת אותו מצלצל, הפלאפון יותר ויותר מתקרב לריסוק ללא רחמים.

קמתי כמו תמיד, בקושי. אם יש דבר שאני לא סובלת, זה להתעורר מוקדם בבוקר.  אני אישית מעדיפה התעוררות טבעית, זאת שלא כרוכה בשעונים מעוררים ונודניקים למינהם (פלאפון, אמהות,אחים וכדומה).

פשטתי את הבגדים שישנתי בהם והחלפתי לשורט גינס וחולצה שחורה של בצפר. רק לאחר מכן הלכתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.

משום מה כשאני עושה את זה ככה אני מסיימת להתארגן הרבה יותר מהר.

הסתכלתי בשעון בפלאפון. השעה רק רבע ל8. השיעור מתחיל ב8:45.'פ'יי יש עוד שעה שלמה' חשבתי לעצמי.

התאפרתי קלות, סירקתי את שערי ושמתי קשת בשיער. נעלתי את נעליי הפומה הלבנות שלי, לקחתי את התיק וירדתי למטה.

הבית היה כל כך שקט..יותר מידי לדעתי. ראיתי פתק שהוצמד למקרר עם מגנט. 

"שחר,

אני בעבודה, תעירי את עומר, הוא אמור להתחיל ב8 היום,

השארתי לך כסף על השולחן, תקני לך משו לאכול בקפטיריה

אמא"

'טוב, מה שבטוח זה שעומר לא יגיע לבצפר בזמן' גיחכתי לעצמי. עליתי למעלה, לחדר של עומר בשביל להעיר אותו.

אחרי 5 ניסיונות כושלים במטרה להעיר אותו, לקחתי את הפלאפון שלו וחייגתי ללוטם. כשהיא ענתה שמתי על רמקול וביקשתי ממנה שתעיר אותו. הנחתי את הפלאפון ליד האוזן שלו והתרחקתי כמה צעדים מהמיטה. "תתעורר" נשמעה צעקה חזקה מהפלאפון.

מכיוןן שעומר ישן ממש בקצה המיטה, הוא נבהל מהצעקה והתגלגל מהמיטה הישר לריצפה הקרה. הוא הסתכל עליי מבולבל ועוד יותר מבולבל מכך שהוא עדיין שמע מישהו מדבר אבל שפתיי לא זזו. מבטי הופנה אל הפלאפון ועומר עקב אחר מבטי. כשהבין שהקולות בוקעים מהפלאפון לקח אותו והקריב אותו לאוזנו "הלו?" שאל מהוסס. "עומר תתעורר" צעקה לוטם. עומר הפיל את הפלאפון והסתכל עליי מבועת.

"תרגע, זו לוטם" הרגעתי אותו תוך כדי שצחקתי כמו מטורפת. "יש לך שיעור עוד 5 דק' אני מציעה לך להזדרז".

יצאתי מחדרו מותירה אותו להתעורר מהשינה..וההלם. ירדתי לסלון והדלקתי טלוויזיה. העברתי לערוץ אמ.טי.וי והלכתי למטבח להכין לי תה מתוק עם לימון. טעם גן עדן.  ב8 וחמישה טל התקשרה אליי.

"שחרוני, איפה את?" שאלה.

"בוקר טוב קודם כל" הערתי לה. "אני בבית, ואת?" שאלתי.

"או, אה..נכון..בוקר חיחי" גיחכה. "אני גם בבית, עוד כמה דק' יוצאת. את תעברי דרכי?" שאלה.

"ממ בסדר, למה לא" עניתי. "רבע שעה אני אהיה אצלך" אמרתי.

"מעולה, אני אתקשר גם ללילך שתבוא".

"בסדר, עכשיו תתני לי לשתות את התה שלי" אמרתי וניתקתי. נראלי הגזמתי קצת..לא?

סיימתי לשתות את התה ובדיוק עומר ירד למטה, מאורגן אבל ממש רחוק מלהיות עירני. התקרבתי אליו והסתכלתי עליו כמה שניות.

עיניו היו חצי עצומות והוא לא קלט מה קורה סביבו. תוך רגע הבזיק לי רעיון גאוני בראש.  חייכתי חיוך ממזרי. תוך 5 שניות מצאתי את עצמי רצה בכל הבית כמו מטורפת מעומר הזועם. למה? אני לא ממש יודעת, אבל אני מאמינה שזה בגלל שתי הסתירות המצלצלות שהבאתי לו. אבל באמת, זה הכל למטרה טובה. אני סה"כ רציתי שהוא יהיה עירני יותר, זה הכל.

אחרי שהתחמקתי ממנו, לקחתי את התיק שלי, הפלאפון ומתפחות מהבית ועפתי מהבית כמו טיל. הלכתי לעבר ביתה של טל ובאופק כבר ראיתי את לילך וטל יושבות על ספסל ליד הבית. התקרבתי לעברן והם קלטו אותי. טל הסתכלה עליי מוזר מעט ואילו לילך חייכה חיוך מאושר לעברי. "בוקר טוב" אמרתי להן ונישקתי כל אחת בלחי. "שחר, את לא מבינה אפילו, הוא כזה מדהים" ישר התלהבה לילך.

מבטי שהיה מופנה אל טל, עתה הופנה אל לילך. "מה, מי מדהים?" שאלתי בבלבול קל. "נו באמת, אני מדברת עליו כל כך הרבה" אמרה בגלגול עיניים. "אוו, נועם" הבנתי את התלהבותה. "אהא" הנהנה בראשה לאות הסכמה. הן קמו מהספסל ובזמן שלילך סיפרה לי את מעללותיה התחלנו ללכת לעבר בית הספר. "אז רגע, אתם ביחד, ביחד? כאילו ממש רשמי והכל?" שאלתי. "כן. אתמול כשהייתי אצלו ראיתי אפילו את האקסית הזו שלו" אמרה כשבנימת קולה היה שמץ של לגלגנות כשהזכירה את האקסית. "גם כן אקסית, חייה בסרט שהם בכלל היו ביחד, פ'חח" גלגלה שוב בעיניה והניפה בידה באופן פאקצתי למדי. "היא ממש מכוערת, כשראיתי אותה חשבתי היא בכלל איזו קופה שברחה מגן חיות נידח באינדונזיה" אמרה וטל ואני צחקנו. טל עמדה מעט רחוק ממני, היא עמדה מימינה של לילך כשאני הייתי משמאלה של לילך. עברתי ליד טל. "טל, מה יש?" שאלתי אותה בשקט שלילך לא תשמע.- אין תגובה. "טל?" קראתי בשמה ונגעתי קלות בכתפה. היא עצרה בפתאומיות והסתכלתי עלייה בציפייה. מה יש לה לומר. "אני לא אוהבת שאת מדברת אליי ככה בזלזול ומנתקת כאילו אני חייבת לך משהו" אמרה ברצינות.

