לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2015

מעדכנת מהפלאפון כמו טמבלית


אוף, איכשהו, אני שוכבת עכשיו במיטה מלאה ברגשות אשם. כי לא הצלחתי ואת האמת גם הפסקתי לנסות להסתיר את זה שרע לי. כל פעם שבכיתי, בכיתי במשרד ריק אבל עם דלת פתוחה, וכל פעם ששאלו אותי "מה קרה? את נראית עצובה הכל בסדר?" כבר לא נותרו בי כוחות להכחיש. אני מרגישה כל כך חשופה בגלל זה- אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.


אני מרגישה כל כך רע. שפשוט בא לפרוק הכל כאן ועכשיו אבל פוחדת שאתחרט אחר כך. אני מכניסה את עצמי לחרדות ולסרטים וחבל שאין לי את טיפות ההרגעה הטבעיות של אמא שלי כי אני קצת חוששת שלא אצליח להרדם, או שזו תהיה שינה גרועה כמו כל לילה. זה כאילו הפך למן הרגל כזה, לקום כאילו לא ישנתי דקה.


בנוסף לחשופה אני גם מרגישה זולה ושטחית. בסגנון של 'הינה מכרתי את הסיפור שלי בתמורה לתשומת לב' למרות שאני יודעת שזה לא נכון. זה מגוחך ואם מישהו היה ניגש אליי ומספר לי משהו בסגנון הייתי אומרת שזה שטויות ושירגע ושהכל בסדר. אבל אני עדיין מרגישה כמו attention whore ובא לי להקיא על עצמי.


אני מתוסכלת שאנשים אומרים לי 'הנה עוד מעט את מגיעה הביתה וזה יעבור' או 'זה יעבור כשתשתחררי'. 'זה'. ברגע שאני קוראת לילד בשמו כולם נרתעים ונבהלים. מה פתאום! לא עלינו! את סתם מגזימה. אז 'זה' לא יעבור כשאסיים את הצבא, כי 'זה' היה קיים שם עוד הרבה לפני.


אני עצבנית, לחוצה, עצובה ומיואשת.


הייתה לי הקלה היום והרגשתי קצת טוב יותר בשביל לקבל את מה שאני מרגישה עכשיו. 


פשוט כוסאמק.

נכתב על ידי , 16/2/2015 23:37  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Speedo Megane ב-17/2/2015 17:28
 



THIS IS HOW WE DO


בחיי שזו תקופה מחורבנת, וכשאני כותבת תקופה אני מתכוונת לשנתיים וחצי-שלוש האחרונות, אבל אני עושה עם עצמי משהו חוץ מלהרגיש ולהראות אומללה. ביקשתי עזרה ואני מקבלת אותה. בין אם תמיכה מחברים (שזה מאוד חשוב, ותודה להם מאוד שהם סובלים את הפאסיביות המעצבנת שלי אני בקושי מצליחה לא לחנוק את עצמי מרוב שאני מעצבנת, ברצינות) ובין אם תמיכה קצת יותר מקצועית. כולי תקווה שאני עושה את ההחלטה הנכונה ושארגיש טוב כמה שיותר מהר, כי בזמן האחרון הכל פחות או יותר פועל לרעתי, אז זה יהיה נחמד לשם שינוי להרגיש שמחה ושתווי הפנים שלי יתעקמו כלפי מעלה ולא כלפי מטה. אני עוד לא מרגישה בנוח לפרט כל כך. כי אני ממש חוששת משיפוטיות, ובגלל שענף הרפואה הנפשית מעלה אסיטואציה מסוימת אצל רוב האנשים אני חוששת שארגיש חשופה מידי לביקורת, ואני לא במצב שמתאים לזה כרגע. אבל כשאתייצב נפשית כניראה שאפרט.

