מכה אפורה.

אולי אני לא בנויה לזה. 

כשחושבים על זה לעומק,

לא כיף לי.

וזה כנראה לא בשבילי.

דברים שאני רוצה בחזרה - החיים הישנים שלי.

דברים שאני כנראה אתחרט עליהם מחר בבוקר - כתיבת הפוסט הזה.

ימים שאני לא מתגעגעת אליהם אבל מרגישה כאילו חזרתי אליהם - כל דבר שקשור בב"מ.

דברים שאני רוצה לעשות ממש עכשיו - להיות בבית. איפה שיש בובת פרווה בגודל שלי שאפשר לחבק ולבכות עליה בלי לקבל ביקורת.

דברים שנמאס לי מהם - אקסיות ולבכות. אה, ולבכות בגלל אקסיות (שהן אפילו לא אקסיות שלי) כלבות, בחורות טיפשות, מעט מדי חברים שלי בחדר גדול מדי, בעיות שינה, עייפות, רעב, החרדות שלי, העובדה שאני קנאית בצורה מטורפת (ואלוהים אדירים, כמה שהיה יותר גרוע כשניסיתי לטפל בזה), הקול הקטן בראש שלי שלוחש כל פעם שהיא מדברת, הדמיון היותר מדי טריגרי שלי והמאד מציאותי שלי, העובדה שקשה לי להמשיך הלאה מנקודות מסויימות בחיים שלי,

ד"ר הו.

ובמשפט אחד:

נמאס לי.

ממש רוצה שמישהו ייתלוש לי את הראש,

או לפחות את החלק שאחראי על החרדות והפרנויות שלי.

בבקשה.

מישהו?