"אויי נו טלטול, אני לא התכוונתי" הצטערתי מיד. "אני סתם, באמת לא יודעת אפילו למה דיברתי ככה, בחיי" חייכתי אליה חיוך קטנטן.

"טוב" חייכה גם היא. "אבל שזה לא יחזור על עצמו" הרצינה שוב. "כן המפקדת!" הצדעתי. "יופי, ככה אני לאהוב אותך" אמרה במבטא מוזר וחיבקה אותי. הסתכלנו קדימה וראינו שלילך כבר התקדמה מאוד. פתחנו טל ואני בריצה קלה בשביל להשלים את הפער. ככל שהתקרבנו שמענו אותה מדברת..אל עצמה. 'הילדה התחרפנה' חשבתי. התקרבנו עוד יותר אליה "בווו" הבהלנו אותה..או שלפחות ניסינו. היא פתחה עלינו את העיניים ועם ידה השמאלית הצביעה על אוזנה. 'אופס' הילדה דיברה בפלאפון. אחרי שיחה של 5דק' שכללה בערך רק את המילים "לא, אני יותר" , "דיי נו, אני יותר" ו- "לא נו, אני יותר" היא נגמרה ב"ביי מתוק" מרענן למדי. כל הדרך טל ואני צחקנו עלייה. לילך הסמיקה ושתקה.

אחרי הליכה קצרה הגענו סוף סוף לבית הספר. משום מה הדרך התארכה למדי. נכנסנו בשערי בית הספר.  נכנסו לתוך בית הספר ובכניסה ראינו את אלעד, יניב, נדב, אורן ואור יושבים על המדרגות וצוחקים להם. התקרבנו לעברם ואמרנו לכל אחד שלום. אפילו לאור אמרתי שלום, למרות הגסות שלו שהוא אפילו לא הסתכל לעברי..שיהיה. התיישבנו איתם ודיברנו. "למה אתם לא בכיתה?" שאלתי.

"וואלה יש לנו איזה פעילות מעפנה לשכבה, אין לנו זין לזה" אמר אורן. "אהה, ראיתם במקרה את אדם?"

"כה, הוא היה פה בדיוק לפני שבאתן. הוא הלך לשירותים" אמר אלעד. "תודה" חייכתי אליו וקמתי מהמדרגות.

הלכתי לעבר השירותים כשבדרך ראיתי כיתה ריקה אבל קולות של אנשים בקעו ממנה. התקרבתי, בשושו כמו שאומרים, לדלת והצצתי פנימה.

ראיתי את מור ויפעת מתלחששים. לא שמעתי את כל השיחה. שמעתי בעיקר לחשושים וחצאי משפטים.

"הלך מצוין" שמעתי את יפעת אומרת. ראיתי את מור מחייך בתגובה. "עכשיו תורי" אמר ובכך הסתיימה שיחתם. הלכתי מהמקום במהירות.

'על מה לעזאזל הם דיברו' ניסיתי להבין. "שחר" שמעתי מישהו קורא לה. 'או או'. הסתובבתי אחורה וראיתי שזה מור שקרא לי.

הוא הסתכל עליי מעט לחוץ אבל חייך בכל זאת. הוא התקרב אליי, נתן חיבוק ארוך כשלאחריו 'פינק' בנשיקה רטובה על הלחי.

"היי" אמרתי. "מזמן הגעת לבית הספר?" שאל והלחץ ניכר על פניו. "לא, לפני כמה דק למען האמת. אני בדיוק בדרך לשירותים" אמרתי מנסה להיפטר ממנו. "אני אלווה אותך?" חייך. WTF? רק זה מה שהיה חסר לי, מישהו שילווה אותי לשירותי בית הספר..ווטאבר.

"לא זה בסדר, אני גם צריכה לחפש מישהו, יאללה מורי, נדבר" אמרתי והלכתי משם במהירות.

 כשהגעתי לשירותים, הצצתי לשירותי הבנים. סרקתי את המקום ולא ראיתי שם אף אחד, מה גם שהתאים כולם היו פתוחים..וריקים.

באתי כבר ללכת משם כשהבחנתי במישהו יושב על הריצפה כשראשו מוטה כלפי מטה. זה ללא ספק אדם. אי אפשר שלטעות ולא לזהות את השיער שלו. נכנסתי במהירות לשירותים והתקרבתי אליו. ירדתי על בירכיי והרמתי את ראשו . הוא היה נראה חיוור מאוד.

"אדם, מה קרה לך?" שאלתי מבוהלת. הוא הסתכל עליי במבט עייף ומסכן וחייך חיוך קטן, ואמיתי יש לציין. "שחר, איזה כיף לראות אותך" מלמל. בדקתי לו חום. "אלוהים ישמור, אדם, אתה קודח" אמרתי בקול מודאג. בקושי רב עזרתי לו לקום. רגליו רעדו והוא בקושי הצליח ללכת.

למזלי הרב אני מכירה את נעמי, האחות של בית הספר (זוכרים אותה? מהפרק השני?). התקשרתי אלייה במהירות ואמרתי לה לבוא לשירותים. הצילצול להכנס לשיעור כבר היה מזמן, אבל למי אכפת. נעמי הגיעה אחרי כמה דק' ונכנסה לשירותים.

"אוי ואבוי, הוא רותח" היא מלמלה. "שחר, תעזרי לי להביא אותו לחדר שלי" ביקשה. הבאנו אותו לחדר והשכבנו אותו על המיטה. נעמי נתנה לי מגבת קטנה ואמרה לי להרטיב אותה במים קרים ולשים אותה על המצח שלו. בזמן הזה היא התקשרה להוריו וביקשה מהם לבוא בדחיפות לבית הספר ולקחת אותו הביתה. אחרי רבע שעה אבא שלו הגיעה. הוא הודה לאחות ולקח את אדם על הידיים כיוון שהיה חצי מעולף.      נעמי, נתנה לי פתק איחור והלכתי לכיתה. נכנסתי לכיתה וכמו תמיד כל המבטים הופנו אליי.

