לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

LOVE STORY


אהבה היא אש, אבל אף פעם אי אפשר לדעת אם היא תחמם את ליבך או תשרוף את ביתך.....


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2009


"מור" שמעתי את יותם ורוני צורחים עליי,

טוב אני מור ילדה רגילה בחיים המשעממים האלה יותם ורוני הם ידידים שלי מהגן והיום אנחנו הולכים לתיכון החדש שלנו.

רוני- ברונטית גובה מאוד, טיפשה , אגואיסטית, כנה , ומלאת ביטחון עצמי אבל בסך הכול חברה טובה.

יותם- חתיך חכם מאוד מצחיק ודופק זורק.

ככה הם תיארו אותי- רזה מאוד, מרדנית , מראה תמים שמטעה, רגישה, פחדנית , תמימה, חזקה,וחצופה טוב עם יש כאלה חברים מי צריך אויבים?!

לבשתי את המכנס הכי קצר [גינס]  , אני ורוני התערבנו שאין לי אומץ לזה היא תהיי חייבת לקנות לי קולה אחרי שישעו אותי מהיום הראשון שלי בבצפר, גופיה שחורה שכתוב עליה בורוד  LOVE IS SO LAST YEAR וDC שחורות .

"מור אני יודעת שאת מסומממת מהתחת אבל את לא מופקרת" רוני אמרה בתהדמה כשהיא בוחנת את המכנס.

"מופקרת היא כן רק לא עד כדי כך " יותם הוסיף וחייך חיוך כובש של שיינים לבנות מושלמות.

יצא לי לבחון אותם רוני לבשה סקיני וטוניקה כחולה יותם לבש חולצה של בילה בונג מכנס שלושת רבע ונעלי DC, פעם הוא  היה  "חנון"  הוא לבש משקפיים למד הרבה, הרביץ לבנות  אבל היה לו פוטנציל להיות יפה יום אחד הוא התאהב בילדה היא בהתחלה לא רצתה אותו שיניתי אותו קצת בגדים תסרוקת הורידו לו את הגשר והוא השתמש בעדשות הוא התחיל לפתח שרירים הבת התחילה לחזר אחריו אבל לא כבר לא היה אכפת הוא נהיה דון חואן  או בקיצור דופק וזורק. רק אז הבנתי איך אמא מרגישה שהבן שלה נהיה מנייאק ערס מילד טוב  ירושלים.

"טוב אתה מסיע אותנו?" שאלתי את יותם

"כן בב.מ.וו  החדשה שלי " כן כן הוא ילד תחון בכסף יש את המשפט כסף לא גדל על עצים, טוב, אז טעיתם ואצלו יש הרבה עצים נראה לי הוא משתין כסף פעם הבאה שאני ילך לארמון שלו [הבית שלו] אני יבדוק בשרותים.

 

"אוי שאלוהים ישמור אותך " סיננה רוני

" אמא הביאה לך כסף לשתינו?" שאלתי את רוני.

ההורים של רוני נסעו לשלחויות בצרפת

היא לא הסכימה להצטרף אז הם אישרו לה לגור אצלי.

"כן אבל הבאתי לטל ורון הם מסיימים יותר מאוחר מימנו"

טל זאת אחותי הקטנה כיתה ח' פאקצה אמיתית ורון הוא אחי כיתה א' כבר מגיל קטן כול החדר שלו מוצף בתמונות של נשים.

פעם אפילו ראיתי אותו בוהה בתחת של רוני.

"טוב בואו נלך" רוני שילבה ידים עם יותם ואני קפצתי על גבו .

כשהגענו עדיין הייתי על הגב שלו,הוא יתרגל עליי.

עד שהוא ראה פרחה בביטוי הכי עדין שלי עם מחשוף כול כך גדול שלא השאיר לאף אחד דימיון לכלום.

והוריד אותי למעטה מהמותנים בעדינות.

"הלו" אמרתי והרחקתי אותו מימני שמתי לב למרחק הס"מ בנינו.

היא קרצה לו והוא חייך אבל אז הסתכלנו אחרוה וראינו אותו בלונדיני עם עיינים כחולות גבוהה ושרירי מחייך לה והיא נשקה לו באויר .

ידעתי שיותם התאכזב אז תפסתי בנחישות בראשו ונישקתי אותו נשיקה סוערת בנים הסתכלו אלינו באכזבה וזה הציק לי.

