טוב אני הולכת עכשיו לכתוב מה עובר לי בראש ואני בטוחה ש90% ממה שייכתב כאן יהיה שטויות שאני אשפוט את עצמי בחומרה עליהן אחר כך.
אבל אני אעשה את זה בכל זאת כי עוברות בי מחשבות ממש ממש מתסכלות ולא הגיוניות בעליל ואני חושבת שאם אני לא אוציא את זה איפשהו יש מצב גדול שהן ישתלטו עליי.
טוב, אז כבר כיסינו את זה שיש לי תסביכי נטישה שגורמים לי לנטוש לפני שנוטשים אותי. סבבה. מעבר לזה, הבנתי שאני מתאהבת הרבה הרבה יותר בקלות כשפוגעים בי. זה דפוס נורא מוכר אצלי. אני מכירה מישהו, אנחנו נהיים זוג, הוא מעניין אותי, כיף לי איתו, ואז הוא נפרד ממני מסיבה מסויימת ואני מתאהבת בו בצורה חסרת תקנה, תלותית ואובדנית (לא באמת אבל אני בנאדם שמקצין).
זה נורא דפוק, כי כשיש לי חבר שרוצה להמשיך להיות חבר שלי ואין לו שום צורך או רצון להיפרד ממני כי טוב לו איתי (וגם לי טוב איתו), אני מתגעגעת למישהו שפגע בי. פתאום, בסתם יום לא מיוחד, אני נזכרת בבחור שהתאהבתי בו אחרי שהוא נפרד ממני, ושואלת את עצמי מה היה קורה אם.
עכשיו זה מתחלק לכל מני "אם"ים. יש את ה"אם" של "אם היינו נשארים ביחד מה היה קורה..."
יש את ה"אם" הידוע של "אם הוא היה בא אלי עכשיו ואומר לי שהוא רוצה לחזור מה הייתי עושה..."
יש את ה"אם" המטופש של "אם אני אפרד עכשיו מחבר שלי, הוא יחשוב שזה קשור אליו..."
וכמובן יש את ה"אם" האידיוטי של "אם אני עוד מרגישה אליו משהו"
כי ברור שאני לא. האמת? אני לא בטוחה שאהבתי אותו פעם. כי איך אפשר לקרוא לזה אהבה כשזה חד צדדי באופן ברור ובעיקר גם ש"התאהבתי" בו רק אחרי שנפרדנו. זאת אומרת, שטכנית, אף פעם לא היינו חברים בזמן שכביכול אהבתי אותו.
וזה לא רק בנוגע לבחור הזה. בגלל זה אמרתי. זה דפוס קבוע אצלי. בגלל זה אני גם לא בטוחה אם אי פעם באמת אהבתי מישהו.
אני יכולה להאשים את תסביכי הנטישה שלי, ואני יכולה להאשים אותו שבגללו איבדתי את היכולת לפתוח את הלב למישהו, ואני יכולה להאשים את הצורך שלי להיפגע כדי לעשות את הקשר שלי מרגש יותר
אבל בסך הכל אני דופקת את עצמי. אני שמה לעצמי רגל. אני מחפשת ריגוש מטופש.
הנה, את מחפשת את המבט שלו. בא לך שהוא יסתכל עלייך. בא לך לראות קמצוץ קטן שהוא עדיין רוצה אותך. בא לך שהקטע הזה שהוא עשה לך לפני שבוע קשור לאיזושהי עובדה מומצאת שקשה לו להיות בסביבתך בגלל סיבות רגשיות. בא לך לעשות פיל מזבוב כשחברות שלך אומרות לך שהוא לפעמים מסתכל עלייך.
יופי, בא לך שהוא ירצה אותך. תכלס בא לך שכולם ירצו אותך.
בא לך שהוא ירצה אותך, ושהאקס-יזיז שלך ירצה אותך, ושהאקס שלך ירצה אותך, ושהבחור שיצאת איתו ירצה אותך...
טוב לך שרוצים אותך נכון?
בא לי שתביני כבר שאת שמה לעצמך רגל.
בא לי שתהיי נורמלית ושתוכלי להיות חברה של מישהו בלי לקוות לאיזה ריגוש מטומטם שיפגעו בך.
למה את תמיד רוצה שיפגעו בך.
אני באמת לא יודעת אם את מתוסבכת באמת או שזה נורמלי ואת פשוט אוהבת להגזים.
כי יש מצב שאת מגזימה. שאת חיה בסרט קצת עם התסביכים האלה, כאילו את איזו מרדית' גריי שהחיים שלה הזויים והיא באמת יכולה להגיד שיש לה תסביכים. ההורים שלך כולה התגרשו. של חצי מדינה בערך. תפסיקי להאשים את אבא שלך בכל דבר.
קיצר, תפסיקי לרצות שאנשים יפגעו בך.
אם הייתי יכולה להתפצל ולהפוך לבן זוג שלך, הייתי פוגעת בך כל כך הרבה רק כי בדיעבד זה עושה לך טוב.
איזה זין זה להיות את.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Miss Sarcastic