"או תראו תראו מי החליטה להופיע" אמרה 'השפמנון' בקול לועג משהו. "אני מצטערת זה היה מקרה חירום" אמרתי לה בשחצנות למדי והגשתי לה את הפתק מהאחות. היא קראה אותו בעיון והסתכלה עליי במבט של 'ניצלת הפעם אבל חכי חכי אני  עוד אתפוס אותך על חם'.

חייכתי אליה חיוך מעצבן והלכתי למקומי ליד טל. הוצאתי את הציוד והעתקתי ממנה את מה שהמורה הספיקה להכתיב בזמן שלא הייתי. והזונה הזו הכתיבה המוון!. אם יש שיעור שעדיף לא להחסיר ממנו זה ללא ספק יהיה - היסטוריה. זה פשוט לא שווה את זה.

הצילצול לא איחר להגיע. "למה איחרת?" שאלה אותי טל. "וואי את לא מבינה בכלל" התחלתי לספר לה וללילך שהצטרפה אלינו.

"וואי, איזה מסכן" אמרה לילך. "והוא בסדר עכשיו?" שאלה טל. "אני לא יודעת, טל" אמרתי. "את יודעת, לא דיברתי איתו עוד מאז".

"אה, נכון" גיחכה. "לא חשוב, אני אלך אליו אחרי הבצפר, נראה מה איתו" אמרתי והוצאתי כסף מהתיק. "מי הולך לקפטריה?" שאלתי.

"אני" אמר עידן פתאום. "מעולה, תקנה לי קרואסון ושוקו" חייכתי אליו חייך מלא שיניים. "היי, תחמנית" צחק. "לא הולך!"

"נו עידני, כפרה עליך" ניסיתי להתחנף אליו. "טוב, תביאי תכסף...קופה". "חח קח..יא קוף" צחקתי עליו ונתתי לו תכסף. "תקנה גם לי טוסט" אמרה טל והביאה לו חמישה שקלים. "ולי טרופית" חייכה לילך והביאה לו שני שקלים. עידן נאנח והסתכל עליינו בעצבנות.

הוא לא אמר כלום ויצא מהכיתה כשבדרך מלמל "בחיי אני מרגיש כמו משרתת".

רק לקראת בסוף ההפסקה כשכולם כבר התחילו להכנס לכיתה, עידן, נזכר לחזור עם כל מה שביקשנו ממנו.  הסתכלנו עליו כועסות.

הוא ניגש אלינו עם חיוך מיליון דולר ונתן לנו את מה שקנה. "סורי על העיכוב, היה תור מהסרטים" המשיך לחייך.  חיוך ממזרי היה לילד.

ללא ספק זה היה בכוונה. "איזה חסר תועלת אתה" אמרה טל טנגסה בטוסט שלה. "איכס מה זה" אמרה וכמעט ירקה את החתיכה.

"זה קר". הסתכלתי על כידן במבט של 'אכלת אותה' וחייכתי עתה אני, חיוך של מיליון דולר.

"איך אתה מסביר את זה שהטוסט קר כשאתה רק עכשיו קנית אותו?" שאלתי אותו.

"אני, אה..זה..כי הם כבר...הם כבר היו מוכנים, מזמן, אז את יודעת, התקררו" גימגם. "ואילו לסבתא היו גלגלים עם טורפדו" גיחכתי.

"חחח עידן, לפני שאתה מנסה למכור לנו עלילות בשקל, אני מציעה לך ללמוד לשקר" אמרתי לו והוא האדים וחזר למקומו.

הכנסתי את הקרואסון לתיק כי כבר לא יהיה לי זמן לאכול אותו אבל שתיתי במהירות את השוקו. הרגשתי שאם אני לא אשתה משהו אני אקיא - סליחה על הגסות.

היה אמור להיות עכשיו שיעור חינוך ובמקום המחנכת נכנס יואל.

"שקט, שקט" השתיק את כולם לאחר שאלו התחילו לצעוק ולשאול למה אין שיעור חינוך.

"נאווה (המחנכת) לא יכלה לבוא היום מסיבות אישיות אז היא ביקשה ממני למלא את מקומה. עכשיו, בשביל שזה לא יהיה שיעור מבוזבז אני אקדים לכם את שיעור לשון עכשיו ושעה אחרונה תוכלו ללכת הביתה" אמר ונראה שכולם היו מרוצים מהסידור.

"אבל" קטע את שמחתם "כמובן שזה הכל תלוי בהתנהגות שלכם ובהשתפות שלכם בשיעור. הבגרות ממש קרובה וזמן השיעורים נורא יקר".

פתאום כולם השתתקו והתדקפו. פתאום כולם נהיו תלמידים למופת..אפילו עידן. יואל גיחך לעצמו והתיישב בשולחן שלו. הוא הניח את תיקו על השולחן והוציא ממנו תיקיה ענקית עם הרבה ניירות.

"סיימתי לבדוק את המתכונות שלכם" אמר וכולם נלחצו. "אני ממש מרוצה מההתקדמות שלכם, יחסית לבחנים שעשיתם פעם שעברה, השתפרתם פלאים. לא כולם, אבל עדיין" אמר ונשמע מרוצה למדי. "אלו שקיבלו ציון מתחת ל60, אך ורק מתחת ל60 אני מציע לכם לעשות מועד ב' שיהיה מחר בשעה השלישית במקום תנ"ך" אמר בעודו קם ממקומו והחל לחלק את המבחנים.

"יואל" קרא לו אסף. "כן?" שאל. "והציון מי שעושה מועד ב', יכלל הגבוה מבינהם?" שאל. "בהחלט" ענה ואסף התרצה.

"מבחן מעולה" שיבח את טל. "אממ יואל" קראתי לו בחשש. יואל הסתכל אליי, מחכה למוצא פי. "כמה, כמה אני קיבלתי?" שאלתי.

"תגשי אליי בסוף השיעור ואני אגיד לך" קרץ לי. יופי אני והפה ג'ורה שלי. מתי תלמדי לשתוק, שחר?!

"דיי איזו חכמה נהייתי פתאום" התלהבה טל והתראתה לי את ציונה. "פ'שש, כנראה אני כן משפיעה עלייך ולטובה" צחקתי.

"חח ישמצב" הסכימה. "אמא שלי תקפץ מאושר" אמרה.

אחרי שהוא חילק לכולם את המבחנים, כמו תמיד עבר עליהם ובמזן שנשאר חזר על עוד כמה נושאים.

בצלצול כולם נהרו מהכיתה החוצה לשתות ולשירותים, זו הייתה הפסקה של 5 דק'.