ואז ראיתי את הבלונדיני הזה מסתכל על יותם מעוצבן והולך עם חבריו.

"תודה מור , אם באלך המשרד שלי פנוי "

יותם חייך אליי ושם יד עליי.

"עוד מעט משהוא אחר היה פתוח" אמרתי

"מה?" הוא שאל בממזריות

"הראש שלך" אמרתי וקפצתי על גבו.

הלכנו לכיתה שלנו אחרי הסברים חופרים במיוחד מהמזכירה שנראתה בסביבות גיל ה20 בהתה ביותם כאילו הוא פסל במוזיאון היא חקרה הכול וכשאני אומרת הכול זה הכול!

הוא נהנה מזה.

נכנסו לכיתה ויותם פרע את הקוקיה שלי, הוא שונא שאני לא בפזור.

עשיתי לו פרצוף עצוב והוא חייך עליי

ראיתי שכול הכיתה מביטה עלינו,אני שונאת שמסתכלים עליי אבל יום ראשון אני לא רוצה להיות מנודה על ההתחלה נחכה קצת.

ראיתי את אותה פרחה היא הייתה בלונדינית עם עיינים כחולות הכול ורוד אצלה זה סינוור אותי התאפקתי לא להגיד מה שחשבתי וגיחכתי לעצמי רוני הביאה לי מרפקיה לציצי.

"די לגעת לי בציצי" גערתי

"אני מתנדב להחליף אותה " הבלונדיני אמר והתיישב ליד הפרחה.

איזה ערס אחד אמר ליותם שישב לידו אחד שנראה באמת "מקובל" נתנו לו אישור וישבנו מלפניהם.

קוראים לו ליאור חמוד מצחיק חתיך חבל שיש לו את החית הזאת של הערסים והוא חולה על מזרחי, שתי חברים שלו הצטרפו עלינו לא יודעת איך קוראים להם גם לא היה לי אכפת שמתי אוזניות סידרתי את השיער כדי שלא יראו אותם והעברתי ל DONT CHA .

רוני לקחה אוזנייה ושחכבתי על הכתף שלה המורה נכנסה וחפרה וחפרה.

היא נראתה כמו הדאלי למה או לפחות אישתו?

רגע הדאלי למה נשוי?!

אם כן גם היא לבושה כמו חסרת בית.

אוף שתוק מוח טיפש.

שמעתי את הבלונדיני אומר משהוא עם לסביות אלינו.

המורה הסתכלה עליו במבט מפחיד.

הוצאתי את האוזנייה וצעקתי "מה אמרת?!"

לא בכוונה כי אחרי הועצמה לא שמעתי כלום.

כולם חייכו חוץ מהמורה היא שלחה אותי לשבת ליד דין.

"דין אנא הרם את ידייך " המורה אמרה

ואני ניסיתי להסתיר את הצחוק ללא הצלחה.

ישבתי ליד הבלונדיני שכנראה עונה לשם דין.

"אז דינה לסביות מדליקות אותך?!" שאלתי עם חיוך.

הוא רצה לענות....

"תחסוך מימני את הפנטזיות שלך ביי ביי" אמרתי

"המורה יש לך תחת ענק!!" צרחתי

"צאי החוצה" היא אמרה והסתירה עם הצעיף שלה את התחת.

"בכיף!" אמרתי

"ביי דינה " אמרתי

"ורוני זרקי את האמפיי נתראה שעה הבאה"

אמרתי ושלחתי נשיקות באוויר לדינה.

בטח אתם שואלים את עצמכם למה אני קוראת לו דינה טוב מה אני יעשה שהוא נראה טיפה כמו בת אף סולד פנים חלקות שזופות טיפה קוצים של גילוח שפתיים עבות כמו כריות איזה כיף זה לנשק אותו בטח? לאאא!! אוף למה אתה לא שותק!

וחוץ מיזה אני מושפעת מבלוגים בישראבלוג.

יצאתי החוצה עם האמפיי והתחלתי ללכת לכיוון השער.

ילד עם שיער חום ועיינים ירוקות חלף לידי

"תגידי אבא שלך גנן?"  הוא אמר

"לא הוא עורך דין" היא אמרה והלכה מישם משאירה אותו מופתע מהאדישות שלה.

התחלתי לצאת מהבצפר ואז ראיתי את דינה רץ אליי.

"מה!" שאלתי בתקיפות.

"אני שמח שאני משגע אותך" הוא אמר עם חיוך כובש ניסיתי לא להתעלף.