כרגע אני עובדת על להיות אנוכית, לחשוב על עצמי, בלי לעשות לעצמי את המוות אחרי זה. מותר לי, אחרי שחשבתי כל כך הרבה על אחרים, אחרי שדחקתי את עצמי כל כך הצידה ששחכתי איך זה להרגיש במרכז, מותר לי גם להרגיש טוב, מותר לי להיות שמחה (למרות שלפעמים זה לא מרגיש ככה), ואני לא צריכה לתת לאף אחד, ובעיקר לא לעצמי לשלול את זה (חול חול ואין מה לאכול). אני באמת מטפלת בעצמי.

בכל מקרה, מהיום נשארו לי תשעה חודשים לשחרור, מספר חד ספרתי, וזה הכל, הזמן עף. אני עדיין זוכרת את היום המטופש הזה בבקום, והשבועות של הטירונות, והפחד מהמבחנים בקורסים. ואי.

התחלתי לחשוב קצת על העתיד, ואני מדברת על זה המון עם אמא שלי. ההורים שלי מאוד ציפו שאלך ללמוד פיזיקה בטכניון כשעליתי לתיכון, אבל הבהרתי להם שאין מצב, אז הם החליטו להסתפק ברפואה. כמובן שזה לא היה אופציה בשבילי. ידעתי שאין לי מה לדבר עם אבא שלי ושהוא לא יבין אותי, אבל התחלתי לרכך את אמא שלי לקראת מקצוע לא ריאלי, ואפילו אומנותי, והיום אני גאה להכריז שכשאני מדברת איתה על זה שאני רוצה ללמוד אנימציה אני חוששת מהבחירה הזו יותר ממנה "תעשי מה שאת אוהבת, אני אתמוך בהכל", זה מרגיע ממש.

בכל אופן, אזרתי אומץ ובדקתי את תואר ראשון באתר של בצלאל, למרות שיש לי טונה זמן, ואני צריכה לעבוד ולחסוך לפני, זה נתן לי קצת אוויר לרצות להמשיך לחיות- ואני חושבת שזה שווה את זה. מישהי מהגף שלי בצבא עושה לי חשק ללמוד קונדיטוריה ובישול. מה שיפה לדעתי זה שהחשיבה שלי על הנושאים האלה לא מאולצת, אני לא חושבת עליהם כי אני חייבת לחשוב עליהם ואני צריכה להיות לחוצה להחליט, הכל בעיתו, לא צריך למהר!

ממש באלי להעלות ציורים לכאן, אבל אין לי כוח עכשיו להתחיל להתעסק עם זה, אז אולי פעם הבאה!

מה שכן, לפני שאני מספימה אתכם עם הפרצוף שלי, אני ממש רוצה להמליץ על "הטירה הנעה של האול" אבל לא הסרט, אלא הספר, אני אישית קראתי באנגלית, השפה לא קשה, והכתיבה ממש ממש כייפית, הוא ממש זרם לי. אני קוראת ממש לאט באנגלית אבל לא יכולתי להניח אותו וסיימתי ממש מהר. זה קיטשי, אבל באופן ממש חמוד! 

 

IMG 20150127 WA0009

תחושה כללית

IMG 20150206 WA0010

עייפה מתה

20150212 085526

אז אתמול סופסוף החלטתי לוותר על נסיעה חינם לטובת נוחות וסגנון אישי ואז פשוט "אאא מה זה הגרבים האלה???" "האמת שזה שני גרביים"

"יאאא זה ממש מהמם \עד כאן הכל טוב\ היו כאלה כשהייתי קטנה!!!!!!". להתראות. 

20150212 122859

אני נשבעת שהשנה אני בת 20.

20150212 193057

בזאת אסיים!

שיהיה לכולם סוף שבוע מהמם!♥♥♥♥

קטיה.

נכתב על ידי , 13/2/2015 17:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כינוי אחר מס. מליון ב-15/2/2015 08:16
 





30,482

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSpeedo Megane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Speedo Megane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