וכמו בפעם שעברה, לילך ניגשה אלינו בפנים שמוטות. "לילכי, מה יש מאמי?" שאלתי אותה."היא הרימה לפני את המבחן שלה ועיניי יצאו מחוריהן. "אלוהים ישמור אותך, לילך!" כצעט צעקתי עליה. "מה קרה לך לעזאזל?" שאלתי אותה. היא משכה בכתפיה ולא אמרה כלום.

"לילך, אני ברצינות שואלת אותך, מה עובר עלייך, מה זה הציון הזה?" שאלתי אותה שוב. "ממתי את מקבלת ציונים נמוכים מ-80..ועוד בכלל, מתחת ל30?! את ירדת לגמרי מהפסים" הפעם צעקתי עליה. "זה הכל בגלל נועם הזה שלך, לפני שהכרת אותו לפחות היית עם הראש על הכתפיים. עכשיו את כל הזמן רק מדברת עליו ומעופפת כל היום. תינחתי יקירתי. את כבר לא ביסודי שאת יכולה לזלזל ככה" יצאתי עליה ודמעה זלגה במורד לחייה. הרגשתי כאילו אני אמא שלה שמלמדת אותה לקח. באמת דאגתי לה. זה ממש לא מתאים לה לזלזל ככה.

טל רק הסתכלה על שתינו ושתקה. לא היה לה מה להגיד. התקרבתי אל לילך וחיבקתי אותה חזק. "את חייבת לקחת את עצמך בידיים,לילך" לחשתי באוזנה. שיחררתי אותה מהחיבוק והיא הנהנה. "בסדר" אמרה ומחתה את הדמעות. "ואת חייבת להבטיח לי, שנועם, לא יהווה לך מכשול לעשות זאת". "אני מבטיחה" הבטיחה. "אני סומכת עלייך, לילך. את מועד ב' שאת עושה מחר, את חייבת להפציץ פשוט. תגידי ליואל מה שתרצי, שהיית בתקופה לא טובה או שאפילו לא היה לך זמן ללמוד כי היו אירועים או וואטאבר אבל מועד ב' את פשוט מפציצה" אמרתי לה, או שיותר פקדתי עליה. היא הנהנה שוב וחייכה חיוך קטן. הצלצול נשמע וכולם חזרו לכיתה. לילך הלכה למקומה וטל נראתה בהלם.

"את יודעת שאת ממש אבל ממש תהיי אמא טובה" אמרה לי טל. "חח מה קשור אמא?" שאלתי. "אני סה"כ דואגת לחברה, זה הכל" הבהרתי.

טל משכה בכתפה ווירדה מהשולחן אל הכסא.

"אוי שיט" פלטתי. "מה יש?" שאלה טל. "שכחתי ללכת ליואל, לשאול מה הציון שלי" ניזכרתי.

"לא משנה, תלכי אליו בהפסקה של הרבע" אמרה בפשטות. 'מעולה, רבע שעה שלמה' חשבתי לעצמי בציניות.

שיעור ספרות עבר לו לאיטו. הזמן כאילו עצר מלכת. לעזאזל, כמה זמן אפשר לקרוא סיפור של 3 עמודים? המורה פשוט חייבת כל משפט או במקרה הגרוע, כל מילה, לעצור ולהסביר. כאילו אנחנו כיתה טיפולית שלא מבינה כלום. אנחנו תקועים באותו סיפור כבר 4 שיעורים. ואפילו לא הגעתי לחצי מהסיפור. הדבר הטוב שהיחיד בשיעורי ספרות זה שאפשר לתפוס תנומה קלה. אבל זה בעיקר לאלו שיושבים מאחור, איפה שהמורה לא שמה לב אליהם. אחרי שהיא קראה 10 שורות מהסיפור שאחרי כל משפט נאמה נאום מפה ועד הודעה חדשה, היא התחילה להכתיב על השורות האלה, את ההסבר שהסבירה קודם לכן. רק מה...בהרחבה. אוי אלוהים. במה חטאנו שמגיעה לנו מורה כזו.

היא קישקשה על כל הלוח. פשוט קישקשה, תרתי משמע. הכתב שלה כל כך קטן ומסובל שזה פשוט צורב לעיניים. גם זה שיש לו ראייה 6\6 יכול להתעוור. בקושי רב העתקתי את מה שכתבה שכל פעם מישהו עוצר את המורה מלכתוב ושואל אותה מה היא לעזאזל כתבה. מה שקרה בערך אחרי כל מילה שרשמה. לבסוף? הצילצול הגואל הגיע. כולם נשמו לרווחה ואילו המורה נאנחה.

"אני לא הספקתי להכתיב לכם הכל, שיעור הבא תיהיו מוכנים עם מחברות פתוחות, נמשיך מאיפה שהפסקנו" הודיעה, אספה את דבריה ויצאה מהכיתה. אספתי את דבריי וביקשתי מטל שתשמור לי על התיק בזמן שאלך ליואל לשאול על הציון שלי.

הלכתי לחדר המורים וחיפשתי אותו שם. משלא מצאתי, שאלתי במזכירות איפה הוא נמצא. המזכירה אמרה שהוא נמצא בחדר מחשבים.

'יופי, עד לשם אני צריכה ללכת' חשבתי לעצמי בעצבנות.

הלכתי לעבר חדר מחשבים ותוך כדי חשבתי לשאול, לא לשאול? מה זה חשוב, אני יכולה להתקשר אליו ולשאול אותו או לשאול בשיעור הבא...זה לא כזה דחוף לי. אבל כשכבר עמדתי מול הדלת שעליה התנוסס שלך 'חדר מחשבים' החלטתי להיכנס. דפקתי מספר פעמים על הדלת ואיזה פלא, יואל פתח לי את הדלת. לא, סתם..זה היה די צפוי. "אוו, שחר" חייך יואל חיוך מרוצה. "אני שמח שהגעת" אמר.

יופי, תשאיר את השמחה אצלך, אין צורך לחלוק אותה איתי, אידיוט.

"בטח באת בשביל הציון שלך, נכון?" שאל. 'להה, ניחשת בעצמך? אתה גאון בן אדם, גאון אני אומרת'.

הנהנתי. "אוקי, שבי בינתיים, אני אסיים להדפיס רק את המתכונות למועד ב' ואני מיד מתפנה אלייך" אמר.

פפפ נו באמת, יור נוט סיריוס (לא, זה לא הסנדק של הארי פוטר).

התיישבתי על הכסא והסתכלתי על הריצפה כמו מפגרת. נראלי אפילו כמעט נרדמתי.