"כן ברור"

"תודי שאת מתה עלי, אבל אני לא יכול להאשים אותך"

"שתוק שתוק  יש לך בכלל חברה לא?"

כיוויתי ל-לא כול כך. אבל אני הרי בדיחה פרטי של אלוהים.

"כן"

"אז אסור שיראו אותנו ביחד שלא תתעצבן"

אמרתי והסתלקתי.

"חברה זה לא גדר" הוא אמר בטון סנובי.

"טוב נו מה כולם פה עם משפטים של ערסים!" אמרתי

"הינה בתור סליחה אני מזמין לך קולה"

מי באמת יכול להגיד לא לקולה אז אמרתי שכן.

רגע אבל שמה הקפיטריה למה הוא מוביל אותי למחוץ לבצפר.

"מה אתה חושב שאתה עושה!" צעקתי עליו

"אל תדאגי אני לא יענוס אותך" הוא אמר בזילזול.

טיפש! רציתי לצרוח אבל שקעתי בפרופיל שלו.

הוא נראה כציור שהצייר הקפיד מאוד בתיאור של כול איבר בו.

הוא הסתכל אליי וחייך, אם הוא מגיב לי משהוא אני דורסת אותו עם הגי'פ

של רוני אמרתי לעצמי.

אבל לא הוא כן מושלם הוא לא אמר כלום ותפס בידי .

הגענו לבית ענק עם בריכה מדרגות ענקיות פסלים מדהימים מלא נרות ואח ענק עם ברבורים מקרסטלים מעליו הכול היה מדהים שמה.

"כן אמא שלי חולת ניקיון" הוא אמר והכניס אצבעות לשיערו.

"ואז נכנסה אישה רזה עם פנים מדהימות שיער מתולתל חום עד התחת".

היא הסתכלה אליי וחייכה חיוך מוכר כול כך ...

"אנחלה" היא רצה אליי וחיבקה אותי.

"את זוכרת אותי?"היא שאלה בחיוך.

נזכרתי זו הייתה דודה שלי מלא זמן לא ראיתי אותה היא הייתה עכשיו אמורה להיות בת 26 בערך.

אבל מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים אמרו לי להתייחס עליה יפה בגלל היותה עקרה.

"כן דודה " אמרתי וחיבקתי אותה .

אבל אז הבנתי דין הוא הבן דוד שלי.

איך זה הגיוני?.

הם שמו לב לפניי המבלובלות.

"היא לא האמא הביולוגית שלי האמא הביולוגית שלי מתה בבית חולים אחרי שילדה אותי" הוא אמר באדישןת.

"אני מצטערת " אמרתי והשפלתי את מבטי.

"אין לך על מה " הוא אמר וחיוך שובב עלה על פנוי.

"את כן יכולה לפצות אותי " הוא אמר .

"דין !!" דודתי אמרה.

"חייכתי חיוך מובך.

"טוב את יכולה להעלות לחדר שלי אני עוד מעט יבוא הוא אמר וחייך."

עליתי לחדר שלו ראיתי מגירה עם פוסטרים של פלייבוי  כמובן בנים!,פלאזמה ענקית מיטה זוגית ומלא בוקסרים וגינסים זרוקים על הרצפה מקלחת ענקית אבל כמעט ריקה רק סכין גילוח סבון שמפו ומברשת ומשחת שינים.

מחשב כול מיני מציות בצורות הרוב נשים ערומות. רמקולים בקיצור נער רגיל.

שמעתי אותם מדברים אבל לא יכולתי להסתיר את סקרנותי.

"זו היא הנבחרת אבל לוקח לה זמן "

"מה אם האנשים שגרים איתה"

"הם יודעים את זה אבל מסתרים כולם שמה כאלה"

"טוב שלא תחשוד אני עולה למעלה"

רצתי מהר לחדר והתיישבתי על המיטה.

הוא נכנס וחייך חיוך מתנצל

"באלך לראות סרט!?" הוא שאל והדליק את הטלויזיה.

"כן רק לא פורנו" אמרתי בטון מזלזל.

"אוי גם אתם חושבות לפעמים על זה !"

"על מה" אמרתי בתימימות.

"על ס-ק-ס" בדויק באותו רגע דודתי עלתה והצביעה אצבע מאשימה על דין הוא חייך.

היא יצאה והוא המשיך "חוץ מיזה לכול אחד יש אחד כזה"

"לא צריך אחד ממש ממש לא מסופק כמוך " אמרתי והתקרבתי אליו.