אחרי 5 דק' הרגשתי יד קרה מרימה את ראשי. נבהלתי וקפצתי אחורה, מה שגרם לכסא ליפול.

"שש, תרגעי, לא קרה כלום" הרגיע אותי יואל. גם כן הרגיע.

הסתכלתי עליו מבוהלת וחייכתי חיוך מאולץ. "חח כה".

"טוב, אז רצית את הציון שלך, הא.." התסכל עליי במבט מוזר.

"כ..כן" גמגמתי. "ובכן אחרי שעשיתי לך את הבחן בע"פ, אני עדיין לא יכול לתת לך ציון?" מאדר פאקר סיי וואט?!

"זאת אומרת" המשיך במהירות אחרי שראה את הפרוץ הנרגז שלי "בעיקרון את שולטת די טוב בחומר. אבל אני צריך עוד קצת שמץ באיך את עם לשון" אמר. "זאת אומרת בלשון" תיקן את עצמו במהירות לאחר שהבין מה אמר.

"אני, אני לא חושבת שהבנתי על מה אתה מדבר" אמרתי. "אני מדבר על זה ש.." אמר והתקרב אליי תוך כדי כשאני הולכת אחורנית ונתקעת בסופו של דבר בשולחן וכמעט נשענת עליו. "שיש עוד משהו, עוד פרט קטן שאני צריך לבדוק". בשלב הזה המרחק בינינו היה מזערי ביותר.

יכולתי להרגיש בנשימתו החמה. בלעתי את גוש הרוק שעמד בגרוני וציפיתי לבאות. מה יהיה עכשיו?

הוא התסכל לי בעיניים. משו במבטו הרגיש לי חמים ועם זאת..מבעית. הוא המשיך לסקור את פניי בעינייו עד שמבטו נחת על שפתיי.

הוא נחש את שפתו התחתונה בחושניות משהו. ואז, בלי שום התרעה מוקדמת, הוא תפס את פניי בידו שלעומת שלי הייתה ענקית.

הוא קירב את פניו לשלי והשאיר בינינו מרחק של ס"מ אם לא פחות. האפים שלנו נגעו לא נגעו. התחלתי לרעוד.

היה נראה שהוא הולך לעשות צעד ופשוט לנשק אותי, אבל אז...

 

 

 

 


 

נכון אמרתי שהוא ארוך מאוד מאוד אבל לא יצא לי להאריך אותו עוד כי אני פשוט תשושה.

הוא עדיין ארוך. פשוט כמו שבטח שמתם לב הפעם לא עברתי שורה בכל סוף משפט. אם הייתי עושה זאת

היה עושה רושם שהסיפור הרבה יותר ארוך.

עכשיו להודעה,

ההודעה היא בעצם שאני מחרתיים טסה  ל12 ימים לאנגליה.

ואתם יודעים מה זה אומר - אין פרק בשבועיים הקרובים.

אבל.. ביג אבלאני מבטיחה להמשיך לכתוב פרק שם,

וברגע שאני נוחתת ויהיה מחשב בהישג ידי הפרק יועלה..מבטיחה!!! פרק ארוך ומושקע, רק בשבילכם 3>


 ובנושא אחר לגמרי.

לאחרונה שמתי לב שיש תגובות ממש לא נחמדות (בלשון המעטה).

אני באמת שמנסה לא לקחת אותן ללב.

אין לי בעיה אם זו תגובה ביקורתית, כתובה בטוב טעם עם תוכן שאני יכולה להעזר בו על מנת להשתפר.

אז להבא, תגובה שנשלחת סתם בשביל להתחיל ריב או ללכלך, פשוט תימחק!

נכתב על ידי סתם אחת שכ!ת2ת , 30/7/2009 11:46  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 29 D= יאהוו


ואו..אני מרגישה כאילו שנים לא הייתי פה חח.

אני גם לא מאמינה שהגעתי לפרק  29..זה כזה WOW (בשבילי).

ואם לא אתן, הקוראות, התגובות המקסימות, המדהימות והמחממות לב שלכן, רוב הסיכויים

הייתי מפסיקה כבר בפרק 5 לכל היותר.

אז באמת, תודה על העידוד והמוטיבציה הזו שאתן נותנות לי שאני אמשיך לכתוב את הסיפור =]

באמת שעושה לי את היום לראות את התגובות, לפחות רובן (האממ האממ P:  ).

 

טוב חפרתי לכן מספיק.

הגיע הזמן באמת לפרק חדש.

אז שתיהיה לכן קריאת חוויה נעימה.

תמיד אשמח לשמוע חוות דעת על הפרק = )

 


פרק 29

 

"וואו, זה היה טוב" אמרתי מתנשפת אחרי כל הריקודים.

"חח את לא נורמלית, מאיפה כל האנרגיה הזו פתאום?" צחק אדם, מתנשף גם הוא.

"DONNO" עניתי מחייכת.

"יאללה, נזוז הביתה?" שאל.

"לא!, לא רוצה".

"למה לא?" שאל לא מבין למה אני כל כך מתנגדת ללכת הביתה.

"אני לא רוצה להיות לבד" עניתי. אדם הסתכל עליי מוזר ושתק.

"מה אתה מסתכל עליי ככה?"

"אנ..אני חושב שאני יודע למה את לא רוצה ללכת הביתה" אמר בחיוך ממזרי.

"אוו אני אפילו לא רוצה לדעת מה אתה חושב" צחקתי.

"תשמעי שחר, אם את רוצה שאני אבוא אלייך או שאת רוצה לבוא אליי, פשוט תגידי". אמר ואני גיחכתי.

"אחח איזה חבר חכם יש לי"  אמרתי בציניות ונישקתי אותו על שפתיו.

"ועכשיו באמת, למה את לא רוצה ללכת הביתה?" הרצין.

"לא יודעת. משעמם לי לבד בבית, מה השעה בכלל?"

"3 ורבע" ענה.

"סה"כ?" שאלתי מופתעת.

"חח כה, סה"כ..אז לאן נלך. כל השאר כבר התחפפו" אמר והסתכלתי סביבנו וראיתי רק את עידן מנסה להוציא את הנגן שלו מהרמקולים. גיחכתי "אדם, תעזור לו. הוא יתקע פה עד הבוקר".

"נו אז מה, שינשום קצת אוויר צח" ענה ופיהק.

"חח עצלן, יאללה נו" דחפתי אותו לעבר עידן. תוך דקה כל הדברים של עידן היו מאורגנים ועידן הלך לדרכו. בתקווה שהוא ימצא איפה הבית שלו.

"זהו, גם הליצן הלך הביתה, מה איתנו?" שאל.

"איתנו..מה איתנו" הרהרתי בקול מפתה והתקרבתי אליו. נעמדתי מולו וכרכתי את ידי סביב צווארו.

"אז..מה איתנו?" שאלתי אני והתחלתי לנוע מצד לצד.

"מה את אומרת שנזרום אליי?" שאל בקול פלרטטני ונע באותו קצב איתי.

"אני אומרת, נלך על זה" הסכמתי.

התרחקנו אחת מהשני, מפסיקים את ריקוד הסלואו המאולתר והולכים לעבר ביתו של אדם.

 

 

"פ'ייי, שנים לא הייתי פה"  אמרתי כשנכנסנו לביתו.

"חח כן אה, אבל דברי בשקט, שלא תעירי לי תבית" אמר לוחש.

"את זוכרת איפה החדר שלי?" שאל.

"לא, תאמת, לא" עניתי וחייכתי חיוך מובך.

"חח תעלי למעלה את כבר תראי איפה החדר" צחק "אני אלך להביא לנו לשתות משהו" אמר ונעלם במטבח.

עליתי למעלה, בשקט, בשקט, מנסה להרעיש כמה שפחות. נעמדתי מול דלת עם שלט 'הכניסה לדבילים בתשלום בלבד'

צחקתי. כנראה בקול רם מידי כי שמעתי בחדר הצמוד רעשים.

נכנסתי מהר לחדר וסגרתי אחרי את הדלת. החדר היה נורא שונה ממה שזכרתי.

הוא היה צבוע בכחול ירוק. היו מלא פוסטרים של דוגמניות ומכוניות.  ממש לא אדם.

הסתכלתי לעבר המיטה וראיתי את השמיכה עולה ויורדת בקצב אחיד.

התקרבתי למיטה ובדיוק כשבאתי להרים את השמיכה הדלת נפתחה. "את לא נורמלית צאי מפה" אמר אדם.

"אמא'לה, מה אתה מבהיל אותי ככה" אמרתי נרגזת.

"חח הייתי בחדר, לא היית שם ועכשיו אני מוצא אותך בחדר של אחי? מנסה להוריד ממנו את השמיכה?" אמר ואני הסמקתי.

"זה..זה לא כמו שזה נראה, אדם" אמרתי בעודנו יוצאים מהחדר שלו ונכנסים לדלת אחרת שעליה שלט 'אדם'. 'מפגרת' חשבתי לעצמי. "חח למה, כמו מה זה נראה?" שאל.

"אני ראיתי את השלט, חשבתי החדר שלך" עניתי.

"חחח אוקי, תרגעי לא קרה כלום" הרגיע אותי. "מישהי פה לחוצה כמו טמפון אני רואה" צחק עליי.

"אני אראה לך עכשיו מה זה טמפון" אמרתי וקפצתי עליו.

"חח ממזרה" צחק והוריד אותי ממנו. "את פשוט לא יכולה להוריד את הידיים שלך ממני" אמר כמובן מאליו.

"הופה, מישהו פה תפס תחת, אה מר אדם?" לגלגתי עליו.

" מה פתאום" ביטל את דבריי. "אני אומר את הדברים כפי שהם".

"אז כמו שאמרתי, מישהו פה תפס תחת, אה" חזרתי על הדברי.

"טוב בסדר את צודקת ואני טועה" אמר והוציא את לשונו.

"חח לא אמרתי שזה לא נכון, אתה הגעת למסכנה הזו בעצמך" צחקתי עליו בחזרה.

אדם הסתכל עליי בשוק. "מה? מה אתה מסתכל עליי ככה, חח אם אתה רוצה להוכיח שדבריך נכונים אתה לא יכול להתפשר כל הזמן".

"להתפשר?" שאל בהלם. "אני אראה לך מה זה להתפשר" אמר ברצינות והתקרב אליי בצעדים גדולים, דוחף אותי למיטה ועולה מעליי.

"א..אא..אדם, מה, מה את עושה?" שאלתי בגמגום.

"אני?" שאל. "אני לא מתפשר" חייך בשובבות ונישק את צווארי.

פלטתי אנחה שקטה. הוא עלה לפניי. מנשק אותן. את הלחיים,העיניים, האף, המצח.

כשהגיע לשפתי, הסתכל עליהן כמה רגעים ואז הביט לתוך עיניי. ניסיתי להבין את פשר מבטו.

ידיו החזיקו את פניי ומבטו נהיה חודר מרגע לרגע.

"אדם אנ.." - "שש" השתיק אותי "אל תדברי".

הוא נשק קלות על שפתיי וחיכה לראות את תגובתי. כשלא ראה שום סימן להתנגדות מצידי, נישק שוב.

הפעם גם הלשונות שיתפו פעולה. הנשיקה שהחלה מרגועה ונעימה הפכה לסוערת...מלאת תשוקה וכמו כן, נעימה.

שפתיו הרכות בערו ויכולתי לחוש את חומן על שפתיי. הוא שלח יד אחת, בעדינות אל מתחת לחולצתי.

ליטף את בטני ברכות משהו. זרמים של צמרמורות נעימות עברו בי. הוא חדל מלנשק אותי ושוב עבר לצווארי.

הוא הרים את החולצה, מהסס מעט, עד לחזה, לא מעבר. הוא ירד לכיוון ביטני ונשף עלייה.

הוא נישק נשיקות קטנות, מטריפות וגבי התקמר אליו. אחר כמה דק' הוא סידר לי את החולצה. נשק נשיקה אחרונה לשפתיי וירד ממני. הסתכלתי עליו, המומה מעט ממה שהתחרחש. הוא חייך אליי. "אני במקלחת" קרץ לי. חטף מגבת מהארון והל להתקלח.

'מה לעזאזל הלך פה הרגע?!' חשבתי לעצמי בעוד שוכבת על המיטה ולא נעה.

עברתי למצב ישיבה וחיכיתי שאדם יצא מהמקלחת. אחרי כ-10 דק' הוא יצא, כשמגבת מכסה את פלג גופו התחתון.

הסתכלתי עליו התאווה. נראה לי אפילו הסמקתי ממה שחשבתי לעשות לו באותו רגע.

"את בסדר?" שאל.

"אהא" הנהנתי מהופנט.

"את רוצה גם להכנס להתקלח?"

"אהא" הנהנתי שוב.

"אוקי" אמר וניגש לארון שלו. הוא הוציא מגבת חולצה שלו ובוקסר וזרק אותם אליי.

"המקלחת, דלת שנייה מימין" אמר.