"אולי את יכולה לעזור לי עם  זה אנחלה [זה היה שמי האמצעי]" הוא אמר וחייך.

התקרבנו כבר יכולתי להרגיש את נשימותיו לא הרגשתי כלום לא הרגשתי שיש אף אחד בעולם ואז הוא נישק אותי נישקה כוך כך עדינה לאט לאט הפכה לסוערת הרגשתי מוזר אני לא יכולה אפילו להסביר את זה.

כרכתי את ידי סביב צווארו והוא הצמיד אותי עליו מהמותניים.

הוא השכיב אותי על המיטה והתחיל לנשק את צווארי.

נשיקות קטנות מדגדגות.

הכנסתי את ידי לחולצתו, ואז קרה דבר משונה הכול היה לבן הוא הפסיק לנשק אותי והסתכל  על המקום.

זה היה מין גן עדן דשא ירוק מאוד נהר ענק עם מים כחולים כמו השמיים.

שמיים בצבע תכלת עם עננים קטנים קסומים.

פרחים בצבעים לבנים ותכלת עיטרו את הדשא.

דין נעלם ואמר "הגיע הזמן"

הסתכלתי על עצמי בנהר

 

השמלה שעיטרה את גופי הייתה מדהימה כחולה צמודה לגוף בחלק העליון  ולמעטה טיפה נפוח כמו נסיכה ושערי התפזר מעצמו לבקבוקים גדולים.

שמעתי את השיר האהוב עליי "LOVE STORY""

הסתובבתי ביער הזה וראיתי גחליליות למרות הבוקר הם היו בצבע צהוב והקיפו עץ תפוחים עליתי על קצות אצבותיי ושמתי לב לזה שאני יחפה הושטתי זרוע לתפוח ונגסתי בו ואז שמעתי קולות מוכרים שצעקו את שמי.

קמתי בבהלה וראיתי את החדר של דין שוב ומסביב למיטה את הורי רוני יותם דין דודתי ואיש אחד ואת חברה של דין.

"אמא אני רוצה פסיכולוג!"  אמרתי בבהלה.

"זה בסדר חמודה הגיע הזמן"

"למה, לאשפז אותי ?"

שמעתי ציחקוקים אבל הרגשתי לחץ בחזה ונפלתי.

"זה לא משפיע עליה טוב"

"אוקי דין וטלי תתחילו " טלי שם מעניין לפרח-אעעע צעקתי.

"יאללה כבר" דודתי זירזה אותם אבל למה?!.

דין הניח יד על החזה שלי הכנסתי לו כאב ושנייה לאחר מיכאן הרגשתי כאב חזר ברהבה יותר מהקודם בחזה.

"מור תני לו" הורי אמרו.

"מזה תני לו חברה שלו פה!" אמרתי בכעס.

"אייי מור המצב שלך אבוד" רוני אמרה וצחקה.

הגשתי מין ברק כחול בעייני.

"דין!" הם צעקו הוא שם יד על הלב שלי וכך גם רוני וטלי.

עכשיו השמלה שעיטרה את גופי הייתה ורודה עם מלא נצנצים ובלק התחתון נפלה למעטה והוגדלה לכמה סנטימטרים מאחורי.

רוני וטלי פתאום הופיעו מולי עם חצית ארוכה שכיסתה את כול רגליהם וחולצה לבנה מכופתרת דינה לבש מכנס שחור ארוך וחולצה לבנה מכופרתרת.

"למה לה יש שמלה!?" טלי רטנה.

"באמת למה! ומה קורה פה! למה נגעתם בציצי השופע שלי !!" שאלתי בכעס.

"ממש שופע!" הם צחקו עלי.

"סתמו!"

"בואי " שמעתי קול קורא לי

התחלתי ללכת

"מה את עושה " דין תפס בידי למרות רוחה של טלי.

ואז בשנייה התחלתי לעוף ושלוש מילים הדהדו במוחי "את מיוחדת נסיכה"

נסיכה?!

למה אני עפה למה האחרים יושבים על הנהר ולא עוזרים לי!