"אוקי" אמרתי. אספתי את מה שזרק לי ויצאתי לכיוון המקלחת.

פתחתי את זרם המים החמים והתפשטתי. נכנסתי למתחת המים והתענגתי ממגע המים בגופי.

חפפתי את השיער, סיבנתי את גופי היטב ואחרי רבע שעה יצאתי.

התנגבתי היטב ושמתי קרם גוף שמצאתי שם. סירקתי את שיערי הרטוב וקלעתי ממנו צמה, לא יפריע לישון.

לבשתי את הבוקסר. "שיט" סיננתי כשראיתי שהחולצה חסרה.

התעטפתי במגבת ויצאתי מהמקלחת. נכנסתי לחדר וראיתי את אדם שוכב במיטה, מתחת לשמיכה שחזהו חשוף. הוא ראה טלווזיה ולא שם לב שנכנסתי. התקדמתי בשקט אל עבר החולצה ששכבה לה על הריצפה. התכופפתי על מנת להרימה.

"שחר" שמעתי את אדם פתאום ונבהלתי. קפצתי ממקומי והמגבת נפלה לי. עיניי נפערו וכמעט שצרחתי אבל מיד התעשתתי והסתובבתי עם הגב אל אדם. לבשתי במהירות את החולצה ונשארתי עומדת ככה, מבלי להסתובב.

"אין לך ממה להתבייש נסיכה" אמר אדם מחבק אותי מאחור ונושק ללחיי.

הסתובבתי אליו והסמקתי בטירוף. "אחח לאכול אותך" הסתכל עליי אדם ונישק בחושניות.

הוא התרחק ממני ועלה על המיטה, חזר למקומו. "את נורא סקסית בבגדים שלי, את יודעת?" קרץ לי.

"זה פשוט הבגדים שלך סקסים" עניתי לו מחייכת.

"נעע...עליי זה לא נראה טוב כמו שזה נראה עלייך" התחנף ובינתיים אני הצטרפתי אליו, מתמקת בנוחות על מיטה לצידו.

"תמשיך תמשיך" צחקקתי.

"מה להמשיך?" שאל לא מבין.

"להתחנף" עניתי.

"אה, חח, חשבתי את לא אוהבת חנפנים" אמר מגחך.

"אני לא, אבל זה יוצא לך מושלם" קרצתי לו.

"אפרופו מושלם" אמר "הדבר המושלם היחיד שאני מכיר ויודע עליו זו את.." המשיך.

"דיי נו, תפסיק" צחקתי. "חח לך תבין בחורות" אמר צוחק ספק לי ספק לעצמו.

התכרבלתי לצידו כשידו מאחורי גבי והנחתי את ראשי על חזהו. ראינו סרט כלשהו עד שנרדמנו.

 

קומי, עורי היפייפיה הנרדמת" אדם ניסה להעיר אותי"

.עוד 5 דק'" מלמלתי"

"טוב, 5 דק' " הסכים. בדיוק אחרי 5 שניות "זהו שחר, עברו 5 דק', קומי".

נוו אדם, אל תיהיה כזה נאג'ס" אמרתי והסתובבתי אל הקיר."

.יוו, אני נאג'ס, אני?" שאל בקול מופתע"

."נו בחייאת, תן לישון"

"טוב, אבל רק שתדעי שאמא שלך ממש לא מרוצה מהעניין שלא אמרת לה שאת נשארת פה" אמר כבדרך אגב .

'אופס'

"מה?!" קמתי בבהלה.

אדם חייך חיוך מרוצה. "יופי, לכי שטפי פנים ורדי לאכול ארוחת צהריים" אמר ויצא מהחדר.

"רגע מה עם אמא שלי?" שאלתי מלמלת. מה? ארוחת צהריים, מה השעה בכלל?.

הלכתי לשירותים, רדומה לחלוטין. עשיתי את ענייני ה"בוקר" צחצחתי את השיניים עם מברשת שיניים חדשה שאדם השאיר לי, שטפתי פנים וחזרתי לחדר על מנת להחליף בגדים. מיד לאחר מכן ירדתי למטה וראיתי את אח של אדם יושב בסלון ורואה טלוויזיה.

הוא לא שם לב אליי אז נכנסתי במהירות למטבח.

"או, טוב שנזכרת באמת לרדת" אמר והסתכלתי עליו במבט של 'זה לא נשמע טוב'.

"חח כפרה עלייך על מה את חושבת" צחק. "יאללה, תאכלי" אמר והצביע על השולחן שהיו עליו 2 כוסות נס ומגש עם מאפים למיניהם.

פשש, השקעת, אה" אמרתי והתיישבתי ליד השולחן.

" אה זה לא אני, זו אמא שלי השאירה הכל לפני שהיא ואבא הלכו" אמר בפשטות.

"חח אדם, יכולת לקחת לעצמך ת'קרדיט, לא הייתי מגלה בכל זאת" צחקתי עליו.

"נעע, למה. אם אני אכין לך ארוחה זה יהיה הרבה יותר מסתם איזה כמה מאפים ממאפייה" קרץ לי.

."אוו, את זה אני רוצה לראות"

"כל דבר בעתו מאמי" נישק אותי והתיישב גם הוא ליד השולחן רק בצדו שני.

"מה השעה בכלל ומה באמת עם אמא שלי?" שאלתי אחרי שנזכרתי בזה.

"השעה חמישה ל3 והעניין עם אמא שלך, אל תדאגי דיברתי איתה כבר" אמר ולגם מהקפה שלו.

."מה זאת אומרת דיברת איתה?"

"נו היא התקשרה בערך ב12, עניתי לה ואמרתי לה שאת אצלי. אבל היא באמת לא נשמעה כל כך מרוצה" גיחך.

.פפפ יופי, רק זה היה חסר לי" נאנחתי"

"אהה, אז את זו שרצית להוריד ממני את השמיכה" אמר אחיו של אדם שנכנס למטבח וכמעט פלטתי את הקפה שהיה בפי.

"אל תשימי לב אליו, הוא סתם מפגר" אמר אדם. "ואתה, לך סתכל על הירחונים שלך".

"היי, תירגע חבוב" אמר לו יואב (אח שלו). "באתי לקחת לשתות סה"כ" אמר בעודו ניגש למקרר והוציא משם פחית רדבול. הוא פתח אותה, לקח שלוק גדול, קרץ לי ויצא מהמטבח. אדם האדים מכעס

 

"חח חמוד דווקא" גיחכתי. "תזכיר לי בן כמה הוא?" שאלתי.

.לא בשבילך, אל תדאגי" אמר במהירות"

.אוי, איזה חמוד אתה כשאתה מקנא" אמרתי וחייכתי"

"אני לא מקנא" הסמיק. "והוא בן 15" ענה לבסוף על שאלתי.

."וואלה"

אהה שחר, אל תבני עליו, כה" הזהיר אותי."

.אויש נו באמת, מה לי ולו" ביטלתי את דבריו"

 

אחרי שעה שעוד נשארתי שם הלכתי הביתה.

כשהגעתי הביתה, איך לא, ישבה אימי על הספה בסלון והביטה בי זועמת.

"לא, לא, ..רק אל תסתכלי עליי ככה, אני מצטערת ואני יודעת שהייתי לא בסדר, רק בבקשה אל תתחילי עם השיחה הזו, את לא צריכה לדאוג לא קרה כלום" אמרתי במהירות לא נותנת לה להוציא מילה מהפה והסתכלתי עלייה במבט חושש.

"תגידי לי את בסדר?" צעקה פתאום. כנראה שזה היה פשוט בלתי נמנע. "את יודעת איך דאגתי לך? כבר רציתי להזמין משטרה, אפילו הודעה לא השארת, עשית לי התקף לב."

שטף המילים פשוט לא עצר. "לשיחות את לא עונה, הילדה נעלמה, מה כל אמא אחרת צריכה לחשוב? שחר, עוד פעם זה קורה את לא יוצאת מהבית עד גיל 30 ולא מעניין אותי" סיימה את דבריה.

"אבל.." - "בלי אבל, שחר. את פשוט לא היית בסדר. אני שמחה שלפחות החבר הזה שלך היה לו שכל לענות לי, אחרת באמת כבר הייתי מזמנת משטרה".

.מצטערת" מלמלתי ועליתי במהירות לחדר שלי"

 

שאר היום עבר בשעמום מוחלט. אמא לא נתנה לי לצאת בכלל מהבית.

דיברתי בטלפון עם טל ולילך, לפחות הן נהנו יותר ממני.

לילך הלכה להיפגש עם נועם, וטל..ובכן אצל טל הכל יותר ספונטני. אם עכשיו אין לה מה לעשות אז בעוד דקה היא תמצא מה לעשות. אדם,  רצה לבוא אבל אמרתי שעדיף שלא יבוא, כדאי שאמא תתקרר קצת.

עומר לא היה בכלל בבית..כמובן בילה כל הזמו עם לוטם..אפשר לחשוב כאילו היא עוזבת לתמיד.

אכלתי ארוחת ערב ורוב הזמן ביליתי בחדר. מהטלוויזיה למחשב מהמחשב לטלוויזיה.

בערך ב10 בלילה צלצל הפלאפון שלי.

.הלו?" עניתי"

"היי, מה קורה?" שאל.

.ממ בסדר" עניתי. "מי זה?" שאלתי"

."זה מור"

."אוה, היי מור"

.מה שלומך?" שאל ונשמע מעניין למדי"

' 'תה יודע, חיים, מה איתך מורוש?""

."?כנ"ל. מה עושה"

וואלה כלום, אני מתה פה משעמום, אמא שלי תקעה אותי בבית, לא נותנת לי לצאת" נאנחתי."

 שאל. "למה לא?"

"כי נשארתי לישון אצל אדם ולא הודעתי לה" עניתי בגלגול עיניים.

"אה..ישנת אצלו" אמר ספק שאל. "אם כבר מדברים על אדם, איך היחסים אצלכם באמת?"

"ממ בסדר גמור, למה?" שאלתי, מנסה להבין למה הוא שואל את זה.

.סתם, מתעניין" ענה"

.אוקי" עניתי בספקנות"

"חח לא, באמת, סתם רציתי להיות מעודכן" צחק, כאילו בשביל לשבור את הקר.

"ומה איתך?" שאלתי אני והרגשתי כאילו השיחה מאתמול בפארק חוזרת על עצמה.

."מה איתי?"

."לא יודעת, בגלל זה אני שואלת" אמרתי והרגשתי שהשיחה ממש מיותרת

"אין לי כרגע אף אחת, אבל כמו שאמרתי..ממש בקרוב תהיה" אמר בקול ממזרתי משהו.

זו מישהי שאני מכירה? אולי אוכל לעזור" הצעתי."

"כן, למען האמת את מכירה אותה ממש, מש טוב" ענה והופתעתי.

"באמת?"

"כן. הייתי אומר את אפילו מכירה אותה כמו את עצמך" הוסיף וראשי כבר החל להריץ אנשים בראש והיחידות שיכולתי לחשבון  עליהן שאני מכירה אותן טוב אלו טל ולילך.

"אבל אין צורך בעזרה. זה יבוא לבד" אמר בטוח בעצמו.

."אוקי" אמרתי בלית ברירה

"טוב, היה נחמד לשוחח לשמוע את קולך,אני חייב לזוז, נתראה מחר בבצפר, ביי" אמר במהירות.

.ב.." – ניתוק"

אם לדרג את כל השיחות המוזרות שהיו לי בחיים. זו ללא ספק אחת מהטופ שבהן.

הכנתי לי תיק למחר החלפתי לפיג'מה, הפעלתי את המזגן ונכנסתי למיטה, מתכסה היטב בשמיכה.

לישון בכל מקרה לא רציתי אז איתי טלוויזיה עד שעייפתי ממנה.

שכבתי סתם במיטה מהרהרת על כל ההתרחשויות שקרו לאחרונה. מבינה איזה הזוי זה וסתם מיותר.

אבל כמו שאומרים לכל דבק שקורה, יש סיבה. אז מעניין מה הסיבה לכל מה שקרה לאחרונה.

 


וואוו זה היה מפחיד.

הפרק נמחק לי אבל למזלי ישרא איפשר לי לשחזר אותו .. פיווו

נו אז איך התרשמתם.

הפרק חלש מעט ועסק בעיקר בשחר ואדם..אבל גם זה משהו.

אז עד לפעם הבאה..אני הלכתי לישון

לילה טוב לכולם ולכל הנורמלים שבינכם..בוקר טוב

(אה ואם יש שגיאות אז סורי..אני לא בפוקוס לעבור על הפרק עכשיו  )

 

מי שמעוניין שאני אודיע לו על פרקים מוזמן להצטרף לקבועים.

נכתב על ידי סתם אחת שכ!ת2ת , 26/7/2009 15:56  
57 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם אחת שכ!ת2ת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם אחת שכ!ת2ת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