"פעם לפני הרבה שנים חייה נסיכה היא הייתה יפה אבל עייניה היו תמיד עצובות למרות שמצאה את אהבת חייה בחתונה שלהם בלידת הבנים והבת שלהם יומולדת היא תמיד הייתה עצובה אפילו בלידת הנכדים שלה היא הייתה עצובה כי תמיד ידעה שכשביתה תתחתן היא לא תהיי וכאשר נכדתה תיוולד היא לא תהיי היא הייתה נסיכה אבל מלידתה היא ידעה שחיי יסתיימו ב1994 כשלכאורה היא תחלה בסרטן אבל היא ידעה שהיא הולכת בגלל  שהנבואה אומרת שאימה המלכה מחכה לה למעלה ובגלל שביתה אחרי מותה נשקעה בדיכאון ויגון מוחלט היא החילטה להעביר לנכדתה הנסיכה המיועדת אנחלה או בשמה הרגיל מור אבל לעולם היא לא תעזוב אותה לנסיכה הראשונה קראו יונה ותמיד שאנחלה תראה יונים היא תדע שסבתה תהיי איתה תמיד גם עם זה בלב ולא פיזית.

באותו רגע פרצתי בבכי רוני התקרבה אליי ושלחה יד אבל מרוב עצבים עליתי גבוהה יותר כמו שרציתי.

הרגשתי הקלה ואז נחתתי על הקרקע בחוזקה אבל לא הרגשתי כלום.

התעוררתי ראיתי את כולם מסתכלים עליי שמתי לב שאני עדיין לבושה בשמלה.

"מור תחשבי על זה שאת רוצה לשנות את השמלה" חשבתי ולאחר דקה

גינס לבן סקיני שהחמיא לי לגוף הופיע וגופיה שחורה עם פפייון ורוד בצידה נעלים ורודות עם גולגולות בשחור מעליה.

פתאום הרגשתי דחף לרקוד והשיר WHEN I GROW UP   עלה במוחי אבל רק הפזמון פעם אחרי פעם אחרי פעם עד שתהחלתי להזיז את הרא ש בסוף שרתי טלי דין הורי והארחים הסתכלו עליי בצורה מוזרה ואז רוני הצטרפה לשיר ולרקוד איתי ואז גם רוני ודין התחלנו לרקוד עד שרון וטל באו טל הסתכלה אלינו מוזר וכאשר הצביעה על מחשב השיר התנגן והיא הצטרפה אלינו

"הכול לאט לאט התחיל  להיות פחות מוזר אני נסיכה לכולם פה יש איזה כוח מוזר או משהוא כזה ומה אם רון.

"שתקי מור זה שאני קטן לא אומר שאין לי הינה תראי !" הוא אמר ולאחר שנייה המיטה עלתה למעלה ולמעטה בקצב המוזיקה.

ניסיתי להתעמק בכוח שלו ואחרי שניה רון היה על הרצפה עם פרצוף כועס!

"מור אל תעשי את זה ! זה מסוכן מאוד!" אימי הזהירה אותי

"טוב!"

"אני עייפה אמרתי והאיש שכנראה הוא אביביו של דין תפס אותי מידי

"תודה" אמרתי והוא חייך.

הלכנו לבית ונכנסתי למיטה.

ראיתי את אותו גן עדן מהיום ונזכרתי בנשיקה נשכתי את שפתיי היום לא הייתי עם שמלה אלא עם הפיגמה שלי של פו הדוב היא ארוכה ונעימה אבל לא כמו האחרות היא מאוד יפה.

ישבתי ליד הנהר צפיתי בכוכבים וחשבתי על דין הפכתי לנסיכה ואני חושבת על בן טיפשי!

לאט לאט שקעתי בחלומי והנחתי את ראשי על הדשא התקפלתי בעצמי הייתי צריכה שמיכה ולאחר דקה הפוך הגדול שלי כיסה אותי.

בבוקר קמתי  לאותו מראה המרהיב אבל עכשיו הרבה אבל המון בנות היו שמה רוני התקרבה אליי ואמרה "מור בנתיים אמרו שתהיי איתנו בשיעור ואולי בגלל הגיל שלך את תהיי רגילה לבנתיים"

"בסדר" אמרתי קמתי ולאחר דקה שמלה בצבע בז עם ציורין עדינים מבד תחרה שחור היו בחלק העליון ולמעטה היו טיפה קפלים.

לאחר שעה של חפירות של המורה שלחו אותנו למין חור שחור שאמור להחזיר כול אחד לביתו.

 

נכתב על ידי , 20/2/2009 19:58  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 90

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנאבד לי נסיך מצאתם אותו!? אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נאבד לי נסיך מצאתם אותו!? ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